נשקנו ב"כפות תמרים" ולא ב"כיפת ברזל" / מאמר לסוכות

יהודים יוצאים החוצה לסוכה ומתוך הסכך מציצים הכוכבים. מתחתם חולפים ביעף טילים בין יבשתיים ואין מקום מוגן מחוץ לסוכה. הם יוצאים מצפון קוריאה הרחוקה ומאיימים על אמריקה הגדולה. הם יוצאים מאיראן הקרובה ויעדם ברור. אף הרוסים כבר הוציאו טיל ניסוי לטווח מרחק של עשרת אלפים קילומטר.

רק היהודי היושב בסוכה, יש לו "לולב גדול" ואתרוג קטן והוא מכריז "דידן נצח" נגד כל אומות העולם. זה הנשק הקיומי שלו, אלפי שנים, מול כל האומות שהתייצבו נגדו לדין בימים הנוראים.

הנשק של בעל ה"לולב" מעוטר ב"כפות תמרים" במקום "כיפת ברזל". יש לו "שתי ערבות" של שמירת השפתיים והעיניים. בכך הוא מנצח את כל ה"בוטחים באדם" עליהם הכתוב אומר: "והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב" (ירמיהו י"ז). כל הטילים מרחוק והחרבות מקרוב וכלי המשחית לרוב, אינם משיגים את היהודי בסוכה. נכון, זה לא טבעי. זה קורה אך ורק בזכות הנשק הסודי של "סכותה לראשי ביום נשק" (תהלים ק"מ).

הקיום הנצחי של "יהודי הסוכה" זה ממש נס להתנוסס. איך יהודי יושב בסוכתו הקטנה והרעועה בעולם של רעידות אדמה ורוחות של סופות הוריקן וים של צונאמי ומלחמות אין קץ ומעליו רק כיפת: "פסולת גורן ויקב" (סוכה י"ב). איך הוא יכול לשבת בסוכה בכלל ובארץ ישראל בפרט. אין כאן שום הסבר טבעי. יש כאן קיום ניסי הנמשך מימות אברהם העברי שעמד מול כל העולם שניצב מעבר הנהר. ניסים ליוו את אבותינו יצחק ויעקב ומשה וכל מנהיגי הדורות. צדיקי יסודי עולם למעלה משלשת אלפי שנים בלתי מובנות, העבירו אותנו בג'ונגל של החיים בעולם האנושי. כל האומות נכחדו ורק אנחנו שרדנו כאן בסוכה בארץ ישראל ובירושלים.


יש כאן גילוי ניסי מופלא המוסתר בתוך הטבע בבחינת "ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם" (הושע י"ד). הנס מתמצה בפסוק של נביא הנחמה והישועה ירמיהו הנביא (י"ז): "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו. ולא יראה כי יבא חום. והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי". ממש מילה במילה למה שקורה בדורנו, דור שלאחר החורבן ולפני הישועה והגאולה השלימה.

הייתי בחיפה השבוע בישיבה דחסידי בעלזא, בשעת תפילה המנחה. נקלעתי למקום בזמן תפילת "אבינו מלכנו" של מאות תלמידים זכים, נשמות טהורות, שבזכות תורתם העולם עומד. התבוננתי בנוף המדהים של 'הכרמל בים יבא' וראיתי את הנמל. חשבתי על האיומים הגלויים של שיגור רבבות טילים המטווחים נגד האזור הזה. הם ניצבים בלבנון ובסוריה ועד הים הגדול. מי יכול למנוע את הגרוע מכל, ה' אל תפק זממם. ביודעי ומכירי חדלי אנוש חסרי אונים, אני מאמין באמונה שלימה שרק התורה והמצוות, התפילות והסוכה מגינה עליהם ועלינו. "ופרוש עלינו סוכת רחמים וחיים ושלום". רק הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים", מגן עלינו. זה סוד הקיום ואין בלתו. אל תאמינו באלילי הברזל והטכנולוגיה ככוח מגן. הם יקרסו ברגע אחד, חלילה "אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר" (תהלים קכ"ז).

מי שמנסה למכור לעם שקרי כזב שכוח טבעי וגשמי יכול להגן על עם ישראל בארץ ישראל, הוא טועה ומטעה ותועה ומתעה. עליו הכתוב אומר: "כה אמר ה' ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו מן ה' יסור לבו". האמת תורה דרכה ומוכיחה בעליל ש"סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה". חייל חמוש שאין בו רוח אמונית, מובס בכל מגע ישיר מול אויב חדור אמונה.

כל בר דעת רואה איך חיילים חמושים כגליית הפלישתי, בורחים מפני נערים פלשתינים הבאים מולם כשבידם אבן הקלע או סכין מטבח. כל הטכנולוגיה וכוח הברזל, משותקים מול מצלמות "בצלם". גם מי שיורה במחבל שקם להורגו מפחד להורגו, מפני תקדים כלא החייל אזריה.

אכן אם היה מדובר בעם קומוניסטי בצפון קוריאה או בסין לא היה אכפת לנו, שהם טועים. אבל כאשר מדובר בזרע ישראל, תינוקות שנשבו ונותקו מאמונת ישראל והתחברו אל התרבות הרעה של הגרועים שבאומות, אין אנו יכולים לשחוק למשבתם. אנו צריכים להתפלל עליהם ועל זרעם, שיזכו לאור באור החיים.

מערכת החינוך הכפרנית חינכה דורות שלמים לסמוך רק על הכוח הצבאי. "ארור הגבר אשר יבטח באדם". אותם רשעים הצמיחו תקשורת ארורה המחנכת לכל דבר רע ומסיתה את העם נגד ה' אלוקי ישראל. היא מפיצה את כל תועבות העמים, כגרועים שבאומות. אותה תקשורת יצרה מערכת משפטית מרושעת שמעקרת גם את ההרתעה הצבאית עצמה.

הצבא והמשטרה משותקים מפחד התקשורת והמשפט ואין בידם למנוע מעשי טבח ופיגועים. בוודאי שלא יוכלו לעמוד בשום מלחמה חזיתית. על אחת כמה וכמה שלא יוכלו למנוע טילים קצרי טווח וארוכי טווח שיחוללו הרס וחורבן.

תשאלו מה מפריע לנו שמישהו חושב ש"כיפת ברזל" מגינה עליו באופן מוחלט? התשובה היא בהמשך הפסוק: "ומן ה' יסור לבו".

עם ה' בארץ הקודש כבוש תחת ידם של המהפכנים הנהנתנים הרקובים, שהתעו את העם להאמין בחומרנות של כוח הברזל ועליונות הטכנולוגיה ככוח מגן. את האדם "בשר זרועו" המליכו במקום "צור ישראל". זאת ההפיכה של השפחה כי תירש גבירתה. הם מרדו באמונת ישראל כי: "עזרי מעם ה' עושה שמיים וארץ. וכו' "הנה לא ינום, ולא יישן שומר ישראל. ה' יהוה שומרך; ה' צילך, על-יד ימינך וכו'. ה' ישמרך מכל רע ישמור את-נפשך. ה' ישמור-צאתך ובואך מעתה ועד עולם" (תהלים קכ"א).

ההפיכה הזאת הביאה חורבן רוחני על חלקים גדולים בעם ישראל שהפכו לגוי ככל הגויים. התרבות הרעה הופכת את הבטחון הצבאי לאסון קיומי ואין כאן המקום לפרט. ביום פקודה תעמוד רק זכותם של שומרי התורה והיהודים המתפללים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ויושבים בסוכה ומקיימים את ד' המינים אשר מעידים כלולב כי "דידן נצח".

אל תחשבו שיש דרך טבעית למנוע מאיראן וצפון קוריאה ובעיקר מרוסיה נשק גרעיני, כדי להציל את הסוכה שלנו. זאת טעות טראגית. אל תאמינו באלילי הברזל והאבן. אין בהם תשובה לסכנות הקיום הגדולות והקטנות. "ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו". מי שסומך על כלי המשחית הללו, הוא טועה ומטעה, תועה ומתעה. לכן הוא מוליך אחריו את כל המדינה לאסון קיומי ולאבדון רח"ל. רק מצות הסוכה והלולב והאתרוג ושאר כל תרי"ג המצוות, הם המגן והמחסה ביום שרב וביום פקודה.

נסיים בפסיקתא דרב כהנא: "כשהיו אוכלוסין של פרעה זורקין חיצים, הקיפן הקב"ה בענני כבוד וסיכך עליהם ולא היו מזיקין אותם שנאמר: "וענני עומד עליהם" לכך נאמר: "סכותה לראשי ביום נשק".

"לעתיד לבא עתידים כל אומות העולם להיכנס על ארץ ישראל ולעשות מלחמה עמהם, "ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה" (זכריה י"ד) ומה הקב"ה עושה? יוצא ונלחם עם הגויים. שנאמר: "ויצא ה' ונלחם בגוים ההם". היאך, כיומו של פרעה, שנאמר: "כיום הלחמו ביום קרב" ומה הוא עושה? מסכך על ראשם של ישראל, שנאמר: "סכותה לראשי ביום נשק". מהו נשק? א"ר שמואל בר נחמני כיום שישיקו שני עולמות זה לזה, העולם הזה והעולם הבא. באיזה יום? "הנה יום בא לה'".

ושמחת בחגיך והיית אך שמח.

המאמר פורסם בבטאון 'המחנה החרדי'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!