מה בין 'שובו בנים' ל'אור עציון'? • דואר צבאי

כפיפות המערכת הצבאית לדרג המדיני הוא עקרון שאין עליו עוררין.

אולם שאלת גבול האחריות היא ענין שהאנושות לא חדלה מלעסוק בו. עוד מאז ימי 'תרגיל הביש' ועד ימי ועדת אגרנט. מי נתן את ההוראה ומי אחראי על הפשלה כשארעה.

בגיליון האחרון של בטאון מערכת הביטחון "מערכות" ישנו נסיון לרבע את המעגל. "אם הדרג המדיני לא מסוגל לקחת אחריות, יקומו נא הגנרלים ויעשו סדר", מציע הכותב.

אבל מה ששכחו המדינאים, שלא לומר הפוליטיקאים, לא ילמדו לעולם הגנרלים והאדמירלים (כלשון הזהב של שר הביטחון האזרחי עמיר פרץ).

בימים האחרונים התעורר סימן שאלה גדול: האם תת-אלוף ניצן, שצמח במעלה הדרגות של חיל המודיעין, מבין את קצה קצהו של הנעשה בחברה האזרחית עליה הוא מופקד.

שמע נא מר ניצן (לא שי, כי אם אלון), אם יש את נפשך למנוע את הסתננות הפלג הליטאי לסימטאות שכם, שא נא עיניך אל ביתו של הרב מרדכי גרוס. שאל את מפקדך אבי מזרחי היכן הוא מתגורר, ויגיד לך. גם הוא היה שם לאחרונה.

ומה באשר להסתננות נוסח ברסלב? פסקיו של הגרי"ש אלישיב אינם מזיזים לנערי השוליים של ברסלב מהז'אנר הברלנדי. גם לא אמירתו הנחרצת של הגראי"ל שטינמן, שהגדיר את ההסתננויות כ'התאבדות'.

כל גדול בישראל - חשוב ככל שיהיה - לא יצליח להניא את הנערים הבלתי אחראים הללו ממשובות הנעורים.

חבל ומצער שמי שמופקד על בטחונם של מאות אלפי יהודים אינו מבין דבר וחצי דבר בטיב הכוחות שמנהלים את חייהם.

הרמטכ"ל מטיף מוסר בישיבה

תא"ל ניצן אלון אינו בודד בצמרת הבורות: שתי דרגות מעליו שוכן הרמטכ"ל - זה שזכה במינוי בגלל חריצותו של העיתונאי קלמן ליבסקינד ועדיין לא טרח להודות לו על כך, אף לא להשיבו לתפקידו כסמל מודיעין במפקדת פיקוד הדרום, משם נזרק במצוות המפקד יואב גלנט לאחר שפירסם תחקירים על אישיותו (ודוק! לא על תפקידו כמפקד אלא על מנהגיו הקלוקלים באזרחות).

אותו רמטכ"ל שם פעמיו לרב חיים דרוקמן - מורם ורבם של בני עקיבא ובני ישיבות ההסדר, ושם, במעמד חגיגי לרגל מלאת 35 שנה לישיבת אור עציון - טרח להרעיף נטפי מוסר על ראשם של הנוכחים, כאילו רק מידת הממלכתיות חסרה להם.

והרי מלבד ממלכתיות אין להם ולא כלום.

מי הבור שכותב את נאומי הרמטכ"ל? ולמה לכל הרוחות הוא לא עושה שיעורי בית? האם בטעות התחלפו 'נאומי יצהר' ב'אור עציון', ו'שובו בנים' ב'תפארת בחורים'?

מנהיגות נבובה

כמעט ארבע שנים ישב לו אבי זמיר על הכיסא בקומה החמישית של בנין המטכ"ל. ישב ולא עשה דבר וחצי דבר.

כשמימינו תא"ל הרב אביחי רונצקי הרב הראשי לצה"ל ויקיר הממלכתיים, ומשמאלו תא"ל אלי שרמייסטר קצין חינוך ראשי ויקיר עיתון הארץ, הניצים זה עם זה - ישב ולא עשה מאומה.

רגע אחד אחרי שפשט את מדיו נזכר להשיא עצות אחיתופל (למען הדיוק היסטורי, עצותיו של אחיתופל היו טובות, אלא שדבק בו לשון הסגי נהור) למפקדיו.

אם זה כל כך נכון וכל כך פשוט וכל כך נחוץ, מדוע לא נקטת צעד כל שהוא, מר זמיר?

אין זה אלא הפגנת מנהיגות נבובה מלאה פחדים וחששות. טול נא את עצותיך הממוחזרות ולך למקומך. כבר קדם לך אותו קוסם מעבר הנהר שהשיא להחטיא את ישראל ולא עלה בידו ולא כלום.

חולשת הדעת של ימות הקיץ

"עונת הקיץ גורמת לי חולשת הדעת", שח רבי אחד לחברו, "והכל בעטיים של חטאי דור המדבר. מהמרגלים ועד בנות מואב".

עונת הקיץ גורמת חולשה לכל אדם יר"ש המשרת בצבא. שוב ושוב והדתיים אינם אלא נספחים אליו. זה מתחיל בלבוש הפרוץ, זה ממשיך באירועים מלאי שחץ שהחייל נאלץ להתעמת עם מפקדיו טרם ישוחרר מהם בעין עקומה ובפה מלא טרוניות.

לא יעזרו מאה פקודות מטכ"ל ואלף נהלי השילוב הראוי - לעולם, אבל לעולם, ייאלץ החייל להסביר מדוע אינו יכול להשתתף בטיול גדודי הכולל רחיצה בנהר או צפיה בהופעת להקת זמרות בלבוש שחץ ושירי תועבה.

כעשרים שנה עברו מאז הייתי חייל צעיר, ושום דבר לא השתנה. כמו אז, כך היום נאלצים חיילים לעמוד על שלהם בקושי רב אל מול מפקדים אטומים - לא תמיד מתוך כוונות זדון, לרוב מתוך בורות. הצבא הוא חילוני ולא יעזור כלום.

אימתי נגיע לצבא שוויוני?

למעשה כבר הגענו אליו בימי ההתנתקות, או אז נערך צה"ל למשימה בכל יכולותיו. רמת התכנון הייתה כה קפדנית עד שהוחלט שלא להותיר שום פתח להתחמקות.

יש טיפשים בכל הדרגים

באותם ימים, רצית אוכל גלאט? קיבלת. באיזה הכשר שתבקשו, בכמה כסף שזה יעלה. רק אל תאמר שאינך יכול להשתתף במשימה.

זוכרני את עיר האוהלים ברעים: בית כנסת מרווח הוקם בין לילה, מניינים סטייל איצקוביץ ושיעורי תורה בסגנון ירחי כלה, יום ולילה לא ישבותו. ערימות מנות אוכל פרווה (בתשעת הימים אבלים על חורבן הבית - איזו אירוניה) לכל דורש, אל יחסר המזג.

רק שנה עברה - ולא היה אוכל. לא גלאט ולא טרייף. לא שיעורים ולא תפילות. דם ואש ותמרות עשן במלחמה הכושלת בלבנון.

אבל אז, שנה לפני המלחמה ההיא, כששיכרון הכח עלה לצה"ל עד לראש – ראש המטה הכללי, לא נמצא מי שהורה לחיילים דתיים להשתתף בערבי שירה פרוצים, אפילו לא ביקש. רק זה היה חסר לחלוץ, שתפרוץ אינתיפאדה על רקע דתי.

מסתבר שאז היה השכל דוקא בדרג הצבאי. מה שחלוץ הבין, לא הבין אהוד אולמרט שבעיצומם של הקרבות פיטפט את עצמו לדעת, כאילו נהרגים קליין מרחביה וחבריהם כדי להכשיר את ההתנתקות הבאה.

הוא אשר אמרנו: טיפשים יש בכל הדרגים, גם הצבאי וגם המדיני.

הבעיה היא רק זאת: מדובר בטיפשויות שונות לחלוטין. אם הן היו מסונכרנות, הכל היה בסדר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!