אם אכן יוגש כתב אישום ודרעי יתפטר - הוא ימשיך לשלוט במפלגה

איש מודאג מאוד עמד במוצאי השבת שעברה בפני למעלה מאלף בני ישיבות צוהלים במעמד סיום לימוד הש"ס לזכר מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. הוא לא היה מודאג ממראה עיניו. ההיפך. המעמד היה שיאו של מערך פעילויות בין הזמנים אדיר שהפיקה המערכת המשומנת של תנועת אל המעיין וצמרת ש"ס. גם העובדה שאיש אמונו ויד ימינו שהיה הרוח החיה בכל האירועים מסוג זה בשנה היוצאת, יגאל גואטה, לא היה לצידו - לא העיבה על מצב רוחו. דרעי השלים כבר עם הפרישה המצערת ובשיחות שקיים מאז עם הפורש, נשקלו מספר אפיקי פעולה חדשים עבורו (מזכ"לות התנועה או מועמדות לראשות עיריית אלעד). אם יש סיבה לדאגה, כך דרעי לנוכחים, זה המצב הביטחוני והמדיני הרופף.

וכל כך מפני שאיש אינו יודע מה יכול לקרות מחר בבוקר בצפון. האיראנים מעמיקים את האחיזה שלהם בסוריה. החיזבאללה הולך ומתעצם ובכל רגע נתון יכול השקט האופף אותנו כעת להתחלף ברוחות מלחמה. המסקנה: צריך להתחזק מאוד בתורה ובתפילה.

המצב הביטחוני הוא בידי שמיים ותפילתם של בני הישיבות בוודאי תעזור. ניתן בהחלט להניח שאם זו הייתה האבן היחידה שמונחת על ליבו של דרעי הוא לא היה משתף אותה עם הנוכחים במעמד המשמח הזה. למה מה קרה פתאום? מאז יסודה של המדינה לא היה פה פעם יום שקט אחד מאיומים ביטחוניים ומדינים - ממש לא. אדרבה, לפי כל הפרמטרים המקובלים המצב עכשיו טוב יותר מבעבר. אבל כשהלב דואב מסיבות אחרות, שבהן אי אפשר לשתף את האחרים, פעמים שאדם עושה סובלימציה. כלומר: משליך מנושא לנושא. במקרה זה, מדבר על מצב ביטחוני כשהלב נמצא במחוזות מוטרדים אחרים.

גם אם האמור לעיל הוא פסיכולוגיה בגרוש, אין ספק שלדרעי יש סיבות רעות מאוד למתח פנימי גובר והולך. אם לא היה די לו בתהליך הנקרא 'השלום הספרדי' שאין בו אלא לשון סגי נהור בלבד והמטרה היא הפוכה, התפרסמה בימי החג ידיעה של העיתונאי מוטי גילת על התקדמות בחקירות נגד דרעי ומשפחתו לקראת הגשת כתב אישום משולש. נגדו, נגד רעייתו ונגד אחיו עוה"ד שלמה דרעי. גילת הוא אמנם גדול צורריו של דרעי ויש להתייחס לידיעות שלו בהתאם, אך ניסיון העבר המר מלמד שיש לו מקורות טובים במשטרה ובפרקליטות. אם הוא טוען שיש כתבי אישום בדרך, יש הסתברות די גבוהה שהוא צודק.

התשובה של דרעי לפרסום, הגיעה כנראה, בישיבה שהתקיימה במשרד ראש הממשלה בראשית השבוע. נידונו שם מגוון נושאים ואיך שהוא התגלגל הדיון לתאגיד השידור וכאן (תרתי משמע) יצאו כל השדים והכעסים מהבקבוק. שר התקשורת איוב קרא פתח על התאגיד פה גדול (ואין לו בפה אלא את דף המסרים של לשכת ראש הממשלה) וקרא לסגור אותו מטעמי תקציב. דרעי שעד לרגע זה נחשב כאחד מתומכי התאגיד ובימי הקרב הגדול על סגירתו פעל עבורו לפני הקלעים ואחריהם, שינה כעת את דעתו. "עם רייטינג כזה נמוך של אחוז פסיק ארבע, מי צריך לשפוך על התאגיד הזה שבע מאות וחמישים מיליון שקל לשנה?" הפתיע דרעי את הנוכחים.

מאוחר יותר, ולאחר שבלשכת ראש הממשלה הוחלט על שינוי עמדה משיקולים טקטיים, יצא ח"כ דוד ביטן לתקשורת והסביר בטוב טעם ודעת שאם לא יהיה תאגיד, לא תהיה גם גביית אגרת רדיו מבעלי רכבים בסכום מקביל של שבע מאות מיליון שקל לשנה. כך שחסכון גדול לא יהיה כאן.

האם יש קשר בין ההתקפה הפתאומית להצטרפות של גילת לתאגיד ולידיעות האנטי-דרעיות הבלתי פוסקות שלו? כל ניחוש הוא על דעת המנחש. מה שברור הוא שאנשי התאגיד עשו כל מה שהם יכולים כדי לאבד את אחד ממוקדי התמיכה היחידים שלהם בממשלה. בימים שחלמו על קיומם הם נפגשו עם דרעי והבטיחו לו הרים וגבעות. בין היתר: הקמת תחנה חרדית מלא-מלא במסגרת התאגיד במתכונת של התחנות החרדיות הפרטיות הקיימות. בשיחות הפחות רשמיות אף הובטח לו שאנשים מטעמו, או לפחות המזוהים איתו, יקבלו שם עמדות מפתח. בתכל'ס כלום. יש ערוץ מסורתי דתי שהיה קיים במסגרת רשות השידור ועבר לתאגיד באותה מתכונת חסרת זהות. על מינויים אין טעם לדבר בערוץ שכזה.

הצרות כידוע באות בצרורות. לצד הידיעות - המאומתות או שלא - על הגשת כתב אישום בטווח הנראה לעין, החל בחול המועד סוכות לצבור תאוצה המהלך שכבר זכה לשם המפוצץ 'השלום הספרדי'. יוזם המהלך הוא איש העסקים והנדיב אייל משיח שפועל בנושא מתוך מניעים משיחיים בלבד. כלומר: רצון אמיתי לשלום בית במחנה הספרדי. אפס כי בסביבתו הקרובה פועל גורם שהרצון לשלום הוא ממנו והלאה. כל מטרתו היא לחסל חשבונות ישנים עם דרעי, עמו הוא מסוכסך קשות עוד מימי הבחירות לרבנות הראשית לישראל. בזמן שדרעי ובית מרן הגר"ע יוסף זצ"ל (אז עוד היה בחיים חיותו) פעלו לבחירתו של הגר"י יוסף, פעל הגורם לבחירתו של הגר"ש עמאר ורקם את הדיל הידוע עם יו"ר רבני צהר דוד סתיו. דרעי והגר"ש עמאר השלימו חלקית עם מינויו של האחרון לרבנות ירושלים. הגורם הידוע ממשיך עדיין במלחמה.

במסגרת מהלכי השלום התקיימו מספר פגישות מתוקשרות בין חברי מועצת החכמים והמנהיג הרוחני של תנועת 'יחד' הגר"מ מאזוז. פגישה אחת עסקה בקידום הטהרה בישראל והקמת מקוואות. בפגישה אחרת הגיע הרב יעקב כהן, בנו של נשיא מועצת החכמים, לביתו של הגר"מ מאזוז מצויד בספר של מו"ר אביו שליט"א עם הקדשה מיוחדת למארח. לפני הפגישה האמורה ולאחריה נפגש הרב כהן עם דרעי מול המצלמות בסוכתו של האחרון, למען צור את הרושם שהכל מתואם ומדווח. מדווח כן. מתואם - מסופקנו מאוד.

ככל שמגעים לשלום הם מבורכים כשלעצמם הרי שלכל המעורבים בנושא ברור ששלום אוטופי הוא חזון אחרית הימים. עד שמשיח יבוא הרי שלכל שלום מצורף שטר לתשלום בשטח. הפגישות הלבביות בין חברי ההנהגות הרוחניות אמורות להיות מתורגמות לצעדים מעשיים. גם אם מילה לא נאמרה מפורשות בנושא בשיחות עצמן, שעסקו ברוחניות בלבד, הכל ידעו לאיזו מטרה פוליטית הן אמורות להוביל.

ומדובר בלא פחות מחזרתם של אלי ישי וחבריו לש"ס. השאלה היא רק באיזה מחיר. בעוד שיוזמי המהלך מהצד הש"סי מדברים על צירוף הגר"מ מאזוז למועצת החכמים והחזרתו של ישי לתפקיד שיוגדר בהמשך, הרי שבצד השני, זה שמחוזר למרות ההפסד הכבד בבחירות, מעלים את רף הדרישות לתקרה: מספר שניים לישי ואיוש הרשימה הבאה לכנסת על בסיס הריצ'רצ'. אחד לש"ס המקורית ואחד לתנועת 'יחד'. בלי להתחשב בכך שהראשונה נמצאת בכנסת עם שבעה מנדטים ושלושה משרדים והאחרת קיימת בעיקר בהודעות לעיתונות וכעת גם במגעי השלום.

התקווה של מקורבי דרעי היא שהדרישות הקיצוניות של אנשי 'יחד' ישאירו את השלום באזור הביטחון של המפגשים הרוחניים בין הרבנים. ברגע שישי חוזר לש"ס, בכל תפקיד שלא יהיה, אין לדרעי מה לעשות שם יותר. הזיכרונות המרים מימי השלישיה המפורסמת עדיין טריים. כך גם הזיכרונות מהתקופה שלאחר מכן עד הבחירות. ישי כיו"ר לשעבר לעולם לא יקבל מרות מאריה דרעי. דרעי כמייסד התנועה, וכמי שחזר אליה לאחר מאבק עיקש, לא ישתף פעולה עם זה שתקע לש"ס את הסכין הכי ארוכה בשוק הקצבים של חברון. אפילו הרב יצחק פרץ במהלך ההצטרפות ליהדות התורה בשנת תשנ"ב לא התקרב לרמת האיום האסטרטגי שהציבה רשימתו של ישי בפני ש"ס בבחירות האחרונות. השניים האלה ישלימו ביניהם יום אחרי שבנימין נתניהו ועלי חמינאי יתחבקו במעמד חתימת הסכם הידידות בין ישראל והרפובליקה המוסלמית של איראן.

הגשת כתב אישום נגד דרעי, אם אכן תהיה כזאת, תאיץ את מגעי השלום לרמות מסוכנות מאוד עבורו. הוא ייאלץ להתפטר מהממשלה בעקבות הפסיקה התקדימית שנרשמה על שמו בשנת תשנ"ד כשבג"ץ קבע כי שר שהוגש נגדו כתב אישום לא יכול להמשיך לכהן בממשלה. הפסיקה לא חלה אמנם על חברי כנסת אלא שדרעי כבר לא נמצא שם. הוא התפטר לפני שנה לטובת חבר הכנסת מלכיאלי לאחר שנהרי מימש את החוק הנורווגי לטובת יגאל גואטה. נהרי חזר לכנסת לאחר שגואטה התפטר. לדרעי שהתפטר באופן מוחלט אין דרך חזרה. לנהל מפלגה מבחוץ זה דבר קשה מאוד. בפרט כשיש מישהו שנושף בעורף ויוזמים עבורו מהלכי שלום.

אם אכן יוגש כתב אישום ודרעי יתפטר (דבר שיש להתפלל שלא יקרה: ש"ס בלי הגר"ע יוסף ובלי דרעי היא אוסף של שבטים שלא מתחברים) הוא ישלוט במפלגה דרך העיתון החדש שהקים בערב תשעה באב. לפי הדיווחים, כבר עכשיו מדובר בסיפור הצלחה מדהים. בתוך שלושה חודשים השיגו נציגי התנועה המאוימים בהמשך כהונתם קרוב לשמונת אלפים מנויים. חמישה פקידים יושבים כל יום רק כדי להזין את נתוני הטפסים הזורמים מהשטח. להערכת גורמים בצמרת ש"ס, עד חנוכה צפוי העיתון להגיע לעשרת אלפים מנויים שהם הלחם והבשר של הקיום הכלכלי שלו. כאשר המודעות של שנת התקציב 2018 יתחילו לזרום אליו הרי שהעיתון, אם לא יהפוך ליומון עתיר הוצאות, יוכל גם לחלק דיווידנדים למשקיעים.

בניגוד למוסדות אחרים של ש"ס בהם יש דריסת רגל כלשהי לגורמים אחרים, העיתון החדש הוא בשליטה אבסולוטית של דרעי ואנשיו. הניהול הפיננסי הוא בידי מקורבו איש העסקים עקיבא אטון (בעל חברת ירדן להקמת מקוואות בימים שש"ס שלטה במשרד הדתות בימי דרעי) ועל העריכה הפוליטית הופקד איש אמונו יוסף חיים כלף. כלף יושב בעיתון שלושה ימים בשבוע ובשלושה האחרים מנהל אותו מהבית. וזה אומר שגם אם אלי ישי יחזור יום אחד לש"ס בדרך כל שהיא, הרי שבעיתון החדש הוא יוזכר בערך כמו שראש עיריית ערד ניסן בן חמו מוזכר ב'המודיע'.
אפרופו המודיע. יש לזכור כי הפילוג הראשוני בין הציבור הליטאי ואגודת ישראל היה על רקע השליטה המוחלטת של האחרונים בעיתון. ללמדך שבמפלגה חרדית, מי שמחזיק בעיתון מחזיק גם בשלטון. דרעי בכל סיטואציה שתהיה היה ויישאר הבעלים היחיד של השופר הספרדי המרכזי.

מבט אל השמש

עד שתתבהר תמונת המצב המשטרתית והמשפטית של דרעי, יקדישו בש"ס מעט מאוד זמן, אם בכלל, למערכת המוניציפאלית שבעוד שבוע בדיוק תיכנס לשנת הבחירות שלה. רשמו את התאריך: י"א חשוון תשע"ט. לש"ס יש כאמור דאגות וצרות בטווח הקרוב יותר. באגודת ישראל יש מנהג קדמונים שלא לעסוק בבחירות אלא סמוך למועד הגשת הרשימות וגם עבורה אין לתאריך זה משמעות. המפלגה היחידה שמתחילה לחשוב כיצד היא נערכת לבחירות המוניציפאליות היא דגל התורה. ישיבות רשמיות אמנם טרם נערכו, אבל במשרדי התנועה כבר מנערים תיקים ומחשבים חישובים.

מבט מקיף אל התמונה המוניציפאלית של דגל התורה מלמד שיש לה בהחלט סיבה להתחיל לחמם מנועים. הימים היפים של ארבעה ראשי ערים מטעם דגל התורה (לופוליאנסקי בירושלים, פינדרוס בביתר, גוטרמן במודיעין עילית ואשר בבני ברק) כבר נשכחו מלב ונכון לעכשיו אין לתנועה ראש עיר אחד לרפואה.

כן, גם במודיעין עילית, פאר ההתיישבות הליטאית עם שמונים אחוזים מכלל המצביעים, אין לדגל ראש עיר מטעמה. המכהן הנוכחי היה פעם עצם מעצמה ובשר מבשרה של דגל התורה אך בשנים האחרונות הוא לא משאיר לה אפילו עצם. יעקב גוטרמן התנתק (או נותק) מדגל התורה לפני שתי קדנציות והיום הוא מרחף כמו גשושית שהתנתקה מתחנת האם שלה בחלל ומשייטת עצמאית שלוש מאות קילומטר מעל האטמוספירה. כשנציגי התנועה מבקרים בעיר הם מדלגים על לשכת ראש העיר וכאשר הם חוגגים כינוסי חג בסוכתו של נציג נבחר (השנה היה זה סגן ראש עיריית בית שמש שמואל גרינברג ועל כך בהמשך) הוא לא מוזמן. גם אם היה מוזמן, הוא לא היה בא.

איך נבחר ראש עיר ליטאית על אפה ועל חמתה של תנועת האם? לשאלה מסקרנת זו ניתנה תשובה בולטת בביקורו של מרן הגר"ח קניבסקי השבוע במודיעין עילית. שר התורה לא בא כידוע לערים שדעתו לא נוחה מהמתנהל בהן, והביקור במודיעין הוא עוד הבעת אמון אישית בגוטרמן. לדגל התורה לא נותר אלא לנשוך את השפתיים בדומיה ולסמן עוד וי שחור על רשימת הערים האבודות, בנוסף לירושלים וביתר עילית.

הערים היחידות שנותרו תיאורטית על המפה הן בני ברק, אלעד ובית שמש. בבני ברק יש הסכם רוטציה במסגרתו תקבל דגל את הראשות על מגש של כרוז גדולי התורה. אבל רק את הראשות ולא את השליטה בעיר. הסכמי הרוטציה מקבעים סטטוס של שליטה משותפת גם בזמן שאחת המפלגות מקבלת את הראשות. כך לפחות היה נהוג עד לכהונתו של ראש העיר הנוכחי חנוך זייברט שמנהל את העיר לבדו תוך ניצול הפילוג העמוק בדגל הבני ברקית, נציג מרכזי אחד איתו והשני נגדו. אם במאבק הפנימי בין שני הנציגים הדגלאים על הראשות תגבר ידו של בעל בריתו של זייברט הרי שאגודת ישראל תשלוט בעיר בפועל גם בקדנציה הבאה. גם באופציה של בחירת הנציג הדגלאי התקיף יותר, לא יישאר לו במה לשלוט. זייברט חילק כבר את הקצאת הקרקע האחרונה בעיר ומינה בעירייה ים של מינויים שאי אפשר לגעת בהם. עוד עיר הלכה לדגל.

באלעד התמונה סבוכה יותר. על הנייר יש לדגל התורה הסכם שנחתם עם שלומי אמונים לקראת הבחירות הקודמות. דגל הייתה חלק ממסע הניצחון של ישראל פרוש ובתמורה דרשה וקיבלה התחייבות לתמיכה במועמד מטעמה לראשות העיר בקדנציה הבאה. בפועל ולאור ההתפתחויות בשטח בקדנציה הנוכחית, ההסכם עשוי להישאר על הנייר, ולא בגלל שאנשי שלומי אמונים יסרבו לקיים אותו. החבר'ה של פרס 2 נוהגים לקיים הסכמים גם כשלא נוח להם. הסיבה היא פרוזאית לחלוטין. אין טעם להריץ מועמדות שאין לה סיכוי ריאלי. אלעד נהנית מרוב ספרדי וההפסד בבחירות הקודמות היה פועל יוצא של פילוג ומועמד שלא היה מקובל על כל הזרמים, שחלקם ערקו לטובת המועמד האשכנזי.

בארבע השנים האחרונות ביצר פרוש את מעמדו בעיר והוא היה סוג של רון חולדאי תל אביבי וניר ברקת ירושלמי. כלומר: גיבור מקומי שמביס בקלות כל מי שעומד מולו. לש"ס אין הרבה סיכוי לרוץ מול פרוש, בפרט שלמתנגדי התנועה בתוך הציבור הספרדי יש לא מעט קולות בעיר. 'יחד' של אלי ישי קיבלה שם קרוב לאלף קולות בבחירות הכלליות האחרונות. אם דגל תדרוש את יישום ההסכם בכל זאת זה יהיה צעד של גם לי גם לך לא יהיה. לי זה דגל התורה, לך זה שלומי אמונים. ש"ס במקרה זה תהיה המרוויחה הגדולה.

בבית שמש לעומת זאת שום דבר לא צפוי והרשות לא נתונה. הדבר היחיד שברור הוא שראש העיר הבא יהיה חרדי. איוש הרמות החדשות של העיר פלוס הגידול הטבעי החרדי בשכונות הוותיקות הופכים כל מועמד חרדי שיוסכם על כולם למנצח הידוע מראש. לפי סקר של מכון סמית שפורסם בערב החג, יהיו למפלגות החרדיות לפחות אחד עשר מנדטים מתוך עשרים ואחד בבחירות הבאות, מה שאומר שליטה מוחלטת.

השאלה היא מי יהיה הזוכה המאושר. ברירת המחדל הראשונה היא ראש העיר המכהן משה אבוטבול שניצח בעבר בשלוש מערכות בחירות רצופות וקשות מאוד (שתיים רגילות ואחת חוזרת). השינוי הדמוגרפי ואכלוס הרמות החדשות יכולים להקנות לו את ראשות העיר כמעט בהליכה אם כל החרדים מתלכדים סביבו.

אלא שדווקא השינויים הדמוגרפיים פועלים כעת נגדו. כל זמן שמאזן הקולות בין חרדים וחילונים פלוס ד"לים היה שישים-ארבעים לטובת האחרונים, אבוטבול היה היחיד שיכול היה 'לגנוב' קולות מהמחנה הלא חרדי ולזכות בראשות העיר. מהרגע שהעיר הופכת חרדית מתעוררים גורמים מקומיים ושואלים למה שראשות העיר תירשם קבע דווקא על מי שעומד בראש מפלגה שהיא ממש לא הגדולה בעיר.

וכך זה במספרים (מעוגלים). בבחירות האחרונות בעיר קיבלה דגל התורה כחמשת אלפים ומאתיים קולות, סיעת כח של שלומי אמונים כשלושת אלפים ושש מאות קולות, אגודת ישראל כשלושת אלפים וארבע מאות וש"ס כחמשת אלפים קולות. צירוף של שלוש הסיעות בעלות הזיקה ליהדות התורה האשכנזית הארצית מעניק להם רוב עצום בעיר. אחד עשר אלף מול חמשת אלפים לש"ס.

אכלוס הרמות החדשות מגדיל את הפער עד לשמיים. לפני נתונים שנאספו ממקורות שונים בעיר, לדגל התורה יש גידול משוער של שלושת אלפים קולות ברמה ג', עוד כשמונה מאות בעיר הוותיקה ועוד כאלפיים לערך ברמת בית שמש א'. גם לציבור החסידי יש גידול ניכר, לעומת גידול זניח לש"ס. הסיבה כלכלית: מחירי הדירות בעיר הם מעבר לטווח ידם של זוגות צעירים שההורים לא ממשכנים את עצמם לדעת ומתחייבים על חצי דירה ויותר. במגזר הספרדי והחסידי הנוהג הזה לא קיים.

צירוף כל הנתונים האמורים עדיין לא נותן לדגל התורה בסיס בלעדי להסתער על ראשות העיר. האופציה היחידה הקיימת היא שותפות עם סיעת כח של שלומי אמונים שלא מחויבת לתיאום עם אגודת ישראל המקומית. אי התיאום כאן הוא משמעותי יען כי באגודת ישראל גוברת הדעה שיש ללכת עם אבוטבול פעם נוספת משתי סיבות. הראשונה היא נוחות. אבוטבול הוא ההפך מראש עיר ריכוזי. הוא נותן לשותפים הקואליציוניים כל מה שהם רוצים ושליטה מוחלטת באגפים שברשותם. הוא עצמו מפקח מלמעלה על הנעשה ומתווה מדיניות כללית בלבד. הסיבה השנייה היא פוליטית. אם לא אבוטבול, אז ראש העיר יהיה מדגל התורה שתשלוט בעיר יחד עם שלומי אמונים. חלום אגודאי שחור יותר לא יכול להיות.

צירוף אפשרי של דגל התורה ושלומי אמונים עם נתוני הגידול האמורים מציב מועמד של שתי הסיעות עם קרוב לחמישה עשר אלף קולות. בהנחה שאחוז ההצבעה בעיר יחזור לרמת השבעים אחוז כפי שהיה לפני הבחירות הסופר-סוערות האחרונות (החילונים והד"לים כבר מבינים שאיבדו את העיר) יזדקק מועמד שכזה לעוד שלושת אלפים קולות מתוך המאגר החילוני והד"לי בהצבעה לראשות העיר כדי לזכות. וזאת גם באפשרות הלא רחוקה מהדעת של שני מועמדים לראשות העיר. ש"ס ואגודת ישראל מול דגל התורה ושלומי אמונים.

בדגל התורה הארצית מתלבטים האם לנסות לכבוש את בית שמש למען לפחות עיר אחת תהיה בשליטתם, או ללכת עם אבוטבול והשותפים האחרים תוך שימור המצב הקיים. באופציה השנייה תומכים גורמים מקומיים בדגל התורה הרואים בתיק התכנון והבנייה בעיר המתפתחת תפקיד השקול כנגד שני מנדטים בכנסת. גם אם אין בו משכורת והוא מבוצע בהתנדבות מלאה ולשם שמיים בלבד. מאידך טוענים גורמים דגלאים אחרים שראשות העיר עדיין חשובה יותר ויש לעשות הכל כדי לכבוש אותה אחת ולתמיד.

במקרה ויוחלט על האופציה השנייה, שאלת מיליון הדולר היא כמובן זהותו של המועמד הדגלאי. על קו המרוץ יש רק שניים. סגן ראש העיר שמואל גרינברג ומחזיק תיק התכנון והבנייה משה מונטג. שני הנציגים מוערכים מאוד בהנהלה הארצית ואם יוחלט לבסוף לרוץ עם אבוטבול, אחת הסיבות תהיה הקושי לבחור בין השניים.

מה שיכריע לבסוף את הכף לא יהיו משאלות או רצונות של מועמד זה או אחר אלא הנתונים מהשטח. הזוכה יהיה מי שיצליח להוכיח שהוא בעל הסיכויים הטובים ביותר לזכות בראשות העיר. בדיקות העומק יתקיימו קרוב יותר למועד הבחירות אך בינתיים האינדיקציה היחידה הקיימת היא הסקר של מכון סמית שהוזמן דווקא על ידי גורם חילוני שלא חשוד באהדה לחרדים.

כנראה שהמאבק הפנימי בתוך דגל התורה מעניין גם את גלויי הראש בעיר. אי לכך הנתון הראשון שנבדק הוא מה יחסי הכוחות בין אבוטבול מול גרינברג ומה קורה אם הראשון מתמודד מול מונטג. אז ככה. בקרב אבוטבול-גרינברג מנצח הראשון ברוב של חמישה אחוזים שהם בכלל טעות הדגימה הסטטיסטית, מה גם שמדובר בראש עיר מכהן מול מועמד שטרם הוחלט בכלל על מועמדותו. שלושים ותשעה אחוז לאבוטבול מול שלושים וארבעה אחוז לגרינברג. נתון מפתיע נוסף: בציבור הלא חרדי יש לגרינברג יתרון קל על פני אבוטבול. שלושים ושבעה אחוז מול שלושים וארבעה אחוז.
לעומת זאת, קרב בין אבוטבול למונטג מסתיים לפי הסקר בניצחון מוחץ של הראשון. ארבעים ותשעה אחוז מול עשרים וארבעה אחוז של מונטג.

ומה יקרה אם בציבור הכללי בעיר יחליטו להריץ מועמד מטעמם מול שני המועמדים החרדים לראשות העיר? כאן מקבל אבוטבול עשרים ושבעה אחוז מול עשרים אחוז של גרינברג ועשרה אחוז של מונטג. בסיטואציה זאת נבנתה האפשרות שאיש אגודה ארנרייך ירוץ גם הוא לראשות העיר. במקרה זה גם הוא מקבל עשרה אחוז. המשמעות: מתוך כל המועמדים החרדים, גרינברג הוא בעל הסיכויים הטובים ביותר לזכות במספר הקולות החילונים הדרוש לראשות העיר. זאת עוד לפני הסכמים מוקדמים עם המפלגות החרדיות. כנראה בזכות קשריו עם בכירים במחנה החילוני ובזכות המשקעים שיש לחילונים מההפסד הקודם לאבוטבול, שנתפס אצלם כגורם לאבדן העיר לטובת החרדים.

סנונית אחת לא מביאה את האביב וגם סקר אחד לא מבטיח את ראשות העיר. אבל כשצריך לחמם מנועים ולקבל החלטות יש כאן אינדיקציה שצריכה להיבחן בסקרי עומק נוספים. העובדה שראשי דגל התורה ערכו את כינוס החג שלהם בסוכה שגרינברג ארגן עבורם במתנ"ס שבראשותו, מלמדת כנראה להיכן נוטה הכף בין שני המועמדים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!