רוכבים על אופניים חשמליים? שלמו ביטוח או רדו מהכביש

ביציאה מאיילון דרום לכיוון דרך קיבוץ גלויות עוברים בצמת ענקי המכונה צמת השריון. בבוקר צח אחד, ברמזור בכיוון מערב נעצרה רוכבת אופניים חשמליים. היא הרכיבה שתי ילדות, אחת מקדימה ואחת מאחורה. היה קריר מעט, והרוכבת הסירה את הסוודר הקל שלבשה וכרכה אותו במהירות על הילדה שישבה במושב לפניה במחווה מגוננת. ואז, כשהרמזור עדיין אדום, היא הסתכלה שמאלה וימינה וחצתה את חלקו הראשון של הצמת באדום. היא נעצרה לרגע תחת עמודי הענק שתומכים בגשר, בדקה, וחצתה את החלק המערבי של הצמת. אף אחת משלוש הרוכבות על כלי הרכב המשפחתי הזה לא חבשה קסדה.

ביחס לרבים מרוכבי כלי הרכב החשמליים הדו גלגליים, התנהגותה היתה זהירה יחסית – היא בדקה את התנועה החוצה. רוכבים אחרים נוסעים נגד כיוון התנועה, חוצים צמתים באדום בלי לבדוק, נוסעים באלכסון או זיגזגים וצצים בפתאומיות מול כלי רכב נוסעים מוכרים לנו להפליא. ההתנהגות הזו משקפת עיוות כלכלי קשה שמדינת ישראל מעודדת אותו כעת: הסיכון שלהם והסיכון שהם מסכנים אחרים אינם מתומחרים. אופניים חשמליים לא חייבים בביטוח ולא ברישוי.

הרוכבת מצמת השריון דומה לרוכבים רבים שאני מכירה: "האופניים האלה מצילים אותי, בלעדיהם לא הייתי מסתדרת", אמרה לי אם לשני ילדים קטנים. היא מסיעה אותם לגן ולבית הספר בבוקר, ומשם נוסעת לעבודה. היתרונות עבורה ברורים – המחיר הוא חד פעמי נמוך, מחיר עלות האופניים. העלות השולית בחינם. גם היתרונות לציבור ברורים: פחות זיהום אוויר, שכן המנוע אינו פולט מזהמים; פחות זיהום רעש: האופניים שקטים; ובעיקר – הם מסייעים להקטין את עומס התנועה, כי רבים מהם משמשים תחליף לנסיעה של אדם אחד או כמה במכונית.

היתרונות ברורים, אבל החסרונות ברורים עוד יותר: המצב הנוכחי משמעו שההחלטה אודות השימוש באופניים חשמליים מתומרצת בצורה מעוותת ופוגענית. את עלות הסיכון, ביטוח למקרה של פגיעה – ברוכבים, בהולכי רכב, ברכוש או במכוניות - מגלגלים אלינו, לציבור. גם את המחיר הנוסף שנובע מכך שקשה לזהות רוכבים בגלל שכלי הרכב הללו לא נושאים לוחית רישוי, הם זורקים עלינו. לכו תמצאו כלי רכב אנונימי, וכשתמצאו, אין את מי לתבוע כי אין ביטוח.

ללא חובת רישוי וביטוח אנחנו מעניקים פטור גורף כמעט מאחריות לרוכבי הדו-גלגליים הממונעים בחשמל, בעוד שרוכבי דו גלגליים המצוידים במנוע בנזין צריכים לשלם אלפי שקלים בשנה דמי ביטוח ורישוי. האם פער העלויות החיצוניות של זיהום ורעש בין קטנוע בנזין לאופניים חשמליים מצדיק את הסבסוד העצום לכלי רכב שחלקם בתאונות ופציעות גדול כל כך? לנוכח הסטטיסטיקות של מעורבות בתאונות, התשובה היא שלילית.

אם אותה רוכבת או רוכב אחר היו צריכים לשלם ביטוח ולדאוג לרישוי האופניים, או היו צריכים לדאוג שבנם בן ה-16 שקיבל מהם אופניים חשמליים יצטרך לעשות מבחן תיאוריה כדי לרכב עליהם בנוסף, האם היו ממשיכים לראות בכך הצלה כלכלית? האם היו ממשיכים לחצות צמתים באדום ולנסוע נגד כיוון התנועה, לא לחבוש קסדה ולשוחח בטלפון תוך כדי רכיבה אם היו מקבלים לא רק קנס כספי, אלא גם שלילת רשיון כפי שמקבלים הנוהגים בכלי רכב ממונעים אחרים?

האכיפה הנוכחית של חוקי תנועה לכלי רכב חשמליים אינה מספקת: אין מספיק שוטרים במדינת ישראל כדי לתפוס את כל הרוכבים וכל העבירות המתבצעות מדי יום. מנגד, יש הגזמה במתן קנסות לאופניים לא ממונעים שעוברים עבירות קלות וטכניות.

הפתרון של רישוי כלי הרכב החשמליים לא צריך להיות דרקוני – מספיק לדרוש רישום ראשוני ונשיאת לוחית רישוי קטנה, ותשלום סמלי של 50 שקלים בשנה, כמו שמשלמים בעלי כלבים על חיסון כלבת (חיסון שתועלתו לציבור גדולה, כמו רכב לא מזהם).

הפתרון של תיאוריה חיוני עבור מי שאין לו רישיון נהיגה אחר – בני הנוער הם הרוכבים הפזיזים ביותר, ולכן צריכים לטרוח וללמוד איך מתנהגים בכביש.

הפתרון של ביטוח הוא המקום שבו אמורים חוקי השוק לברור את הנהגים שבאמת מוצאים תועלת ברכיבה החשמלית. ייתכן שבתנאי שוק חופשי אמיתי הביטוח יהיה יקר מכדי שיהיה כדאי לנהוג, ואולי כאן נחוצה התערבות ממשלתית – סבסוד, אבל לא מלא. או שייתכן שצריך לשקול מחדש את התועלת הכלכלית האמיתית של המוצר הזה.

ללא הדרישות האלו, הכביש הוא הפקר וכך גם בריאותם וחייהם של הרוכבים, הולכי רגל, ונהגים. אתה, את ואני משלמים בשביל להסיר אחריות מאנשים אחרים לסכן אותנו ואת עצמם. אם הרוכבת מצמת השריון היתה צריכה לשלם ביטוח, או להיעצר על ידי שוטר כשהיא מתנהגת כפי שהיא מתנהגת, היא היתה חובשת קסדות לבנותיה ולא עוברת באדום.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!