מה שלחש לי האיש שעל ערש דווי

הוא שכב על המיטה כשעיניו חצי עצומות, גופו כחוש ורזה ומחובר לאינספור מכשירים, אך נשמתו ונפשו מאירים כאור הרקיע.

הוא לחש לתוך אוזני: "תכתוב את מה שאני אומר לך עכשיו ותבטיח לי שתפרסם את זה. נסעתי השבוע לבקר ולחזק בבית החולים אדם שחלה במחלה הידועה ל"ע, סיפרו לי שמצבו הרפואי קשה, הייתי בטוח שאני יראה אדם שבור לרסיסים פיזית ונפשית. אך ציפתה לי הפתעה שלא חלמתי עליה. הוא שכב על המיטה כשעיניו חצי עצומות, גופו כחוש ורזה ומחובר לאינספור מכשירים, אך נשמתו ונפשו מאירים כאור הרקיע.

במקום שאני יחזק אותו יצאתי מחוזק, הוא סיפר סיפורים מלאי אמונה וביטחון ועל זהירות בכבוד הזולת. הבאתי את עיקרי הדברים שאמר ובעזרת השם יהיה זה לרפואתו.

שאלו פעם את ה'חזון איש' זצ"ל, כיצד צריכה להיות ההתייחסות למחלה הידועה, ר"ל, והשיב: "כמו למחלת השפעת או להצטננות". זו הגדרה נפלאה - וזהו פירוש המושג אמונה ובטחון. צריך להילחם כנגד כל המחשבות הזרות, שהן אסורות לאדם המאמין, וכך אסור גם להיתפס לשום
מחשבת יאוש.

- סיפורו של המגיד

מובא אודות המגיד הק' מקוז'ניץ זי"ע, שבא לפניו יהודי אחד מחסידיו ואמר לו: רבינו,
עלי לחתן את ילדי ואין בידי פרוטה לפרטה. כתב לו המגיד מכתב המלצה, ואמר לו שבעזרת מכתב
זה יעזרו לו יהודים, ובירכו שה' יעזור לו. קודם צאתו, קרא לו המגיד שוב ואמר לו: שמע נא,
כאשר תלך לאסוף כסף, דע לך שיש אצל הקב"ה רשימה מלאה בה כתוב מי יסייע לך ומי יתן לך,
ואם תפנה למישהו אשר לא ירצה לסייע בידך - דע לך שהוא אינו מופיע באותה רשימה של
הקב"ה.

"נסע אותו יהודי, כשמכתב ההמלצה בידו, לעיר אחת, נכנס לבית המדרש שהיה מלא
לומדים, והתבונן האם מכיר הוא מישהו. לפתע הבחין, שליד התנור יושב אברך אחד בשם
בער'ל, שאף הוא מחסידיו של המגיד מקוז'ניץ. שמח האיש שמחה גדולה ואמר לו: "בער'ל,
התוכל לסייע לי?" והראה לו את ההמלצה של הרבי. נענה האברך ואמר: "הלא תבין, לי קוראים
כאן 'בער'ל בטלן', לפי שהנני יושב כל היום ליד התנור ואומר תהלים. אם תלך עם ההמלצה
לראש הקהל ולפרנס - יתנו לך כסף נאה. אולם אם אני אלך עמך, לא יתנו לך יותר מאשר כמה
פרוטות". אמר האיש: "אעפ"כ, בוא עמי - מתבייש הנני לפנות לפרנס ולראש הקהל, שאינני מכירם
- עזור לי כפי שידך מגעת". אמר לו האברך: "הלא מכוון אני לטובתך, אינני מתעצל -
אם אבוא עמך לא תרויח יותר מכמה פרוטות" וכך נמשך הויכוח. עד שלבסוף נתיאש האיש, הסתובב ואמר : "אם כך, משמע שאינך מופיע ברשימתו של הקב"ה, והלך".
..
שמע בער'ל כדברים האלה, ונבהל. מיהר אחריו ואמר לו: מה עשיתי לך שהינך מדבר אלי
דיבורים קשים כאלו? אמר האיש: "חלילה, לא אמרתי שום דיבור קשה - אספר לך למה נתכוונתי: קודם צאתי מהרבי, אמר לי שזאת עלי לדעת, שיש לקב"ה רשימה בה רשום מי יעזור לי, מי יהא השתדלן, וכל מי שלא ירצה לעזור, משמע שאינו מופיע באותה רשימה".

שמע בער'ל כך, ואמר: "אם כן, שב בבית המדרש, ואני אלך ליריד לאסוף למענך. הראה את המכתב ביריד, ואנשים החלו להכניס מטבעות לתוך השקית שבידו, איש איש כנדבת לבו, ובער'ל אפילו לא טרח לבדוק כמה נתנו לו, ביודעו שלבטלן שכמותו לא נותנים הרבה. לאחר שסיים את הסיבוב, במשך כמה שעות, חזר לבית המדרש, ושאל את האיש: "לכמה כסף הינך זקוק?" השיב הלה: "לארבע מאות רובל". פתח בער'ל את השקית וספר את המעות שבידו, והנה בידו ארבע מאות רובל". אותו 'בער'ל' היה לימים הרה"ק הסבא קדישא מראדושיץ זי"ע.

- משל החפץ חיים

משל מה'חפץ חיים' זי"ע, משל לאביון שהיה מהלך ברגל ותרמילו על כתפו. בהליכתו בדרך, חלף לידו סוחר הנוסע במרכבתו. כשראה הסוחר את ההלך הרגלי, עצר את מרכבתו ושאל
את העני להיכן הוא רוצה להגיע. אמר לו העני את שם העיר אליה ברצונו להגיע. אמר לו
הסוחר: אף אני נוסע שמה, עלה וסע עמי במרכבתי. שמח העני, עלה והתיישב במרכבתו
של הסוחר, אך את חבילתו החזיק על ברכיו. שאל אותו הסוחר: מדוע אינך מוריד את החבילה מעל
ברכיך ומניח אותה במרכבה? נענה העני: די לי בכך שהטרחתיך לשאת
במרכבתך אותי – לא אוכל להטריחך לשאת במרכבתך גם את חבילתי!.
צחק הסוחר ואמר: הלא תראה שהמרכבה שלי נושאת גם אותך וגם את חבילתך, ומדוע לא תניח למרכבה לשאת את החבילה? זה הנמשל: "וקוה אל ד'", עזוב את חבילותיך והנח להשי"ת לשאת את הכל, משום שהוא בין כה וכה נושא אותך ואת חבילותיך – אנו נמצאים במרכבה של הקב"ה. האדם דואג, אךמה מקום יש לדאגותיו?

- הנהגה ראוייה

מזוועהיל זי"ע בנוגע להנהגה הראוייה, שהחסידים נוהגים כך, ואלו שאינם חסידים נוהגים אחרת. פעם פרץ ויכוח בין כמה אנשים בנוגע להנהגה הראוייה, שהחסידים נוהגים כך,
ואלו שאינם חסידים נוהגים אחרת. ישב שם באותה שעה הרה"ק ר"ש מזוועהיל זי"ע ושמע
את הדברים. אמר אותו צדיק : בשמים כלל לא מסתכלים על הדברים הללו. בשמים מסתכלים
אך ורק עד כמה שומר יהודי את עיניו – שמירת העינים – ואיך מסתכל האדם על חבירו (האם
מסתכל בעין טובה ודן אותו לכף זכות). על הדברים האחרים, כגון מנהגים, שבקהילה הזו
נהגו כך כו כך, כל הדברים הללו אינם עושים רושם למעלה כלל, ואין שואלין את האדם עליהם כשבאים לדונו למעלה.

- להתרחק מן המחלוקת

מסופר על הרה"ק מאפטא זי"ע שנפלה בביתו חתיכה מהמצה לתוך המרק, נתעוררה מהומה
רבתי, והכל נתרגשו, שהרי יש כאן שאלה של'שרויה'. נענה הצדיק ואמר : "אין זה חמץ, אל
תעשו מהומה...". כמובן, שטוב שנהגו בכל מיני חומרות, אולם יש לדעת שאין זה חמץ. יש כאלו
שנוהגים להתייחס לחומרות כאילו היו מעשרת הדיברות, ואין זה נכון לעשות מחלוקת מזה. אצל הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע התארח יהודי אחד שנהג לאכול מצה שרויה, לא הניח הרה"ק מזוועהיל זי"ע שיאמרו לו אף מילה! פשיטא, שגדולה מצות הכנסת אורחים יותר מהחומרא של
'שרויה', שהכנסת אורחים דאורייתא וגדולה מקבלת פני השכינה, ואין כל היתר לצער אנשים
בעבור חומרא.

- הוי מחשב שכר מצוה כנגד הפסדה

את המעשה הבא שמעתי מפי אדם חשוב ז"ל: היה אברך אחד שרצה לנהוג בסוכתו על פי שיטת
החומרא של ה'חזון איש' זצ"ל, ואילו חמותו לא נהגה בחומרת החזו"א. כשביקשה רעייתו לילך
לסעוד בחג בבית אמה, שאלמנה היתה, לא הסכים האברך, וטען שאין בסוכתה 'מעמיד על גבי
מעמיד'. את הצער שנצטערה אותה אלמנה, ואת הבכי שבכתה, כשנאלצה לסעוד לבדה בחג, אי
אפשר לתאר. סיים אותו אדם חשוב ואמר: הלא'מעמיד על גבי מעמיד' איננו כי אם חומרא
בעלמא, ואילו צערה של האלמנה – איסור דאורייתא יש בו!

- תפילה לא בסוף!

יש אנשים אשר ניגשים לתפילה רק בסוף, לאחר שהם כבר בייאוש, או שהם כבר כמעט על סף
הייאוש, ואז הם חושבים בדעתם: אולי גם התפילה תעזור. לא זו הדרך, אלא, אצל יהודי
צריך שתהיה האמונה מושרשת בבהירות גמורה. וכפי שאנו אומרים בנוסח 'אני מאמין באמונה
שלימה'. כי הפעולה של האמונה צריך שתהא בשלימות. בשמים ממתינים שיהודי יגיע לאמונה השלימה. הצער שיש לאדם הוא משום שבשמים ממתינים לו שיגיע לאמונה השלימה.

היה נראה שכל מילה שהוא מוציא מפיו דורשת ממנו כוחות גדולים, אמרתי לו: "אני יגיע שבוע הבא אתה חייב לנוח", הוא חייך אלי ולחש עוד כמה משפטים והלך לנוח.

לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!