אברך, תחליט: אתרוגים או לשקוע בלימוד? • מכתב גלוי למערבבי התה

על רקע פולמוס לימודי המקצוע והאינטראקציה שלהם עם לימוד התורה הנה מכתב קצר לבני התורה שעדיין שקועים בלימוד.

אברכים יקרים שלום.

ימי 'זמן הקיץ' כלים במהירות, בין הזמנים חולף ביעף, ויומו הראשון של "אלול" כבר עומד על קו האופק. וזה הזמן כך נדמה, להכרזה הרשמית: "אל תוותרו לעצמכם". שכן עבר עליכם, אמנם, זמן 'לא משהו', ולשבת עשרה אברכים בכולל זה לא 'זה', אבל חשוב אולי לגלות לכם משהו חשוב מאין כמותו: הראש כולל לא אשם. נקודה.

אתם אשמים.

הראש כולל הוא האיש הנמוך והמבוגר, זה שבדרך כלל לא ירשם כאחד מגדולי הדור ב'לימוד', ושכל מהותו היא, ההתעללות בכם בצורת שמיעת שיעוריו פעמיים בשבוע למשל. למה הוא עושה את זה? לשם כבוד כמובן, שהרי 'לא הלך לו בחיים', ראש ישיבה הוא לא נהיה, וגם משכורת מסודרת הוא לא מצא, כך, שההחלטה לפתוח כולל היתה, מבחינתו, המוצא היחידי.

מחאת האברכים: 'מה אנחנו בבית ספר?'

מכאן ואילך הכרוניקה כאילו כתובה מראש, הוא מודיע על פתיחת הכולל, נרשמים ומתקבלים בין שמונה ל- שנים עשר אברכים, שבחודש הראשון לומדים עדיין טוב, גם בחודש השני, ואז ראש הכולל צריך לנסוע לחו"ל, לגיוס כספים. ביום הראשון ואולי גם השני לומדים פחות או יותר סביר, ומהיום השלישי מתחילה החגיגה: ארוחות בוקר מאוחרות, ויכוחים ערים על תפקודו של ראש המועצה/ העיר, וכל יציאה לשירותים או לסיגריה הופכת לטיול שנתי קטן. כאשר ראש הכולל חוזר, נזעם ונסער, הוא מכריח את האברכים למלאת דפי 'שמירת סדרים' וכלם נזעקים ומוחים בזעם: מה אנחנו בבית ספר?

הסדר הזה אגב, הוא לאו בדווקא. לפעמים הראש כולל לא נוסע לחו"ל, וסתם הוא 'יושב לאברכים על הראש', מה שלא מונע מהם להכין עשרות כוסות תה או קפה מידי יום, ולסנן מאחורי גבו של הנ"ל מנטרות כמו "הוא משגע, בשביל אלף מאתיים שקל הוא מבקש גם שמירת סדרים, וגם תפילת מנחה בכולל, לא יאמן".

השלב הבא הוא מציאת עבודה בשעות הפנאי. שכן בלתי אפשרי לחיות מאלף ומאה ₪ [- כשלא עוברים את המבחן 'הוא' מוריד מאה ₪]. מהם שעות הפנאי? ובכן מסתבר כי מדובר בפרק זמן גמיש למדי, יש הרואים בו את מרחב הזמן בו השמש צועדת לקראת שקיעתה כלומר בין חמש וחצי לשבע אחה"צ, ויש המצביעים דווקא על שעה שהשמש יוצאת בה מנרתיקה כלומר בין השעות שתים עשרה לאחת בצהריים, ויש שכלל לא מקפידים על זמן מסויים והם בבחינת 'כל הרוצה ליטול יבא ויטול'.

הקונספציה הזו כל כך ידועה מראש עד שכאשר מגיע סוף הזמן ואשתו של האברך החביב שואלת אותו מה עם חלומו הגדול לעבור ל'מיר', לצורך התפתחות והעמקה ב'לימוד', הוא עונה באדישות כי "נראה לי שאני אלמד חצי יום, בלאו הכי אני לא עושה שם כלום. הראש כולל מענה אותנו. אני מרגיש עבד. בשום מקום במשק לא משלמים כך". האשה קצת מתווכחת אבל בסוף גם היא נכנעת להיגיון הצרוף, שעומד מאחורי דברי בעלה הלמדן.

וזהו שלא.

המגמה: לימוד תורת משה

ראש הכולל לא אשם. בכלום. הוא לא חייב לאף אחד מאומה, והגורם העומד מאחורי אחזקתו את הדבר הזה שנקרא 'כולל' אינו מענינו של איש. גם אם בשבילו זו תרפיה, בשבילך, זו -אם תרצה- חובה וזכות.

שכן ללמוד זו לא הרואיקה, אפילו לא בכולל, יש אנשים שלומדים בתנאים יותר קשים, ולא דווקא גמרא.

אף אחד מהם לא הפך לגיבור הירואי. אפילו לא לגיבור סתם. מדובר באנשים רגילים שבחרו במשהו ונצמדו אליו, כשהם מוחקים את כל מה שמסביב.

הענין הוא רק לקחת החלטה ולהיות מודע לה, ואז להיות בה הכי טוב שאפשר.

אם בחרת במגמה שנקרא לה, למשל: 'לימוד תורת משה' התוכנית צריכה להיות ארוכת טווח, משהו כמו לימודי רפואה עם סטאז', שבערך בגיל 36 אתה מתחיל להנות מהתוצאות, גם פה אתה תהנה מהתוצאות בגיל 36, אבל גם בגיל 26, בתנאי שהכולל הוא רק המסגרת ללימוד, ולא הלימוד הוא המסגרת של הכולל. ועל זה נאמר: "זאת התורה, אדם כי ימות באוהל - עד שממית עצמו עליה", או בעברית מדוברת - 'לקרוע' את עצמך.

אברך יקר, אל תוותר!

אגב גם רוב הרופאים לא עובדים באינסטלציה בשעות הפנאי, והם אפילו לא מוכרים ארבעת המינים בסוכות, הם פשוט רופאים, רק רופאים. תוכל להיות גם אם תרצה: רק אברך.

תרצה לעבוד? בבקשה. יש רבים וטובים הרואים בזה אפילו אידיאל, אבל אל תרמה את עצמך שאתה לא יכול, או שאתה עדיין 'אברך כולל'. אתה לא.

אתה ויתרת לעצמך כי פשוט ויתרת.

זה שאתה לומד - זה יפה, אבל זה לא הופך אותך לאברך. גם איש 'הצלה' הוא עדיין לא רופא.

אז אל תוותר לעצמך. או, שתהיה מודע לכך שוויתרת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!