כך כבשה המוזיקה היהודית את החילונים

החיים הם דינאמיים, ומשתנים כל רגע. אופנות שהיו בתוקף לפני מספר שנים, נכחדו זה מכבר. נורמות חברתיות - עוברות שינוי יום-יומי. החיים משתנים כל העת, אך לא תמיד נבחין בשינוי, אלא אם כן נבחן אותו על פני ההיסטוריה. החיים הם כמו ילד, שגדל וגדל ומתבגר, ומי שמבחין בשינויים שחלו בו, הם בעיקר אלו שרואים אותו לעתים רחוקות. ההורים שלו, פחות יבחינו בשינוי שחל בו.

הדברים דומים וקורים גם בתחום המוזיקה. השינויים מתרחשים כל הזמן, מוסיקאים וזמרים חדשים מצטרפים לז'אנר, מביאים איתם את ההשפעות שלהם שאספו במשך שנות חייהם המוסיקאליים, ויחד עם הייחודיות שלהם, והכישרון שניחנו בו – יוצרים דמות חדשה, שתשפיע בבוא-העת על המוסיקאים העתידיים. כך נוצר שינוי סגנון, גישה וטעם, במשך דורות.

המוזיקה ככלי ביטוי

וכשאנו בוחנים את תחום המוזיקה חשוב לזכור, כי המוזיקה היא לא רק מנגינה יפה שאנחנו אוהבים או לא. המוזיקה היא כלי ביטוי. היא יכולה לבטא רגש או הכנעה. היא יכולה גם לשדר שמחה. אפשר שזו תהיה שמחה אמיתית, ותיתכן גם שמחה פחות אמיתית, והתנסחתי בעדינות.

קראתי לפני מספר שנים כתבה, על אחד מאלו שיצרו ז'אנר מסוים במוזיקה החסידית, שכבר דעך לו בשנים האחרונות. והוא מספר למראיין על מקרה שאירע לו עם ראש-ישיבה אחד, שקבל על זה שהוא מנגן מוזיקה של גויים. והוא, במענה לראש-הישיבה טען בניצחון: "זה לא מוזיקה של גויים, זה מוזיקה שאני כתבתי!". מוזיקאי יקר, זה מגוחך. ראש-הישיבה הזה מסתבר, מבין יותר ממך.

מוזיקה היא סגנון, היא כלי ביטוי. ולא משנה (ברוב המקרים) מי כותב אותה. ובטח שאם תכתוב מוזיקה בסגנון גויי, העובדה שאתה יהודי לא הופכת אותה למוזיקה יהודית.

המוזיקה של העולם היהודי, מורכבת מזרמים שונים. כאלו שכבר מתנגנת המוזיקה שלהם מאות שנים ובמקביל, סגנונות חדשים שהופיעו בשנים האחרונות.

בגדול, בעולם המוזיקה החסידי-יהודי, שני סוגים: מוזיקה שורשית שנכתבה מהלב, כמו ניגוני חב"ד וחצרות חסידים, ניגונים שהם בגדר 'נכסי-צאן-ברזל' כאלו שעוברים מדור לדור. ומוזיקה מקצועית ומהוקצעת, שנכתבה על ידי היוצרים של הדור האחרון.

מוזיקה היוצאת מהלב

המהפכה של הדור האחרון בעייני, היא בדמות יוצרים רבים שרכשו את הידע המוסיקאלי שלהם מהעולם המקצועי, והיו עשויים להישאר בו, וליצור מוזיקה יותר מקצועית ופחות מרגשת ונוגעת - ופנו דווקא אל העולם הזה של היצירה מתוך הלב והרגש.

ולא באתי להפחית מאיכות היצירה שלהם, אלא להוסיף את החלק הרגשי הנשמתי. שהוא חלק משמעותי ביצירה, ונותן לה את האפשרות להישאר בפלייליסט לאורך שנים רבות.

אמנם כבר היה לנו את הרב שלמה קרליבך שעשה זאת לפני עשרות שנים, אבל רק בשנים האחרונות הוא זוכה להכרה לה הוא ראוי. הודות גם לאמנים של הדור האחרון, ששרים את לחניו, וגם כותבים לחנים חדשים בסגנון שלו.

ומכיוון שגם בעולם הזה של המוזיקה היהודית, ישנם סגנונות רבים, שאינדיבידואלית יכול קהל מסויים להתחבר אל יוצר זה או זמר אחר – לא אנקוב בשמות. כל אחד יוכל לקחת את זה אל היוצר החביב עליו. מה גם שממש לא ארצה לשכוח מישהו חשוב.

הגבולות היטשטשו

הבשורה הנוספת של הדור האחרון, היא שהמוזיקה הזו היהודית, חדרה גם לערוצים שלא היו מכירים בה, שלא שמעו עליה, ולא הבינו אותה. היא לא דיברה אליהם. אבל היום היא מדברת. ודווקא המוזיקה הזו היהודית, שמשדרת יותר רגש והכנעה, מצאה מקום בערוצים הלא-דתיים.
ומעבר לערוצי המדיה, שאליהם חדרה המוזיקה היהודית, ישנם גם את האמנים והזמרים הלא-דתיים, שגם הם מתקרבים ושרים מוזיקה יהודית. אם זה שירים שהם עצמם כותבים, אם זה דואטים יחד עם זמרים דתיים וחרדיים שמארחים אותם.

כך או כך, המוזיקה היהודית עברה בשנים האחרונות למרכז בימת המוזיקה הישראלית. וזו מהפכה משמעותית וחשובה מאוד שהתרחשה בשנים האחרונות.

פרוייקט 'צמאה'

נראה כי החדירה הכי משמעותית של המוזיקה היהודית האותנטית אל ערוצים וקהלים חדשים, בא לידי ביטוי בפרוייקט 'צמאה'.

שלושת אלבומי 'צמאה', והרביעי שרואה אור בימים אלו – מכילים ניגונים חסידיים, ניגוני חב"ד – כשהסגנון שלהם מתיימר להנגיש ניגונים אלו לקהל יהודי שהוא לא בהכרח דתי. וכחלק מהקונספט, משתתפים בו אמנים מהשורה הראשונה של עולם המוזיקה הישראלי.
יפוצו מנגינותיך חוצה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!