האם המדינה מכרה את חלקה בתנובה במחיר נמוך מדי?

דו"ח מבקר המדינה שפורסם השבוע שעבר מעורר הדיון גם לגבי חלקה של המדינה במכירת תנובה לאיפקס ב–2007.

המכירה עוררה מחלוקת רבה וטענות כלפי אריק רייכמן, שהיה אז יו"ר תנובה מטעם הקיבוצים, לאחר שהתברר כי החברה נמכרה במחיר נמוך, מכיוון שערך הנדל"ן הרב שבידיה, והעלייה בו, לא הובאו בחשבון כראוי. הדיון נגע גם למדינה, שהחזיקה ב–6% ממניות תנובה מאז 1989 כחלק מהסדר החובות שנעשה לקיבוצים, ומכרה גם היא את הנתח לאיפקס באותה עסקה.

תנובה נמכרה לאיפקס לפי שווי של 3.8 מיליארד שקל, אף שבהערכה שביצע משרד האוצר ב–2005 לקראת העסקה, נאמד שווייה ב–4.5 מיליארד שקל. כשהמבקר פנה אל אגף החשב הכללי (החשכ"ל) במשרד האוצר כדי לבחון את עבודת המטה שבוצעה לקביעה אם וכיצד לממש את מניות המדינה בתנובה — הוא מצא כי עבודת המטה לא כללה הערכת שווי שבה מופו נכסי תנובה ושוויים, צבר המזומנים בקבוצה, ערך הנדל"ן שברשותה, שווי החברות הבנות והחברות המסונפות.

החשכ"ל באותה עת היה ירון זליכה. לדבריו, הוא לא הזמין עבודת מטה כזאת ואינו זוכר את הערכת השווי המדוברת. "לא עלה על דעתי למכור את מניות המדינה בתנובה במחיר העסקה", אומר זליכה. "הערכתי היתה כי תנובה שווה פי שניים או שלושה ממחיר העסקה, והמציאות הוכיחה כי צדקתי. לכן, בתקופתי המדינה סירבה למכור את מניותיה בתנובה, למרות לחצים כבדים שהפעילו עלי ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר האוצר אברהם הירשזון ואנשיהם במשרד האוצר. תמוה שעצם עניין מכירת המניות, שבוצעה על ידי מחליפי שוקי אורן, לא נכנס לדו"ח המבקר".

אורן אומר כי מכירת המניות של תנובה נעשתה במחיר שבעלי המניות העיקריים, הקיבוצים והמושבים, הסכימו עליו. "אי־הסכמת המדינה למכור את המניות היתה מטרפדת את העסקה ופוגעת בקיבוצים ובמושבים", הוא אומר. "בנושא המחיר, הברירה היתה הצטרפות למחיר שהוסכם. מבחינת אינטרס המדינה, הייתי חוזר על ההחלטה גם היום".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!