הנערה ניגשה אלי דומעת - ולא ידעתי מה להשיב לה // מאי גולן

כמעט 7 שנים של מאבק. 7 שנים שבהן כל רגע תושבי שכונות דרום ת"א חושבים שהנה הנה עכשיו זה קורה. עכשיו מדינת ישראל וממשלת ישראל יישמו את המנהיגות שלהם ויגאלו אותנו מהסבל הנוראי שנכפה עלינו יום בהיר אחד מאז הגעת המסתננים הבלתי חוקיים לתוך שכונותינו. כל פעם זה שר או ח"כ אחר שמגיע, מצטלם, מזדהה, אך ללא יכולת ממשית לבצע שינוי.

מה לא עשינו? הפגנו, נעצרנו, עתרנו, סיירנו, הכל מהכל. והנה עכשיו רוה"מ בנימין נתניהו מגיע סוף סוף לביקור במדינת דרום ת"א וחודשיים לאחר מכן מגיעה גם הבשורה: מתקנים את מתווה הוצאת המסתננים למדינות שלישיות גם ללא רצון ובעצם - לא תלויים יותר בבג"ץ או בארגוני השמאל הקיצוני שבאמתחתם מאות עורכי דין שרק מוכנים ומזומנים להגן על המסתננים בכל צעד ושעל.

על פניו השמחה הייתה אמורה להיות גדולה. התרגשות אמיתית צריכה להתרחש כעת בלבבות תושבי שכונות דרום ת"א, ערד, אילת, רובע ב' באשדוד, רמת אליהו בראשון, מרכז פתח תקווה, נתניה ועוד ועוד, אך לא כך הדבר. להזכירכם, שמחנו כשחוק המסתננים הראשון חוקק כבר לפני שנים, שמחנו גם כשמתקני השהייה הוקמו, אך מאז כבר זכינו לראות איך חוקים מעוקרים ונשארים ללא כל בסיס אחרי שארגוני ועמותות השמאל "מטפלים" בהם ועד להגיעם לידי שופטי בית המשפט העליון המנותקים. הרי בעוד שאני כותבת את המילים האלו ממש, נכתבות כבר העתירות של ממומני ה"קרן החדשה לישראל" ואני יכולה להבטיח לכם שכשיורחק המסתנן אריתראי הראשון, כבר נראה אותם עומדים בפרץ.

ופה בעצם עומדת השאלה הגדולה – האם אנחנו עומדים בפני עוד אכזבה קשה? כזו שכבר לא נוכל לקום ממנה?

זו השעה לפתרון אמיתי. כבר עברנו את נקודת האל חזור ואחרי 7 שנות סבל ועינוי ממשלת ישראל צריכה לזכור שהציבור לא יסכים להכיל עוד ביזוי של חייהם.

על הרצון של רוה"מ לסגור הסכמים חדשים בפגישותיו באפריקה לאחר הסיור שלוו בדרום ת"א ידענו, על כך שאפשר וצריך להוציא מתוכינו מסתננים בלתי חוקיים גם ללא רצונם ידענו כבר מזמן, אך מה שאתם לא יודעים זה שההסכם כרגע לא יכלול משפחות עם ילדים (שקיימים כבר בעשרות אלפים) שזו בעיה חמורה בפני עצמה. לא נורא אני אומרת, גם להתחיל עם עשרות אלפי מסתננים אריתראים רווקים זו התחלה חשובה, אך אף אחד לא מבטיח לנו שעתירות השמאל שכבר נמצאות בהכנה לא ימנעו משופטי בג"ץ לעקר גם את ההסכמים האלה, ואז מה?

ישנו פתרון ממשי אחד וזהו גירוש! ואם בג"צ לא נותן אז מחזירים את הכח לידי נבחרי הציבור בהם בחרנו, מחוקקים את פסקת ההתגברות ומפסיקים את חוסר האיזון המשווע בין הרשויות.

כבר שנים שאני וחברי עמותת "העיר העברית" (שהוקמה למען מאבקם של תושבי השכונות כבר לפני 4 שנים), מקיימים שיחות ומפגשים עם בני נוער מכל הארץ. היום כשפגשנו 40 בנות אולפנה שהגיעו מרחוק, ניגשה אלי אחרי השיחה נערה חדורת מוטיבציה ומלאת אהבת ארץ ישראל ובדמעות שאלה אותי: מה אפשר לעשות, מה? לא יכולתי להגיד לה את האמת ועניתי לה תשובה מגומגמת שהיא יכולה כמובן להיות פעילה ולהמשיך להפיץ את ואהבת לרעך כמוך שהיא כל כך מאמינה בו, אבל אם הייתי עונה לה בכנות התשובה שלי הייתה - שהיא כאדם פרטי לא יכולה לעשות כלום; רק לנבחרי הציבור שלה יש את הכח. לא רציתי לענות לה שיש אחד שמכהן כשר האוצר שלה – משה כחלון שמו, והוא, בשביל פרסום ואהבת השמאל, עומד בפרץ אל מול אלה שרוצים להביא לנו קצת צדק.

לא יכולתי. העיניים שלה היו כל כך טהורות, כל כך רוצות. לא רציתי לבלבל אותה עם פוליטיקה צרה ואינטרסנטית; הרי היא באה חדורת אמונה שאנחנו פה בשביל לעזור אחד לשני, לתמוך אחד בשני, לא פחות ולא יותר, וכך גם רציתי שהיא תישאר.

בדרך חזרה לא יכולתי שלא לחשוב מה היה קורה לו מעט מן הערכים שטמונים בנערה הצעירה הזו היו עדיין נמצאים בפוליטיקאים המבוגרים שלנו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!