כך נהג בחור הישיבה כשהבין שסוכת הסב אינה כשרה

לפני כמה ימים בערב חג סוכות, ממש לפני שהתחלנו את הקידוש, דפקו על דלת ביתנו ילדיו של הרב שבאו יחד עם הבחור הצעיר, שהתארח לראשונה בבית הכנסת. התברר שבתום התפילה ניגש הנער אל אביהם ובחשש רב סיפר לו שהוא אורח אצל סבא וסבתא בחג. הסבא והסבתא דאגו לבנות סוכה כדי שנכדם שלאחרונה חזר בתשובה יוכל לאכול את סעודת החג ללא חשש.

אלא שהתברר לו מהר מאוד שהסוכה אינה כשרה. מה יעשה? הוא חושש להעליב את הסבא והסבתא אבל גם חושש להיכשל בחג הסוכות. הרב הציע לו לצאת ידי חובה בשמיעת קידוש ואכילת פת לחם כזית בסוכה כשרה ואח"כ למהר ללכת לבית סבא לאכול את ארוחת החג ללא פת יחד עם המשפחה, למשפחה יגיד שהתעכב מעט עם המתפללים בבית הכנסת כדי שלא יעלבו. הרב מיהר להציע את הסוכה שלנו שגם היתה די קרובה לבית הסבא. נהננו מאוד לארח את האורח, התרשמנו לטובה מהבחור הנעים, בחור בעל מידות אצילות המשתדל בכזאת רגישות להנעים את התקרבותו לבורא עולם על שאר המשפחה.

לאחר שהודה על האירוח סוכם שיבוא גם למחרת לאחר שיודיע לסבא ולסבתא שהוא מתעכב אצל חברים חדשים מבית הכנסת כדי שלא ידאגו ואז יוכל להישאר קצת יותר. למחרת אכן הגיע, הוא נשאר יותר לשמחת כולנו – מבוגרים וילדים. הוא התנצל מראש ואמר שלא יוכל להתכבד מהכל כי אסור לו להיות בשרי. הסבתא מתברר טרחה והכינה את העוגה האהובה עליו אך שכחה שלא יכול לאכול אותה לאחר סעודה בשרית. הנכד הבטיח לה בערב החג שלמחרת היום, דבר ראשון יטעם מהעוגה עליה כ"כ טרחה, כשיחזור מבית הכנסת. "סבתא כ"כ טרחה וכ"כ רוצה שאהנה. איך אוכל לאכזב אותה?"

היה מרשים לראות איך בחור צעיר מתחשב בכל פרט כדי לא להכביד ולא לצער את המשפחה. מההיכרות הקצרה עם הבחור התברר שיש כאן שילוב מופלא של מידות טובות והדרכה נכונה של הרבנים שהדריכו אותו בדרכו בתשובה. כשיש הדרכה נכונה הקירוב ברוך השם יוצר קידוש שם שמיים. לצערנו יש מקרים מצערים שבהם העוסקים בקירוב אינם לוקחים בחשבון את המערכת המשפחתית ואז חס וחלילה קורה ההיפך.

כמו במקרה שיצא לי לשמוע עליו ישירות מפיה של האמא. מדובר באישה מדהימה שכבר כמה מילדיה זכו לחזור בתשובה. מזה שנים היא עומדת בניסיון של בת החולה לא על אף אחד מישראל במחלה הארורה. במסירות נפש מופלאה, האישה שכל שני וחמישי מתעקל חשבון הבנק שלה, עובדת ביותר מעבודה אחת למרות גילה המבוגר כדי לא רק להתמודד עם הבנק ודרישות היום יום אלא מוסיפה על עצמה ותומכת בבתה החולה כדי להקל עליה את ההתמודדות עם המחלה בכל דרך אפשרית. בין אם זה לשלוח את הילדים לקייטנות בחופשות, לממן לה מדי פעם חופשות עם בעלה כדי להתאוורר ולאזור כח, אחת לשבועיים מזמינה אותה לשבת.

לאחרונה אותה בת נקשרה לאחת מהרבניות הידועות כמקרבות לבבות. את הטיסה לאומן באלול, מימנה כמובן מי אם לא האם הנאמנה. בכאב רב סיפרה לי האם על הבת שחזרה מלאה באורות ושכחה מאמה. "כל הזמן הרבנית והרבנית והרבנית, ומה איתי?" בחוסר טאקט משווע הבת סיפרה לאמה שאת התמונה של הרבנית הנערצת עליה פרסמה בפייסבוק שלה "צרחתי עליה" סיפרה לי האם במרירות "למה אני לא שם? מה היא עשתה בשבילך? חוץ מזה שלקחה אותך להשתטח על קברים? את הנשמה נתתי לך ועכשיו אני כלום והיא הכל?" לא עברו כמה ימים והבת מגיעה לשבת אצל האם, מוצאת הכל מוכן עבורה, אצל האמא שדאגה לבתה החלשה והסובלת. האם חשבה שהעייפות מקורה אך ורק במצב הרפואי אך מהר מאוד הבת בחוסר טאקט גילתה לה שבזמן שאמה המבוגרת טרחה על הכנת ארוחות בשבילה במשך השבוע כדי שחלילה לא תתעייף עד שתגיע אליה לנפוש בשבת, הבת התעשתה דיה כדי להצטרף לשאר חברותיה החוזרות בתשובה שהלכו לסייד ולנקות לרבנית שלהן את הדירה החדשה אליה עברה...

למותר לציין שהחוויה של האמא הותירה בה סלידה, כעס וטינה כלפי עולם התורה בכלל ועולם התשובה בפרט.

בחג שמחת התורה הבא עלינו לטובה נחבק אלינו את התורה הקדושה ונשמח בה. כל הספרים ייצאו מהארון להקפות. אנחנו צריכים יחד עם ההקפות להכניס את התורה אל הלב פנימה, גם את החלקים שלפעמים העמידה בהם כרוכה בניסיונות לא פשוטים.

הדיבר החמישי "כבד את אביך ואת אמך" מאתגר דיו לכל הילדים. קל וחומר לבעלי תשובה. הדיבר החמישי עם כל מורכבותו צריך להיות נר לא רק לרגלי כל הילדים אלא גם נר לרגלי מקרבי הלבבות למיניהם. הדרכה תורנית נכונה עושה את ההבדל בין קידוש שמו יתברך לבין חלילה ההיפך. בידי רבנים / רבניות הזכות והחובה לעצור את המתקרב ולעזור לו להתבונן היטב סביבו כשבדרך לעולם התורה הוא דורך על כמה מצוות דאורייתא.

כמו למשל במקרה שקרה לפני שנים ברמת השרון. מקרה שזכיתי לשמוע ישירות מפיה של הרבנית מינה אדשלטיין זצ"ל: השעה שעת ערב מאוחרת מאוד, אחרי עוד יום עמוס וגדוש, שקל גדול הדור הגר"י אדלשטיין זצ"ל לנוח מעט, אלא שנשמעת דפיקה בדלת. בעברה השני ניצבת נערה דומעת שאך לאחרונה התקרבה והחלה לפקוד את בית הכנסת ואת שיעורי התורה בקהילה. "עזבתי את הבית היא מספרת בקול בוכים, רבתי עם ההורים שלא מקבלים את החזרה שלי בתשובה ועזבתי את הבית. באתי לרב שיעזור לי למצוא מקום אחר, לגור בו וללמוד ולהתחזק. אולי הרב יכול לסדר לי דירה בבני ברק יחד עם המשך לימודים במדרשה".

הרב בסבלנות רבה, כאילו זו שעת בוקר מוקדמת, הושיב את הנערה לידו בשולחן הגדול והסביר לה בנחת על מצוות כיבוד הורים. אחר כך לקח נייר ועט ועזר לה לנסח מילה במילה מכתב סליחה ומחילה להורים על ההתפרצות שלה, קבלתה לעתיד שלא התשובה ולא שום דבר בעולם, לא יגרום לה לחדול לרגע מלכבד אותם ולהכיר להם טובה על כל מה שעשו למענה כל השנים.

ברוך השם עם הזמן ההורים נרגעו, הנערה המשיכה להתחזק והקימה בית נאמן בישראל, בקדושה ובטהרה, כשהוריה צמודים ומסייעים לה בשמחה.

הלואי ונזכה כולנו בחג שמחת תורה הבא עלינו לטובה ובמשך כל השנה, לחבק את התורה כולה ולהכניסה אל הלב, בדרכי נועם ובנתיבות השלום, באהבה ובאמונה תמימה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!