מה החליטה אירופה על הפחתת הרוגים?

ככל שחולף הזמן הולכים ומתבררים היקפיה העצומים של מחיקת ההון האירופי הפרטי והציבורי, עקב המשבר הכלכלי. עתידן של מדינות מרכזיות תלוי בחוסנם של מגדלים פיננסיים מסובכים ומפותלים שעומדים על כרעי תרנגולת. גם עתידם של משקי הבית באירופה נראה עגום, כשבתשעה מתוך עשרה מהם נמחק ואיננו ההון המשפחתי, שאמור היה להיות הירושה במקרה הטוב, או לקיים את ההורים לאחר הפרישה לגמלאות, במקרה הפחות טוב.

למוסדות האיחוד ולממשלות אין ברירה אלא לבצע סדרת קיצוצים אגרסיביים, כמעט בכל סעיפי ההוצאה הציבורית, בניסיון נואש לייצב את כל אותם מוטציות פיננסיות, שבקריסתן יפילו איתן מדינות שלמות.

אולם למרבה הפליאה, בסעיף תקציבי אחד דווקא לא נוגעים האירופים, והוא סעיף התוכניות הלאומיות למאבק בתאונות הדרכים. כזכור, בעקבות קריאת האו"ם למדינות המפותחות להוציא לפועל תוכניות לאומיות בנושא, קיבלו על עצמן מדינות אירופה באביב האחרון, יעדים שאפתניים להפחתת מספר ההרוגים השנתי בעשור הקרוב. היה זה לאחר שרבות מהן עמדו ביעדי העשור הקודם, והצליחו להפחית את מספרי ההרוגים השנתיים שלהם בקרוב ל 50%. מעודדים מהצלחתם, קיבלו עליהם ראשי האיחוד להפחית בעשור הבא, אותו מכנה האו"ם 'עשור הפעולה', עוד כ 50% ממספרי ההרוגים, ובכך לשנות לעד את המציאות האירופית בנושא.

אחת הסיבות שהאירופים לא נוגעים בתקציבי המאבק בתאונות, היא כלכלית גרידא. כבר הוכח מעל לכל ספק שההשקעה במאבק בתאונות חוסכת למשק הלאומי, הנאלץ לשאת בעלות תוצאות התאונות, כפל כפליים. כלומר – ההשקעה בתוכניות לאומיות למאבק בתאונות, היא בעצם צעד חסכוני, אחד משורת צעדי חיסכון והתייעלות שנאלצים האירופים לעשות.

ומה נגיד אנחנו, שלפי אמונתנו דוחה פיקוח נפש כמעט כל דבר אחר? תוקפה של התוכנית הלאומית לבטיחות בדרכים, (תוכנית שיינין), שתוכננה לפני חמש שנים, לחמש השנים הבאות, עומד לפוג. בהמשך הדרך לא נראה מאבק מתוכנן ומתוקצב, דוגמת המאבק האירופי בתאונות, אלא ההיפך – קיצוץ עמוק נוסף בתקציב הזעום, שממילא לא מספיק לתוכנית לאומית למאבק בתאונות.

חז"ל מצווים אותנו "חוכמה בגויים תאמין", ולכן, הדבר הנכון לעשות הוא להכין תוכנית לאומית למאבק בתאונות לעשור הקרוב, ולתקצבה בהתאם. מרכיביה העיקריים יהיו אכיפה – הגדרת יעד 4 מיליון מפגשי שוטר נהג בשנה, וכן מיליון בדיקות אלכוהול, הצבת והפעלת 300 עד 500 מצלמות בכבישים ובצמתים מסוכנים. תשתיות – פריסת תשתית דרך סלחנית הכוללת תאורה, מעקות בטיחות וסופגי אנרגיה, התקנת הפרדות בכבישים חד מסלוליים, וטיפול נקודתי בנקודות תורפה קיימות. רכב – סבסוד אביזרי בטיחות וחיוב עמידה במבחני ריסוק כתנאי לשיווק בישראל, וכן גריטת כלי רכב ישנים. פינוי חילוץ והצלה – שדרוג המערכים בכוח אדם, תקציב וציוד, עד לעמידה ביעד להבאת כל פצוע מכל נקודה במדינה, לחדר טראומה מצוייד היטב בתוך שעה לכל היותר מזמן התאונה, וכן הסדרת פינוי מוסק בצפון, בערבה, ובדרום, כדי להפחית את אחוז התמותה בחדרי הטראומה מ 12% ל 7%. וטיפול בגורם האנושי – שינוי מסלול הכשרה לרישיון נהיגה מדורג, יצירת מערכים קבועים להדרכה והשתלמויות עבור נהגים מקצועיים לסוגיהם, וקיום רציף של מסעות הסברה ומודעות לכלל הציבור

התמדה נחושה ביישום תוכנית שאלה אדניה העיקריים, היא משימתו העליונה של שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ, והיא שתביא אותנו אל מה שראוי שיהיה היעד הלאומי של ישראל לשנת 2020: ירידה אל מתחת ל 200 הרוגים בשנה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!