כספומט בכל קיוסק - האם זה באמת טוב לנו?

שוק הכספומטים הלא־בנקאיים והכספומטים הבנקאיים המרוחקים עלה לכותרות לפני כשבוע, כשהתפרסמה כוונתו של יו"ר הקואליציה, ח"כ דוד ביטן (הליכוד), לקדם הצעת חוק שתגביל את העמלות בכספומטים אלה. כמו רבות מהצעות החוק בנושאים צרכניים, ובעיקר אלו הנתפשות ככאלה שמגבילות את כוחם של גופים גזלניים, היא זכתה לתמיכה רחבה, גם ממי שבדרך כלל לא רואים עין בעין עם ביטן בנושאים אחרים. מי שפחות שמחו על ההצעה היו כמובן חברות הכספומטים. לטענתן, מדובר במכה קשה שאף תוביל להתמוטטות הענף ולסגירת החברות. האם יש לצרכנים הישראליים סיבה לחשוש מאיום כזה?

על פי נתוני בנק ישראל, רק כ–20% מכלל המשיכות בישראל נעשות מכספומטים לא־בנקאיים — המופעלים ברובם על ידי חברה אחת, כספונט — או מכספומטים שבבעלות הבנקים אך אינם סמוכים לסניף. נראה כי הציבור הרחב מודע לחלוטין לחסרונותיהם של כספומטים אלה, ומשתמש בדרך כלל במכשירים למשיכת מזומן הצמודים לסניפי הבנקים, שעלות השימוש בהם נמוכה יותר.

משיכה מכספומט לא־בנקאי כרוכה בעמלה גבוהה יחסית של 3–7 שקלים, ולעתים אף יותר, והעמלה על משיכת מזומנים בכספומטים בנקאיים מרוחקים היא 6.5 שקלים. זאת, לעומת עמלה ממוצעת של 1.5 שקל על משיכה מכספומט הסמוך לסניפי הבנק. לפי ההצעה של ביטן, העמלה בכספומטים בנקאיים מרוחקים ובכספומטים לא־בנקאיים תוגבל ל–2% מסכום המשיכה או ל–3 שקלים (הנמוך מביניהם).

השימוש המועט בכספומטים הלא־בנקאיים בולט עוד יותר על רקע העובדה שהפיזור שלהם רחב מאוד — בפינות רחוב, ליד פיצוציות, במרכולים ובעסקים לממכר מזון. למעשה, מספר הכספומטים הלא־בנקאיים הוא יותר מכפול ממספר הכספומטים הבנקאיים (המרוחקים ושאינם מרוחקים): כיום פזורים ברחבי הארץ 4,475 כספומטים לא־בנקאיים, לעומת 2,091 כספומטים בנקאיים.

ואולם מה שפחות ידוע לציבור הוא מי מחזיק בחברות הכספומטים הלא־בנקאיים, ושגם בשוק זה מעורבים הבנקים וחברות האשראי, כשהם חופשיים מההגבלות המחמירות של המפקח על הבנקים. החברה הגדולה והמרכזית ששולטת ברוב הכספומטים הלא־בנקאיים היא כספונט, שבבעלות וריפון, בנק דיסקונט, (10%) וחברת כרטיסי האשראי כאל (10%). כספונט מפעילה כ–3,100 מכשירים ברחבי הארץ. חברה נוספת היא SmartATM של חברת קרן התמר, שמפעילה כ–500 מכשירים.

בשוק הכספומטים הבנקאיים המרוחקים, הבנקים גובים עמלה מיוחדת על משיכה מכרטיס שלא הונפק בידי הבנק. בנק ירושלים מפעיל מחוץ לסניפים כ–100 כספומטים (מתוך 125 כספומטים בבעלותו), וגובה עמלה של 5.9 שקלים. בנק מזרחי טפחות מפעיל כ–60 כספומטים מרוחקים, וגובה עמלה של 5.9 שקלים; בנק הפועלים מפעיל כ–50 כספומטים מרוחקים, וגובה עמלה של 5 שקלים; בנק לאומי מפעיל גם הוא כ–50 כספומטים מרוחקים, וגובה בהם עמלה של 5 שקלים; ובנק דיסקונט מפעיל כ–10 מכשירים מרוחקים, וגובה עמלה של 6.5 שקלים.

האם זה שווה לצרכן?

בהתחשב בעמלות הגבוהות, האם יש בכלל תועלת צרכנית בקיומם של הכספומטים המרוחקים? יש הטוענים כי מכיוון שהכספומטים האלה זמינים במקומות שבהם הבנקים לא פעילים, יש חשיבות לפעילותם. עוד נטען כי קיומם של הכספומטים המרוחקים מחזק את התחרות ועונה על הצורך ההולך וגדל במזומן.

בשנים האחרונות הבנקים סגרו סניפים רבים, בעיקר בשל המעבר לבנקאות דיגיטלית ומטעמי חיסכון בהוצאות תפעול והוצאות על שכירות או רכישת נכסים שבהם ממוקמים הסניפים. מנתוני בנק ישראל מתברר כי בין 2010 ל–2016 נסגרו בישראל 254 סניפי בנק, שהם כרבע מסניפי הבנקים בישראל. עם זאת, במקביל נפתחו גם סניפים אחרים.

לעומת זאת, מנתוני בנק ישראל עולה כי חל גידול של 35% במספר הכספומטים של הבנקים — מ–1,547 ב–2012 ל–2,091 ב–2017. אלא שנתונים אלה מסתירים את העובדה שעשרות סניפים נפתחו בפריפריה ובמגזר הערבי, ואילו מגמת סגירת הסניפים נראתה בעיקר בגוש דן — במיוחד בתל אביב ובערים הגדולות, שבהן הייתה צפיפות גדולה של כספומטים. כך שהתוצאה היא שבאזורים העירוניים ירדה הנגישות לכספומטים של הבנקים.

לצד זה, הנגישות לכספומטים הלא־בנקאיים עלתה, ונתוני בנק ישראל מעידים על גידול של 74% במספרם — מ–2,568 ב–2012 ל–4,475 ב–2017. העלייה התלולה במספר הכספומטים אינה ייחודית לישראל והיא מגמה עולמית.

האם יש הצדקה לעמלה הגבוהה על משיכת מזומנים במכשירים מרוחקים? אף שבאופן כללי הישראלי משלם יותר על מוצרים, דווקא בנושא עמלות הכספומטים אנחנו במצב טוב יחסית לשוק זה בעולם. לעומת 5–7 שקלים שנגבים בישראל, בארה"ב ובאירופה העמלות גבוהות בהרבה. כך, למשל, בניו יורק נגבית עמלה בסך 5.14 דולרים (כ–18 שקל) ובסיאטל 4.29 דולרים (כ–15 שקל). מנכ"ל חברת כספונט, מוסי כץ, אומר: "בישראל אוהבים להשוות למצב בעולם. אם נעשה זאת נגלה שהלקוחות הישראלים משלמים הרבה פחות מעמיתיהם בעולם: דמי השירות בארה"ב מגיעים ל–4.8 דולרים בממוצע — זה יוצא יותר מ–16 שקל; באירופה זה בין 5 ל–8 יורו — יותר מ–20 שקל במקרה הטוב".

אל מול העמלה, יש לבחון את עלויות התפעול שבהן נושאות החברות. עלות הצבת כספומט של בנק, שעליה לעמוד בתקנים מחמירים, מוערכת ב–15 אלף דולר, בנוסף לעלויות כבדות נוספות — הכוללות מערכות ביטחון מתקדמות, ביטוחים, הטענה על ידי חברת ברינקס ותשלום שכר דירה לבעלי המקום שבו מוצב הכספומט, אם הוא אינו ממוקם בסניף בנק. פריסת הכספומטים הבנקאיים נקבעת בהתאם לפריסת הסניפים, שמיקומם הגיאוגרפי נקבע על ידי הבנק בהתאם לשיקוליו העסקיים.

הכספומטים הלא־בנקאיים הם בדרך כלל מכשירים פשוטים וזולים יותר (אף כי לעתים הם עומדים בסטנדרטים של הבנקים). המפיץ המורשה מפעיל זכיינים שאחראים על הטענת הכספים לתוך המכשירים, וכל בית עסק המעוניין במכשיר יכול להתקשר עם החברה ולהציב כספומט שלה, ובתמורה לכך לקבל נתח מעמלת השירות.

בדרך כלל, מספר התנועות בכספומטים הלא־בנקאיים ובכספומטים הבנקאיים המרוחקים נמוך משמעותית מאשר בכספומט הסמוך לסניף בנק, ולעתים הוא עומד על כמה עשרות תנועות בודדות ביום. בעמלות המשיכה מתחלקים גורמים רבים בשרשרת: בעל העסק שבו מוצב המכשיר יקבל בין 1–2 שקלים, הזכיין יקבל שקל, ושקל נוסף ילך למפעיל. היתר משמש לעלויות תפעול שוטפות, הכוללות הטענה של הכסף במכשיר, ביטוח, תקשורת, אחזקה וסליקה.

לקחת אוטובוס - או לשלם עמלה?

כיום אין רגולציה שמסדירה את פעילות הכספומטים הלא־בנקאיים. ב–2005, המפקח על הבנקים בבנק ישראל התיר לגופים נוספים להפעיל כספומטים שההכנסה מהם תגיע מדמי השירות, אך בניגוד לכספומטים שהבנקים מפעילים, הוא אינו מפקח על הכספומטים בשוק זה.

יואב להמן, לשעבר המפקח על הבנקים, סבור כי למרות העמלות הגבוהות, מדובר בענף בעל חשיבות צרכנית: "בעבר המחיר היה מפוקח, והיתה בלעדיות של הבנקים על תחום הכספומטים. התוצאה של מצב זה היתה שמספר הכספומטים לנפש בישראל היה מהנמוכים בעולם ופרישת הכספומטים היתה מזעזעת. אדם שרצה להוציא כסף במקום שבו אין סניף בנק היה צריך לכתת רגליו, לנסוע באוטובוס עד הסניף הקרוב או להסתדר בלי מזומן. ב–2005 בנק ישראל נתן רישיון לחברות נוספות, ובעקבות זאת היתה מהפכה: מספר הכספומטים גדל פי חמישה לפחות והפרישה התרחבה. כיום כבר שמים מכונה בכל קיוסק".

היו שטענו כי העמלות הגבוהות פוגעות בפריפריה, שבה יש יותר שימוש בכספומטים לא־בנקאיים או בנקאיים מרוחקים, וביקרו את בנק ישראל על כך שאינו מתערב בנושא. להמן טוען כי מדובר ב"חוסר הבנה בסיסי". לדבריו, "הפריפריה לא נפגעה מהצבת הכספומטים האלה, אלא להיפך. פרישת הכספומטים של הבנקים גם גדלה במקביל, וניתנה האופציה לכולם למשוך מזומנים בכל מקום. נכון שהמחיר גבוה יותר, אבל כשהאלטרנטיבה היא לקחת אוטובוס ולנסוע למקום שיש בו סניף — זה הרבה פחות נוח לציבור. לכן אני חושב שאנחנו במצב מעולה. מספר הספקים גדל, יש תחרות על הפרישה, וגם בהשוואה בינלאומית המחיר של העמלות נמוך יחסית. אם פיקוח על המחירים רק יוריד את הבוננזה אבל יגרום לצמצום מספר הכספומטים, יצא שכרנו בהפסדנו. פיקוח על המחיר צריך לבוא רק היכן שהציבור מוחזק כבן ערובה ואין לו אלטרנטיבה".

גם יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ איתן כבל (המחנה הציוני), סבור כי הצעת החוק של ביטן בעייתית, ומאמין כי טענות החברות נכונות, ואם יוטלו הגבלות על העמלות — הענף יתמוטט. "אני לא מתנגד להצעת החוק, אבל אני חושב שהיא לא נכונה", אומר כבל. לדבריו,"ההצעה מסירה את האחריות מהבנקים, כי אם הבנקים היו שמים כספומטים בפרישה מספיקה, ממילא היה מתייתר הצורך בכספומטים פרטיים ואילו אלו שנשארו היו מתחרים ביניהם. הבנקים הולכים רק למקומות שמשתלם להם, ואין להם מחויבות להציב כספומטים בכל מקום. אפילו סוציאליסט כמוני מבין שפגיעה בחופש של החברות היא לא דבר נכון. מה שצריך לעשות הוא להביא למצב שכתוצאה מתחרות, לכספומטים לא ישתלם לגבות עמלות גבוהות".

כבל הוסיף כי ינסה לשכנע את ביטן לשפר את הצעת החוק, וכי דיון בנושא יתקיים בעוד כשבועיים בוועדת הכלכלה.

גם שר הכלכלה והתעשייה, אלי כהן, הטיל על הבנקים את האחריות למצב. לדבריו, ״שירות משיכת כסף באמצעות כספומטים בנקאיים הוא השירות הנפוץ ביותר שנותנים הבנקים ללקוחותיהם. ריבוי הכספומטים שגובים עמלות מופרזות מהצרכן, מעיד על מערך פרישה לקוי של המערכת הבנקאית".

לעומת כבל, כהן תומך בהגבלת העמלות בכספומטים — ואמר כי מדובר ב"צעד חשוב לטובת הצרכנים". הוא הוסיף כי בדיון שעתיד להתקיים בוועדת הכלכלה הוא יפעל לקדם לא רק את הגבלת העמלות, "אלא גם מערך פרישה של כספומטים בנקאיים שיוכל לשרת את כלל לקוחות הבנקים״.

אל מול הטענות, מנכ"ל כספונט טוען כי "אם הצעת החוק תעבור כמו שהיא, המשמעות היא שלא יהיו יותר כספומטים לא־בנקאיים בישראל". לדברי כץ, "מאוד יקר להחזיק כספומט — תחזוקת המכשיר, מילוי הכסף בתוכו, ספירת הכסף — יש המון הוצאות סביב הדבר הזה". כץ הוסיף כי הצעת החוק של ביטן היא "התערבות של רגולציה בשוק פרטי קטן שאינו משפיע".

לדברי מקור בכיר בתחום הבנקאות, "בכספומטים הבנקאיים מתבצעים כ–80% מהמשיכות בשוק. אם אדם תקוע באמצע הלילה והכספומט הבנקאי תקול או רחוק מדי, יש לו אלטרנטיבה. אני שואל למה לא לתת לאדם את שיקול הדעת". לדבריו, הצעת החוק תפלה לרעה את חברות הכספומטים לעומת רשתות המאפשרות שירותי פריטת מזומן בקופה בתמורה לעמלה. "שירות משיכת מזומן ניתן על ידי רשתות רבות כמו סופר פארם, תחנות דלק וחנויות נוחות, שגובות עליו עמלה של 5–7 שקלים. מכיוון שהשקעתי בכספומט, החוק יחול עלי ולא עליהם?", הוא שואל.

מנכ"ל קרן התמר, ירון טיקטין, אמר: "אנו סומכים על יוזמי החקיקה ומקבלי ההחלטות הנוגעים בדבר שיגיעו למתווה הנכון להמשך עידוד קיומו של שוק בריא ותחרותי בתחום משיכת המזומן בישראל, ושל הנגשת השירות של חברתנו, אשר מאפשרת למשוך 2,000 שקל במשיכה בודדת, בכל רחבי הארץ".

הישראלים לא עוזבים את המזומן

הדיון על הכספומטים מעלה נקודה נוספת: כרטיסי אשראי או ארנקים דיגיטליים מחליפים בחו"ל את המזומן ואת כרטיסי האשראי, אבל בישראל זה עדיין לא קורה.

על פי נתוני מחלקת המטבע של בנק ישראל, השימוש במזומן בישראל צמח בשנה האחרונה ב–11% בממוצע. ב–2006, סך המשיכות ממכשירי הכספומטים היה 55.5 מיליארד שקל, וב–2016 עלה הסכום ל–99.1 מיליארד שקל. נראה כי הישראלים עדיין מעדיפים את המזומנים, אם בגלל הרגלים, ואם בשל הפריחה של הון שחור והניסיונות להעלים מס.

הניסיונות שנעשו עד כה להשיק ארנק דיגיטלי בישראל לא עלו יפה, וישראלים כמעט אינם משתמשים בשירות. על פי נתונים שאספה חברת iGroup, שמנהלת כמה מועדוני לקוחות גדולים בישראל וצפויה להשיק בתחילת 2018 ארנק דיגיטלי, שיעור השימוש בארנק דיגיטלי בישראל הוא זניח, ומהווה 0.05% מסך העסקות במשק. לשם השוואה, שיעור העסקות בארנק דיגיטלי בסין הוא 5 טריליון דולר בשנה, ובהודו טריליון דולר. בארה"ב, ההיקף המוערך של העסקות המתבצעות באמצעות ארנק דיגיטלי הוא מאות מיליארדי דולרים בשנה.

בבנק ישראל לא יודעים להגיד מה צופן העתיד מבחינת כספומטים. לדברי בנק ישראל, מצד אחד, הבנק פועל לעידוד צריכת שירותי בנקאות באמצעים ישירים, בין היתר באמצעות מכשירים אוטומטיים. מצד שני, הבנק תומך גם בצמצום השימוש במזומן — באמצעות החוק לצמצום השימוש במזומן שנמצא בתהליך חקיקה — ופועל לעידוד שימוש באמצעי תשלום מתקדמים. "לא ניתן להעריך את ההשפעה של צעדים אלו על מספר הכספומטים בעתיד", אומרים בבנק ישראל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!