לא מוצאת עונש לילד? אולי תנסי משהו אחר

הרבה הורים שואלים, אם לא להעניש את הילדים - אז מה כן לעשות? פעם אישה אחת התלוננה באוזניי שמאוד קשה לה עם הילדים: "אני חלשה ולא יצירתית. אני לא מצליחה להמציא עונשים".

אני מציעה שנפתח חשיבה לכוון אחר - איך אני יכולה לאפשר לילד שלי למידה הכי משמעותית של שעורי החיים בדרך מכבדת, מעצימה ומצמיחה. די מורכב לתמצת בטור אחד את האלטרנטיבות לעונש. אסביר מדוע: רובנו מחפשים טיפים. זאת תופעה אנושית ונורמטיבית. המח שלנו מנסה להיות חסכוני, יש לו ממילא המון עומס ומטלות, אז נוצרת נטייה לחפש קיצורי דרך וטיפים מקומיים.

מדוע זה לא כל כך יעיל?

כי כל אחת מאתנו שונה, כמו כן גם ילדינו. מה שמתאים לי ולילדי, לא בהכרח מתאים לך ולילדך. בנוסף, גידול הילדים אינו מסתכם בפטנטים ועצות חד פעמיות, אלא מגלם מלאכת מחשבת של יחסים שנרקמים מהמון חלקיקים של חוויות יומיומיות. אני סבורה שהשאלה צריכה להיות: "איך אני בונה קשר אחר עם ילדי"? קשר שמאפשר להם לממש את הפוטנציאל שלהם, להיות מחוברים לעצמם, ליצור קשרים משמעותיים עם הסביבה, לבחור בערכים שאנחנו מחנכים אותם עליהם, להיות עצמאיים ואחראיים, בעלי מוסר גבוה ועוד ועוד.

כל הדברים האלו נוצרים מתוך מרקם של קשר של אהבה, הבנה וכבוד. בניית קשר ותחזוקתו המתמדת היא לדעתי לב לבו של התהליך המופלא של גידול האדם.

ובכל זאת כמה המלצות:

1. סגלו לעצמכם הרגל של שימת לב להתנהגות הרצויה של הילד. יש ילדים שנצטרך לעבוד מאוד קשה על מנת למצוא משהו חיובי בהתנהגותם, וכל זאת בגלל שאנחנו מתייחסים לדברים הטובים שהילד עושה כמובנים מאליהם ולא מתעכבים לעודדו על עשייתם.
לעומת זאת, תופעות שליליות תופסות נפח נכבד בראשנו. שוב, זאת נטייה טבעית הנובעת מכך שלמח יותר קל לשים לב לדברים שליליים.

לכן, נעשה מאמץ מודע להתמקד בחיובי גם אם הוא פעוט ביותר: הילד יושב וקורא ספר בשקט, משתף את אחיו במשחק וכו'. נגיד לילד כמה זה משמח אותנו וכמה נחת הוא גורם לנו. זה עובד כי נוצר קשר מידי בין ההתנהגות הרצויה לבין החיזוק שנתנו.

2. תארו לילד את המצב במקום לתת לו הוראות: "הילקוט זרוק בסלון" במקום "לך מיד לחדר ושים את הילקוט במקום!"

3. שקפו לילד את רגשותיו אבל הגבילו את ההתנהגות: "זה ממש מעצבן! עבדת הרבה זמן על המגדל הזה ואחותך פירקה אותו. בבית שלנו לא מרביצים."

4. תציעו משא ומתן ואופציות: "אתה מעדיף להיכנס למקלחת עכשיו או בעוד 10 דקות?" "לאיזו שעה אתה קובע שהחדר יהיה מסודר"?

5. שתפו את הילד ברגשותיכם: "זה מתסכל אותי לראות את המטבח הפוך".

6. האם הילד יודע מה הציפיות שלכם ממנו? מה אתם מרשים ומה אתם לא מרשים? האם זה ברור לכם? קודם כל שבו עם עצמכם ועשו סדר עדיפויות והציפיות שלכם מהילד.
תבהירו לילד בשיחה רגועה למה אתם מצפים ממנו בתחום זה או אחר.

7. שתפו את הילד בקושי (הוא מרביץ, לא הולך לישון בזמן וכ') וביקשו ממנו עזרה לפתור את הבעיה לשביעות הרצון של כל הצדדים. היו קשובים ומכבדים. תשתדלו להגיע להבנה והסכמה. חשוב לי להדגיש שכמה שתהיה יותר הבנה הדדית ושיתוף פעולה כך תצטרכו פחות לנקוט בצעדים של הטלת משמעת. זה פשוט יקרה כתוצאה מהתהליך של שיתוף פעולה.

8. אם הילד ידע מה מצופה ממנו והדברים ברורים ומוסכמים ביניכם - ועדיין בוחר להתנהג באפן שאתם לא מרשים, תשתמשו בתוצאות טבעיות והגיוניות. תוצאות טבעיות פירושו לאפשר לילד להתנסות בתוצאות הבחירה שלו (לא מתאים למצבים מסוכנים): בוחר לקום מאוחר - הולך לבית הספר באיחור ומתמודד עם התגובה של המלמד. לא שם מעיל ביום קר - רועד מקור וכו'.
תוצאות הגיוניות פירושו שימוש בפעולה הקשורה באופן הגיוני להתנהגותו הבעייתית של הילד: הילד משחק במים בכיור ומרטיב את הרצפה? ההורה עומד על כך שינקה. הילדה מסרבת לשים את הבגדים בסל הכביסה? הבגדים עולים למעלה ליומיים וכו'.

חשוב לשלב את מתן התוצאות ההגיוניות עם שיקוף רגשי. נגיד לילד: "אתה מאוד רוצה לשחק במים, זה מעצבן שאמא סוגרת את הברז ואומרת לך לנקות". או, "היית מעדיפה שמישהו אחר ישים בשבילך את הבגדים בכביסה". וכשהילדה מגלה שאין לה בגדים: "זה באמת מתסכל שאין לך עכשיו את החולצה הכחולה", ולא "אמרתי לך שזה מה שיקרה אם לא תשימי את הדברים שלך במקום".

והכי חשוב: תרגול, תרגול עוד פעם תרגול

הרבה סבלנות וסלחנות כלפי עצמינו וכלפי הילדים. זה לא קורה ביום אחד. לא משנים דפוסים ישנים תוך רגע. תנו לעצמיכם להתנסות ולילדים להתרגל לשפה החדשה. מה שבטוח - זה שווה את המאמץ.

דינה קורול

(M.A) פסיכותרפיסטית. מחברת הספרים "מדריך לרגשות להורים ולילדים" ו"מדריך למוגנות להורים ולילדים"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!