ידינו כן שפכו את הדם! • חשבון-נפש נוקב

שורת הטרגדיות הפוקדת בתקופה האחרונה את הציבור החרדי לא הובילה משום מה לחשבון נפש ציבורי נוקב. חשבון הנפש המתבקש נבלע ברעשי הרקע של תירוצים מתירוצים שונים.

כל אימת שמתרחשת טרגדיה המזעזעת כל לב, מנסים להדחיק, למזער. העיקר לא לקשור את הסיפור לחיינו. בטח שלא ליטול אחריות.

ושוב נשמעים אותם קולות מוכרים: "בטח מדובר במטורף, בחולה רוח או סתם מדוכה עלי אדמות. אבל אנחנו, מה הוא קשור אלינו?".

גם אני אינני מסתובב בחבורתם של חולי רוח ומטורפים. אך כשמקרה רודף מקרה ואחד מזעזע יותר ממשנהו, לא נוכל עוד לחמוק מאחריות.

הקודים נפרצים – אחד לאחד.

פעם, האלימות במגזר לא הייתה קיימת. המושג של 'המרים יד על חברו נקרא רשע' הייתה חזקה יותר מכל דחף אחר.

רצח? 'מאן דכר שמיה'. יהודי לא הורג יהודי. רק מטורף, מסומם או עבריין.

מסתבר, שהכללים השתנו, החוקים נפרצו, ולא בכדי.

כמעט ואין פלג שלא חווה אלימות יזומה תוצרת בית משלו או השתתף בדרך זו או אחרת בסוג של ויכוח שלא הסתיים בלגימת כוס מים קרים אלא באישפוז ומעצרים.

אולי מכאן תצמח הישועה

לא נוכל לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה. יש לא מעטים השופכים שמן רווי, מלא שנאה ורוע, איש כלפי רעהו.

אמש קראו לי ממחלקת ה'טוקבקים' באתר כדי להראות את כמות ההודעות שנפסלו על ידם.

קשה להאמין למראה כמות הקללות הכתובות - איש כלפי מחנה יריבו, חוג כנגד חוג ועדה כנגד חברתה.

לא נחמוק מהמציאות המרה: הרצח הזה וקודמו בארה"ב, הם תוצרת בית שלנו.

כמה סמלי וכמה מזעזע: בימים של בין המצרים נרצח רב ומנהיג, קדוש מרחם וצדיק נשגב.

טוב עשה מי שעשה, שהתעלם בימים אלו ממחלוקות קודמות (מיותרות וכואבות) והתעלה על עצמו בסיקור נרחב מבלי לטשטש ומבלי להעלים אישים ותארים.

אולי מכאן תצמח הישועה, אולי מהרצון הטוב - של התחשבות בזולת ובדעתו תוך שמירה על העקרונות - אולי אלה יביאו אותנו למחזות אחרים.

אולי יחוס עם עני ואביון אולי ירחם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!