אם לא ידאגו לתחבורה - מחיר למשתכן תהיה בכייה לדורות

כחלק מהמאבק ביוקר הדירות, הממשלה בכלל ומשרד האוצר בפרט מובילים בימים אלה את אחת מתוכניות הבנייה הגדולות שאי־פעם תוכננו בישראל, מחיר למשתכן. לשם כך, הם מקדמים פעולות יזומות ומורכבות שמטרתן העיקרית היא הגדלה של היצע הדירות, בעיקר באזורי הפריפריה. אלא שבפעולותיה, שנעשות בחלמאות שאין שנייה לה, לא השכילה הממשלה להשקיע מחשבה על פיתוח סביבות המגורים באופן שיתמוך בתושבים המגיעים להתגורר בפרויקטים החדשים. כך למעשה, הממשלה מחמיצה הזדמנות היסטורית: ליצור סביבת מגורים מתוכננת ובת קיימא, המציעה איכות חיים במחירים נמוכים.

אין עוררין על כך שצעדי הממשלה להגדלת היצע הדירות, במיוחד בפריפריה, יכולים להביא להורדת מחירי הדיור ולסייע לא רק במאבק על יוקר הדירות, אלא גם לאיחוי המרקם החברתי בישראל. מהלכים אלה יכולים לתת הזדמנות למי שהוריו אינם עשירים. אלא שאם לא נשכיל לבנות את התשתית ההכרחית לשכונות אלה, נוסיף חטא על פשע — נמשוך את חסרי הדיור להתמקם בפריפריה הגיאוגרפית או החברתית ללא תשתיות שיבטיחו להם שוויון הזדמנויות וניידות חברתית.

התפישה התכנונית הנכונה לימדה אותנו כי יש לבנות תשתיות לפני אכלוס אנשים. הישראלים הוכיחו כי בטווח הרחוק איכות החיים חשובה להם לא פחות מיוקר המחיה, ולכן רק תהליך לינארי ומובנה יבטיח שתושבים יעברו לסביבת מגורים חדשה, המוכנה לקלוט אותם ואת ילדיהם. אלא שבפועל, הגישה של קברניטי המדינה היא שאין לחכות לכבישים או לתשתיות עירוניות כדי לבנות דירות. את הגישה הזאת היטיב לתאר יו"ר המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, אביגדור יצחקי: "שייקחו שק שינה בבוקר יום ראשון, יגיעו לעבודה, יישנו על הרצפה ויחזרו ביום חמישי". תפישת העולם של יצחקי ממחישה כיצד מתכנני ישראל אינם מממשים את ההזדמנות העומדת בפניהם — לתכנן את סביבות המגורים כמרחב עירוני שכדאי וראוי לחיות בו.

הממשלה היתה אמורה ללמוד מטעויות העבר, כפי שקרו למשל בראש העין או בהוד השרון. המדינה מקימה שכונות חדשות שלא יצליחו למשוך אליהן את אוכלוסיית היעד. התושבים שיגיעו להתגורר בשכונות אלה יעמיסו על התשתיות הקיימות — שאינן ערוכות לקליטת אלפי תושבים נוספים. כך יוצרת המדינה קטסטרופה של שכונות חדשות בלתי־מתפקדות וכשל שוק שיפגע בכיסם של הדיירים. היא מקימה שכונות שבהן הדירות אולי זולות יותר, אבל ההוצאות שהדיירים החדשים נאלצים לשלם — עמידה בפקקים, צורך במכונית, מרחק משירותי קהילה וחינוך וצורך בחינוך פרטי — יגרמו לכך שיוקר המחיה יעלה. על הדיור הזול ישלמו הדיירים בריבית דה ריבית בגין העלויות הנלוות.

כל מתכנן עירוני יסכים כי הצורך הראשוני הוא לפתח תשתיות תחבורתיות שינגישו את הפריפריה למרכז ויקלו על השתתפות בשוק העבודה. תחבורה ציבורית טובה ויעילה נחשבת לאחד מהמחוללים החשובים ביותר ליצירת תחרותיות וצמיחה כלכלית, וכמובן שהיא תורמת גם לאיכות הסביבה. אבל בישראל אין אפילו תוכנית מתאר ארצית לתחבורה ציבורית, או תכנון מקדים של תשתיות תחבורה ציבורית לפני תחילת הבנייה. בהיעדר תוכנית שתבטיח נגישות תחבורתית לשכונות החדשות, יעדי הממשלה להורדת מחירי הדירות לא יושגו — גם אם היא תמשיך לערוך הגרלות או מבצעים ותשקיע מיליונים בשיווק פרויקטי המגורים החדשים. בניגוד לרצון המדינה ולתכנוניה, להגרלות מחיר למשתכן בפריפריה נרשמו מעט אנשים לעומת הנרשמים להגרלות הפרויקט במרכז. עובדה זו מוכיחה כי כשל השוק נכפה על זוגות צעירים — אוכלוסייה שאנחנו רוצים לעודד ולקדם.


אנחנו עומדים בפני פתחה של הזדמנות היסטורית: לא רק הורדת מחירי הדיור, אלא יצירת סביבת מגורים טובה, בריאה ונעימה לגור בה. אם נחמיץ את הזדמנות הזאת, לא רק שמחירי הדיור לא יירדו, אלא גם נייצר שכונות סגורות שאינן מספקות נגישות לתעסוקה, השכלה ובריאות לתושביהן — ותהיה זו בכייה לדורות.

הכותבת היא סגנית ראש עיריית תל אביב־יפו, הממונה על תחום התחבורה, הבינוי והתשתיות

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!