גוטה גואטה: היחסים המרתקים של הח"כ המתפטר עם מפלגת הבית

"מהר, מהר", ביקש נתניהו בישיבת ראשי מפלגות הקואליציה ערב פתיחת המושב. "תביאו מהר את חוק הגיוס המתוקן", הוא האיץ בחברים, בעיקר החרדים – וסימן את היעד להעברת החוק: חודש מיום פתיחת המושב. מהר-מהר, לפני שייגמר.

נתניהו למוד לקח מר מהפעם הקודמת שבה גרר רגליים, לפני שתי קדנציות, כשבג"ץ פסל את חוק טל ז"ל. במקום בליץ חקיקתי חלופי, מרח נתניהו את הזמן כשהקים ממשלת אחדות עם קדימה – ופירק אותה אחרי חודשים ספורים בהליך גירושין מהיר. מעמד בחורי הישיבות הבלתי מוסדר ריחף בחלל האוויר הפוליטי והיה בין הגורמים שהביאו לזינוקו של יאיר לפיד.

הפעם, מעוניין נתניהו בהליך חקיקה מהיר, כשהוא מודע לכך, כפי שמודעים לכך היטב שותפיו, שבהיעדר תוספת של פסקת הגבלה, אין צורך בשינויים דרמטיים מנוסח החוק שנפסל. לכל היותר הוראת השעה תהפוך ל'הוראת קבע' – החביבה כל כך על העסקונה החרדית, ולזה יצורפו עוד כמה שינויים קוסמטיים, בלתי מהותיים.

אין טעם להשקיע, אין סיבה להזיע. ממילא כל חקיקה שתקודם, פשרנית ככל שתהיה מבחינה חרדית, תיפסל לבסוף בבג"ץ במחזוריות קבועה – ועדיף בפסיקה שמאדירה את אחד מבכירי השופטים ביום חגו, עם פרישתו. פסיקה מהסוג הזה, אגב, צפויה לנו בסופ"ש הנוכחי בסוגיית המרכולים בת"א.
אצל נתניהו כדרכו, הטווח הארוך חשוב, אך הקצר – דחוף. לנוכחים בחדר הייתה תחושה שלא מדובר רק בחשבונאות פוליטית לקראת בחירות עתידיות במועד הנקוב לו אי שם בעוד למעלה משנה, אלא בנקודת זמן הרבה יותר קרובה. "ביבי מעוניין שהמושכות יהיו אצלו והוא יוכל בכל דקה לצאת לדרך ולהקדים את הבחירות, ברגע שהוא יריח המלצה על הגשת כתב אישום", העריך אחד היושבים בחדר, שהסביר מדוע האיש שמתמחה בהקמת ועדות וגרירת זמן, יוצא לפתע מגדרו ומבקש להעביר דווקא את החקיקה הנפיצה מכל "מהר, מהר".

חלפו עברו להן עשרים וארבע שעות, ונתניהו נעמד על הדוכן כשהוא מאושש את התזה במלואה. "נאום החמוצים", היה אחד מנאומי הבחירות הטובים שנשמעו במשכן. אם נשיא המדינה ראובן ריבלין, שהכתיר עצמו השבוע ליו"ר האופוזיציה בפועל, לא היה גונב את ההצגה ב'נאום מקדים' שהפך ל'נאום המרכזי' – נתניהו היה יכול להגדיר את פתיחת המושב, כאחת המוצלחות בשנותיו כראש ממשלה.

ריבלין מחכה כבר שלוש שנים לנקום במסכת ההשפלות שהעביר אותו נתניהו כל הדרך לנשיאות. הנקמה מוגשת כשהיא קרה והנשיא הלם בנתניהו בבטן הרכה, ברגעיו הקשים ביותר. "הכל פוליטי", סנט נשיא המדינה בחבריו לשעבר. וכבר לימדונו חז"ל כי כל הפוסל, במומו פוסל.

מיסקלקולציה עכשיו

מי היה מאמין שאחרי למעלה משמונה שנות כהונה מצטברות כראש ממשלה, ובעיצומו של מסע חקירות, יגיע נתניהו לפתיחתו של עוד מושב חורף ארוך – כשדווקא הוא, ולא שותפיו, מעוניין בהקדמת הבחירות.

את מושב החורף הזה, נתניהו היה מעדיף לפתוח בבליץ של הליכה לבחירות מהירות, עוד בטרם יתגלגל, מרוט שערות סגלגלות, להמלצה הצפויה על הגשת כתב אישום – שתשחיר את פניו. גורם בכיר בליכוד (בכיר גם בעיני נתניהו ולא רק בעיניו של הגורם), העריך השבוע כי נתניהו יעשה הכל כדי שהמלצת הבוחר בעניינו תקדים את המלצת המשטרה.

נכון להיום, נתניהו גורף בסקרים יותר מנדטים מאלה שניבאו לו כהני המשאלים ערב הבחירות האחרונות. עשן הסיגרים, כחלחל ויקר ככל שיהיה, משרה על ראשו עננת נהנתנות ולא שחיתות. גם סיפורים על שמפניה קרירה שנמזגת לכוסות קריסטל, מבהיקות מניקיונן בידי אב הבית התורן והמשרתים הממורמרים (חמוצים-חמוצים), מעוררים יותר מבוכה מסלידה.

"בניגוד לאולמרט שבמשך כל הקריירה שלו ריחפה על ראשו עננת שחיתות, נתניהו אולי נתפס כנהנתן, אבל השחיתות לא דבקה בו", ניתח השבוע את תופעת הפלא הגורם הפוליטי שמלווה את נתניהו מיומו הראשון, "יכול להיות שאם יוצג לציבור כתב אישום שבמסגרתו יפורטו (לכאורה, לכאורה), מלוא מעלליו של ראש הממשלה, המותג נתניהו יספוג את אותה חבטה שאהוד אולמרט חטף אחרי עדות טלנסקי. מהרגע שזה יקרה, נתניהו יוכל לחשב את קצו לאחור. ביבי יודע זאת, ולכן מחזיר מלחמה".

מושב החורף שנפתח השבוע, יתנהל בצל המערכה הזאת שעשויה להתגלגל לאותה 'מיסקלקולציה' מפורסמת – מילים שמתגלגלות למעשים, הצהרות שהופכות למלחמות. לא צבאית-מדינית, אלא פוליטית-פלילית.

האיום התוניסאי

שני שינויים בסטטוס-קוו של תיקי נתניהו יכולים לשנות את איתנותו המתמשכת בסקרים. האחד, המלצה על הגשת כתבי אישום. השני, ואולי הראשון במדרג הפגיעה, כריכתו בעסקי הצוללות. מכל התיקים שנכרכים בנתניהו, שתמיד אהב להחזיק בתיקים מרובים – פוליטיים ולא פליליים, סיפור הצוללות הוא שיכול לשנות את המגמה בסקרים. להפוך את החשדות, מרכילות קלילה להאשמות כבדות.

ימים ספורים אחרי שעוד כותרת מפרשת הצוללות איימה לגרור את מה שנותר משמו הטוב של נתניהו למצולות, עמד נתניהו על דוכן הכנסת וגילה כי עסקת הצוללות המחודשת מול הגרמנים – נחתמה. נתניהו הקפיד לדבר על הצוללות ולסמן בכך שהחשדות הן כקצף על פני המים, וזאת למרות ואולי בגלל, שהחשדות האחרונות שהודבקו לו – הן בכלל מתחום הספנות.

בידיעות אחרונות ובגופי תקשורת אובייקטיביים נוספים החפים מכל יומרה, פורסמה לפני ימים ספורים, במהדורה הנקראת של ערב שבת, כותרת ראשית עם ציטוטים מדברי שר הביטחון לשעבר בוגי יעלון בנוגע למעורבותו של נתניהו ברכש הספינות. יעלון טען שנתניהו הפעיל עליו לחצים לבטל את המכרז הבינלאומי לספינות להגנת אסדות הגז, על מנת שתאגיד טיסנקרופ יקבל את הפרויקט.
עכשיו, בואו נחזור כמה חודשים לאחור, לכותרת ששחרר אריה מכלוף דרעי, שישב בקבינט באותה תקופה שבה כיהן כשר הכלכלה – והיה מעורב בתהליך הרכישה. דרעי העיד כי מי שדחף לעסקת רכישת הספינות – לא היה ביבי אלא בוגי, משיקולים ענייניים טהורים, כמובן. יש שרים, כמו יובל המבולבל שטייניץ, שגם אם יוטח בהם בוץ סמיך, הוא ינוער מבגדיהם בקלילות כמו גרגירי חול ים.

"כשר כלכלה הייתי אחראי על התחום של רכש גומלין", גילה דרעי ל'קו עיתונות', "לפי ההנחיות, אם אנחנו קונים מגרמניה במיליארד וחצי, הם מחויבים לקנות מאתנו בשיעור של שלושים אחוזים מאותו הסכום. הממונה במשרד הכלכלה אמר לי שהגרמנים לא קונים בשיעור כזה, וכי מסמכותי להפעיל עליהם סנקציות. הפעלתי את הסנקציות, אך בוגי נלחם נגדי, והפעיל סעיף ביטחוני שמאפשר לשר הביטחון לוותר על הצורך ברכש גומלין משיקולי ביטחון".

"ביבי לא היה מעורב אז, ואני חייב לומר שאת כל הדיון ניהלתי מול בוגי", הדגיש דרעי והוסיף: "מבלי להיכנס לכל הוויכוח שאני לא מעורב בו, אני יכול רק לומר שהפרסומים על כך שבוגי התנגד לעסקת הספינות וביבי הוא זה שדחף לעסקה מעל לראשו, לא עומדים במבחן המציאות שאני מכיר כשר הכלכלה באותה תקופה".

מלשכת יעלון, לא הוכחשה מעורבותו בקידום החתימה, אך נמסר בשעתו בתגובה כי, "שר הביטחון לשעבר משה יעלון, קיבל את המלצת גורמי המקצוע במשרד הביטחון ואת חוות הדעת המשפטיות בנושא, ונאלץ להפעיל את סמכותו החוקית על מנת לאפשר את חתימת עסקת רכש ספינות המגן עם המספנה הגרמנית, זאת מחשש לדחיית ההסכם, לפגיעה ביכולות המבצעיות של חיל הים ובנוסף, פגיעה במימוש רכש הגומלין העתידי של הגרמנים בישראל, באופן שיפגע קשות בתעשייה הישראלית. שר הביטחון ומשרד הביטחון עמדו על כך והתנו את חתימת ההסכם, בביצוע רכש גומלין בישראל ובהתחייבות חוזית, לפיה תשלם המספנה בכל הפרה של רכש גומלין פיצוי מוגדל, גם ביחס למה שסוכם בעבר".

בעיתונות הישראלית החופשית, ולא בפעם הראשונה, בחרו להציג את גרסת יעלון מבלי לעמת אותה עם גרסאותיהם של שרי ממשלה נוספים שהיו מודעים לתהליך וצדדו דווקא בעמדתו של נתניהו. סביר להניח שבשבוע כזה, אחרי שחטף על ראשו חבטה מפטיש של שניים וחצי - אחוזים ולא קילו - דרעי היה מעדיף להישאר בצוללות ולא להגיח מעל פני המים ולהגן על ראש הממשלה.

בשבוע שעבר הוא הגן על נתניהו יותר ממה שביבי דאג לעצמו, כששלף את רעיון פירוק התאגיד. חלפו עברו להם שבעה ימים תמימים ונתניהו גמל לו, כדרכו, עם רעיון הקטנת אחוז החסימה, שהופך את האיום הקיומי למוחשי יותר מתמיד. לא האיום האיראני, אלא האיום התוניסאי – של אלי ישי.

ביבי הבין שטעה ומיהר למחרת היום לטקס הדלקת נר נשמה בחדר סיעת ש"ס לזכרו של מרן. בקצב המשגים של ביבי כלפי דרעי, הוא עוד יידרש, כאקט ניחומים, לחתום על מנוי ל'הדרך'.

אמונה וביטחון

ההשתלחות של נתניהו במפכ"ל ובגורמי החקירה, מוצגת בתקשורת הישראלית כתוכנית אסטרטגית הנובעת ממשנה סדורה, אבל גם לגורמים התקשורתיים שדוחקים את נתניהו לקצה התהום, אפשר לייחס מאוויים כמוסים הפוכים. אמור לי מה כותרתך ואומר לך מי אתה.

בעקבות דברים שנכתבו כאן בשבוע שעבר מפיהם של גורמים בלשכת רה"מ, ביקשו בצמרת המשטרה להעמיד דברים על דיוקם, הדלפות על מקורן. במשטרה מספרים כי מאז שאלשיך נכנס לתפקידו, הוא פועל בשיטות שב"כיות ממש, כדי לצמצם את תופעת ההדלפות. פוליגרף הפך לעניין שבשגרה, גם כלפי החוקרים ולא רק כלפי הנחקרים. בלשכת המפכ"ל מצביעים על כך, שמפרסמי הכותרות מהחקירות הם לא כתבי הפלילים אלא כתבי המשפטים.

כשארדן ביקש מהיועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה, אמרו לו בלשכת אלשיך, אדרבה ואדרבה – אנחנו איתך. היחידים שהמשטרה לא יכולה לפשפש בהדלפותיהם, הם אנשי הפרקליטות. מי שיכול להורות על כך הוא אך ורק היועץ המשפטי לממשלה. אלא שמנדלבליט דחה את דרישת ארדן אחרי שעה קלה.

למשך סופ"ש ממושך, ההסברים שיצאו מהמשטרה נפלו על אוזניים קשובות, אלא שאז הגיעה הכותרת הראשית, בראשית השבוע, בידיעות אחרונות (אלא איפה?) שיצאה בכינון ישיר מהמשטרה: "אם נתניהו לא יקבע מועד לחקירה – אנחנו נקבע", כיכבה הכותרת ב'נוניתון'.

קרב החקירות הפך כבר מזמן למלחמת כותרות. משפטי, משטרתי ופוליטי. כל עיתונאי שניזון מהדלפות ונחשף לחומרים ולכותרות יודע לזהות מגמות. השבוע, הובאו בהבלטה דבריו של האלוף (במיל') עמירם לוין נגד "הממשלה שגוררת אותנו למלחמה". לוין אובייקטיבי בביקורתו על נתניהו, כפי שיעלון חף משיקולים זרים בכותרות שהוא משגר בנוגע לעסקת הצוללות.

גם בנושא הזה, לא מדובר בזליגה אלא בירי בכינון ישיר. אם יש תחום שבגללו נתניהו שומר על מעמדו בדעת הקהל – זהו העניין הביטחוני. אפשר לומר שלנתניהו שיחק המזל, לכהן בתקופה שבה מדינות אויב באזורנו, מתפרקות בזו אחר זו. במשך שנות דור התנהלו בקבינט של ממשלת ישראל הדיונים על 'איום הייחוס' של החזית המזרחית. סוריה הנוכחית של אסד יצאה מהמשוואה, וחיזבאללה מורתע מאז מלחמת לבנון השנייה, לא רק בשל הלקח שאולמרט צרב בנסראללה, אלא בעיקר בשל מעורבותו עד צוואר במלחמה בסוריה.

אם יש משהו שנתניהו מוצלח בו – זהו ניווט הספינה הישראלית בין הקרחונים שמפשירים. הוא מתקיף במידה ומאיים במשורה. קורץ לאמריקאים ומתאם עם הרוסים. קובע קווים אדומים של העברת נשק מדויק לידי סוריה וחיזבאללה – וגם דואג למימוש האיום כשהקו נחצה. הכל על פי פרסומים זרים בעבר, ופרסום רשמי אחד לאחרונה.

הן ראשי מערכת הביטחון והן שותפיו הפוליטיים - שהמכנה המשותף לכולם שאינם אוהבים לפרגן, בעיקר לנתניהו, מודים ומתוודים שהאיש מנהל את המערכה הלא פשוטה הזאת בתבונה יתירה ובניסיון שאין שני לו. כל זה לא מפריע לתקשורת הישראלית, למרוח דיו על הנייר ולהשחיר את פני נתניהו. המתינות נהפכת לפזיזות, קור הרוח לאגלי זעה. לא פלא שהציבור הישראלי למד לפתח סדר יום משלו. את הכותרות הוא קורא במהופך. את הפרשנויות האובייקטיביות, מהסוף להתחלה. החמוצים, הם מבחינתו מתוקים.

גוטה גואטה

הכנסת פתחה השבוע מושב חורף אפרורי למדי, ולא רק בגלל החורף הירושלמי המתקרב. מהזווית החרדית, היא איבדה ממניפת צבעיה אחרי שגואטה הניח את מכתב ההתפטרות במהלך הפגרה ועזב את המשכן בגאווה. דמותו המתגלגלת במסדרונות, שולפת כאן בדיחה, שם עקיצה, נעלמה מהנוף. בפוליטיקה סטייל דודו ביטן ומירי רגב, גואטה השתלב טוב יותר מכל חברי הכנסת הוותיקים. אולי גם בגלל זה, הוא כבר לא שם.

מאז הניח את מכתב ההתפטרות, בעטיין של נסיבות עליהן נכתב כאן בעבר ככל שמאפשר המקום (והוא לא), גואטה נוצר את לשונו. הוא מקפיד שלא לדבר סרה בראש המפלגה, כפי שחוקרי המשטרה מקפידים שלא להדליף נגד ראש הממשלה. אחותו הקיבוצניקית מגינוסר, התגאתה בסופ"ש האחרון בעמוד השער של מוסף מעריב, ופתחה פה על ראשי ש"ס בלשון רבים - כביכול אין רק אחד מכהן. המשפחה מדברת בשם עצמה, אך מיגאל עצמו לא נשמעת מילה.

גואטה בעל הפה הגדול, לא מתכוון לשמור על זכות השתיקה לאורך ימים. עם פתיחת העונה החדשה של שידורי 'עובדה', הוא מתכוון להפציע על המרקע ולקבל זמן מסך שח"כי ש"ס המכהנים לא קיבלו במשך שני עשורים, במצטבר, לכולם גם יחד. עשרות שעות של שיחות וראיונות, תחקירים מהעבר וציפיות לעתיד, ובכל ים המלל הזה, הוא נשבע בנקיטת חפץ שנזהר מלהשמיע מילה רעה על המפלגה שפתחה בפניו את הדלת – בכיוון היציאה.

אחרים מדברים במקומו, ולא רק אחותו. מצביעים ברחוב, עמך משדרות ומנתיבות. או בקיצור: כל מי שלא חובש כיפה שחורה הדוקה לראשו. לדרעי נכונו במושב הקרוב התמודדויות לא קלות, במישור הציבורי והאישי כאחד, אך האתגר הגדול ביותר אינו ההתמודדות עם תהליך השלום הספרדי - שכמו השקט בקטלוניה, לא יושג כל עוד לא תינתן אוטונומיה.

האתגר הגדול מכולם, לדרעי, לש"ס - וגם ליהדות החרדית האשכנזית שנהנתה במשך שלושה עשורים מקולות מצביעים מסורתיים שהפכו לח"כים חרדים - הוא לנסות ולהחזיר את הציבור המסורתי שהתאדה. זלג לליכוד של ביבי ולכולנו של כחלון. רק לא ש"ס.

גואטה מוכן ומזומן להתגייס למערכה. להעמיד את הקרדיט שצבר על גבה של ש"ס - לטובתה. בתקופה שבה כל פוליטיקאי מסתובב עם סכינים תקועות בגב, כשעל הקת טביעות אצבעות של ידידים ומקורבים, הצהרת הנאמנות של גואטה היא תופעה מיוחדת במינה. כל שנותר הוא להמתין ולראות, האם בש"ס יהיה מי שירים את הכפפה.

איני מכיר

את האמירה המשמעותית של המושב הנפתח, מבחינה פנים חרדית, השמיע השבוע שר הבריאות יעקב ליצמן. מי ששלח את פרוש, ועדה אחר ועדה, גיוס אחר גיוס, להתמודד כנציגה הבכיר של יהדות התורה מול גלי חוק הגיוס; מי שידע לשתף פעולה עם הפלג הירושלמי ולטרפד את בחירתו של משה ליאון; מי שנחשב לפני שתי מערכות בחירות לאדריכל שאפשר לאנשי הפלג לתמוך ברגע האחרון ברשימת יהדות התורה – במה שנראה כיום כמו חלום שמעולם לא אירע.

ובכן, האיש הזה, שמכל ח"כי יהדות התורה, נחשב למי ששמר על שיח ושיג עם עסקני הפלג הירושלמי, הצהיר לראשונה (בראיון לתוכנית פילפוליטיקה בהגשת יעקב ריבלין והחתום מעלה), שהוא חף מכל מגע, ניתק כל קשר עם עסקני הפלג הירושלמי.

לא מדובר בעוד אמירה אלא בהתבטאות מכוונת שמעידה על ניתוק יחסים מלא ומוחלט בין הפלג לבין כל חלקי יהדות התורה. "איני מכיר", רק בגרסה הפוכה. יש רגעים שגם יהודי כיענק'ל ליצמן חייב לקום ולומר: עד כאן. היפרדו נא מעלי. אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!