כך ארבו הבלשים לשמואל וייסנשטרן • הסיפור המלא

ליבו של הרב שמואל וייסנשטרן ז"ל, נדם במוצאי-שבת במרכז הרפואי 'הדסה עין כרם' בירושלים, לאחר שחלה במחלה ממאירה, והוא בן 57.

עוד בנושא:
• 'ציון הלא תשאלי' • נפטר מייסד 'קשת'

עוד רבות יסופר על האיש שהיה בריא, חסון ואיתן בגופו וברוחו, שלא ניתן היה להסיטו ולו כמלוא נימה מדעתו החדה בכל תחום.

ידוע היה כירא-שמים אמיתי, מדקדק במצוות ומקפיד על קלה כבחמורה, בעל אמונה יצוקה ובטחון עז בה' יתברך, איש משפחה לבבי, איש רעים להתרועע, טוב לשמים ולבריות, רווי שמחת חיים ובעל דמות רבגונית ונדירה.

כבר כבחור בישיבת מיר, נטל חלק בולט ואקטיבי בפעילות רחבת היקף במסגרת ארגון המחתרת 'קשת', ששם לו למטרה להיאבק באמצעים שונים, גם בלתי קונבנציונליים, נגד מרשיעי ברית ומול חוקים אנטי-דתיים שהציבור החרדי התקומם נגדם ולא יכול היה להשלים עם קיומם.

הארגון, שהצטייר בעיני המשטרה כגוף קיקיוני, לא מנה יותר מאשר 15 פעילים, שרובם היו תלמידי ישיבות, בעלי נפש אמיצה ורוויי אמביציות.

ארגון 'קשת' (ראשי תיבות: 'קבוצה שלא תשלים') הוקם בשנת תשל"ב, על רקע מגפת ניתוחי המתים שפשתה אז במדינת ישראל.

אחת מפעולותיו הראשונות היה פרסום תמונת גווייה של אדם שנותח על ידי הרופאים ורוקנה מכל איבריה הפנימיים.

פעולת ראווה על כביש 1

הארגון גילה גם את נפלאות הגרפיטי: על קירות ירושלים ובמקומות נוספים החלו להופיע כתובות בגנות ניתוחי המתים.

הגרפיטי נעשה באמצעים פרימיטיביים. פחית צבע ושבלונה: "הקץ לניתוחי מתים", "מוות לפתולוגים" "נהג היזהר, הפתולוג רעב". היו מקצת הסיסמאות.

ליד בתי ספר הופיעה הכיתוב "ילדים היזהרו מפתולוגים". גם את האנדרטה שבכיכר הדווידקה ברחוב יפו, צבעו הפעילים בכתובות שונות בצבע אדום. הייתה זו הזדמנות גם לקשקש על הפסוק 'וגנותי על העיר הזאת להושיעה' המתנוסס עליה, שהיו שהתנגדו לו, כי השווה את מעשי ידי האדם למעשה האלוקים.

בהמשך, גילו הפעילים את ספריי הצבע, והמלאכה נעשתה קלה יותר.

אחת הפעולות הראוותניות, שזכתה להד נרחב, היה ריסוס גרפיטי על כביש ירושלים-תל אביב על ידי פעילי קשת מישיבת חברון. המשטרה שנאלצה להתמודד באותם ימים עם הפגנות בלתי פוסקות מצד הציבור החרדי, לא נותרה אדישה. ופתחה במצוד אחר הפעילים והצליחה לעצור כמה מהם.

כאשר אחד מקציני המשטרה עלה לביתו של הגאון רבי משה חברוני זצ"ל ראש ישיבת חברון, כדי להעמידו על חומרת מעשי תלמידיו, הופתע להיווכח כי הגר"י תומך בפעולות הללו. "טוב מאד", סנט ראש הישיבה.

"אבל זה מסוכן מאד למרוח צבע באמצע כביש סואן!", הזהיר הקצין,

"אומר להם, שלהבא ינקטו בזהירות..." לעג לו הגר"י. הבחורים שוחררו בסופו של דבר.

רק בנזין יפתור את הבעייה

המאבקים נועדו בעיקר להעיר את העסקונה הפוליטית החרדית שהייתה רדומה.

בסופו של דבר חוק ניתוחי מתים תוקן, עם כניסתה של מפלגת אגודת ישראל לממשלתו של מנחם בגין ז"ל, ותשקוט הארץ.

הארגון פעל גם נגד פגיעה בצביון ירושלים.

כזה היה דפוס הפעילות: כאשר בעיר נפתחה חנות לממכר מוצרי תועבה, שהייתה סניף של עסק בתל אביב. הסניף נפתח ברחוב ינאי, בבניין מגורים.

לא ברור כיצד נודע ל'קשת' על הקמת החנות בבירה, אולם הם מיהרו להתכנס כדי לדון בפעולות הנדרשות, כדי לאלץ אותה לסגור את שעריה.

וייסנשטרן ביקר אז בפנים החנות יחד עם ר' ישראל ברנט, אז תלמיד ישיבת חברון, ובדקו אפשרות הצתתה.

הם מצאו את הדרך לנטרל את האזעקה. אולם נתקלו במפתיע בקצין משטרה שביקר במקום. "מה אתם מחפשים פה?" שאל הקצין שכבר הכירם בעקבות התיקים הפליליים שנשא על גבם. "אנו ממתינים לזמר דדי בן עמי", הם אמרו, השוטר ביקש לעוצרם אך נמלטו מהמקום.

אחר בחינת כל האופציות החליטו בקשת כי לא יסתפקו במחאות ועדיף לפגוע דווקא במרכז התל אביבי.

לאחר התייעצות עם מדען חדרי חוזר בתשובה, שהזהיר אותם לבל ישתמשו בגז, מחשש שכל הבנין יפגע, הוחלט על שימוש בבנזין בלבד. הקבוצה גיבשה את ההחלטה. יוצאים לפעולה הפרוגרסיבית הזו. המבצע תוכנן לפרטיו.

החפרפרת במחתרת

ארבעה חברים ביניהם וייסנשטרן, יצאו ברכב שכור לתל אביב באישון ליל. החנו את הרכב ברחוב סמוך, ואחד מהם יצא לגשש ולבחון את השטח. הוא הבחין בדמות מסתתרת והוא חשב שמדובר בפורץ - מחשבה שתתברר מאוחר יותר כמוטעית.

לאחר שווידאו שהשטח פנוי נותרו שני תצפיתני ברכב וברנט ווייסנשטרן יצאו לחנות. יצקו בנזין והציתו אותו. הלהבות התפשטו על פני החנות, חלון הראווה התפוצץ ונוצרה תבערת ענק.

מה שלא ידעו המציתים, כי אחד הפעילים שבארגון שימש כחפרפרת בשירות המשטרה. זה העביר מבעוד מועד את התכנית למשטרה ואותו 'גנב' היה בלש משטרתי.

כוחות נוספים עמדו על גגות הבתים הסמוכים ותצפתו על החנות. והחוליה נעצרה.

הרכב ניסה להימלט אולם אולם השוטרים ירו לעברו והנהג עצר.

וייסנשטרן ואחד העמיתים מיהרו להסתתר בתוך אחד ממבני האשפה ברחוב הסמוך.

השלישי, תושב תל אביב, הצליח לחמוק בחסות העלטה אל ביתו. משום מה, השוטרים שדלקו אחריהם והגיעו אל אותו מבנה אשפה, הבחינו רק בוייסנשטרן, הניחו עליו את ידם ועצרוהו. האחר נמלט.

נשיא המדינה איים בהתפטרות

במהלך מעצרם דרשו השניים מהנהלת השב"ס אוכל כשר.

משסורבו, הגישו עורכי הדין ר' גרשון הולצר ור' מאיר שכטר בקשה לבית המשפט, כי יספקו להם אוכל כשר למהדרין.

השופטים נעתרו לא נעתרו לבקשה וטענו כי 'המדינה לא צריכה לממן את דרישותיהם המופרזות של העצורים החרדים', אך אשרו להביא להם אוכל מבחוץ.ואכן, החלו להביא להם אוכל מקריית צאנז שבנתניה.

אברכים בקרו אותם בכל יום, על פי החוק המתיר לעציר או לאסיר לדרוש איש דת שיבקרו. להפתעתם מצאו בבית הכנסת של הכלא, שתי מסכתות ביצה, שעליהם התנוססו השמות 'דוד נחמן בלוי' ו'מרדכי פרוינד', שהיו מראשי הפעילים במאבקים הציבוריים, ונעצרו באחת ההפגנות הסוערות.

במהלך שהותם בכלא מעשיהו, נרתם וייסנשטרן להוכיח יכולות קולינריות, הם קבלו שימורים ומוצרי מזון מבחוץ, ווייסנשטרן הפשיל שרווליו ובישל.

באותה תקופה, היה לווייסנשטרן אח שחלה במחלה ממאירה ועל פי כמות תשומת הלב שהקדישו בני המשפחה למעצרו, דומה כי מחלתו של האח שנפטר בסופו של דבר, הטרידה אותם יותר מהמעצר.

וייסנשטרן וברנט, הקדישו אז את כל עתותיהם ללימוד והתעלו רוחנית. לאחר הגשת כתב האישום נגדם הושת על וייסנשטרן, שנת מאסר, וברנט קיבל שנה ומחצה.

שיר להקפות השניות

בינתיים, התנהלו בערים החרדיות הפגנות סוערות למען שחרורם, למרות שרבים בציבור לא הזדהו עם מעשיהם, בכל הקשור לצורך לשחררם - לאחר שכבר למדו על בשרם את הלקח, שררה תמימות דעים בקרב כל הפלגים.

ניסיונות של העסקנים להביא לשחרורם לתקופת החגים, עלו בתוהו. גם ראש ממשלת ישראל גב' גולדה מאיר התבקשה להתערב, אולם זו הייתה כפופה למרותו של היועץ המשפטי דאז מאיר שמגר, שהחליט למצות את הדין עם 'החרדים הטרוריסטים' ודחה את כל הבקשות לשחררם.

אפילו מי ששימש כנשיא מדינת ישראל מר זלמן שזר, פנה לגולדה וביקש ממנה שישחרר אותם לקראת יום הכיפורים. אולם היא הבהירה כי חזקה עליה פקודותיו של שמגר ואיננה יכולה לאשר זאת.

לשבחה ייאמר, כי היא ניסתה להשיג את שמגר בערב יום הכיפורים, אולם זה נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. הנשיא איים כי יצטרף אליהם אל הכלא ומשהאיום הזה לא הועיל, הודיע כי הוא יתפטר מתפקידו. אולם גורמי השלטון הפעילו עליו לחץ כבד ביותר, לבל ינקוט בצעדים הללו.

לבסוף הם נותרו בכלא, כאשר האישור היחיד שניתן להם, הוא לצרף עוד שבעה בחורים מבחוץ לתפילות יום הכיפורים. הם לא רצו לאשר שמונה, כדי שלא יוכלו לקיים מנין.

השיר הידוע 'ציון, הלא תשאלי לשלום אסירייך', חובר אז לראשונה בישיבת המתמידים על ידי ראש הישיבה הגאון רבי לייבל מינצברג, במיוחד לכבוד העצורים והושר לאחר מכן בהקפות השניות שנערכו בכלא, על ידי ידידיהם, ביניהם: בנו של רבי גדליה נדל זצ"ל, הרב מרדכי קרליץ (ראש עיריית בני ברק לשעבר) ואחרים.

בסופו של דבר, שוחרר וייסנשטרן לאחר ניכוי שליש ממאסרו בשל התנהגות טובה.

הוא כבר לא חזר לעסוק בפעילות ציבורית ושקע בלימודיו.

אין ספק, כי המאבקים שצלחו ונשאו פרי, נזקפים במידה רבה לזכותם של פעילי 'קשת', שהרב וייסנשטרן ז"ל היה בין הבולטים שבהם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!