ספטמבר של אריה דרעי • טור אישי

השר אלי ישי תפס השבוע מטוס והתעופף מהאזור. אפשר להבין אותו. תראו מה עבר עליו רק השבוע: ביום ראשון הוא נצלב בתקשורת על כוונתו להשיב את סעיף הלאום בתעודת זהות, ביום שני הובערה שוב מדורת הכרמל עם רמזים על דו"ח מבקר קטלני המתעתד לקשור את שר הפנים לראש המדורה, וביום רביעי הגיח אריה דרעי מן האפילה רק כדי להכריז על פתיחת המרד במלכות ישי.

קשה לבוא בטענות אל דרעי שלא התחשב בשבוע האומלל של יריבו מש"ס. דרעי טווה כבר כמה שבועות, בתכנון מדויק, את הכרזת ספטמבר שלו. הפודיום המכובד של ועידת הנשיא, המנחה האמפטית אילנה דיין, וההד הציבורי המתגלגל כמשב רענן בעונת המלפפונים בקוטג' העוברת עלינו. לפתיחה טובה מזו הוא לא יכול היה לצפות. הבעיה היא, שהתוצאות עלולות להסתיים כמו בספטמבר המקורי. הרבה רעש ואוויר חם אבל בלי עצמאות ממשית בשטח.

התסכול הוא יועץ רע אבל הוא קיים בשפע אצל דרעי. יכול להבין זאת רק מי שמתעורר כל בוקר אל 6-7 מנדטים על הנייר הממתינים לו מול חלונו. ואת זה רואה מי שהיה אחד ממושכי החוטים הגדולים של הפוליטיקה הישראלית וכיום הוא נאלץ למשוך בחוטים של מנהלת הר נוף.

דרעי ישב על הכיסא מול אילנה, ויחד עם סיבובי כיפה רפלקסטיביים הסביר כי הוא מרגיש חובה לתקן את הסיבוב הקודם שלו בפוליטיקה. מותר להאמין לו. אין ספק כי מי שהבעיר את השטח עם הלהיט "אני מאשים" מסתכל היום אחרת על המציאות. הוא בשל יותר, מפויס יותר, ובהחלט יש לו מה להציע בתחום מיומנות נהיגה בצמתים מסוכנים של דת ומדינה. הוא משוכנע שרק הוא יכול לחבר את חלקי הפאזל הבלתי פתיר של החברה הישראלית, חרדים חילונים, ערבים, ויהודים.

אלא שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. דרעי יודע שכרטיס הכניסה שלו ללגיטימציה הישראלית עוברת דרך מסדרון מערכת 'ידיעות אחרונות'. שם פועל המפוח הגדול המצעיד את רוב התקשורת לפי אותו חליל. הוא יודע שההסכם הבלתי כתוב שנחתם מולו הוא, פירוק ש"ס הנוכחית כגורם ימני והעברת מצביעים מסורתיים לחיקו של גוש המרכז-שמאל. תמורת הנדוניה הזו מובטח לו מרוץ מאותרג ושמור, שבו המילים 'עבריין מורשע' ו'כלא מעשיהו' לא יופיעו בפונט מוגדל.

ישוב למחוזות העכורים של מחרחר ריב?

דרעי לא פרט באיזו מסגרת פוליטית ירוץ, לא בגלל ששומר את קלפיו אלא בגלל שאיננו יודע. הוא הניח השבוע אקדח על השולחן של ש"ס בתקווה שהאיום יהיה מספיק ברור. הנני כאן, אתכם או בלעדיכם. כעת תחליטו מה בדעתכם לעשות.

אלא שלא בטוח שבאקדח המאיים יש כדורים.

בתוך תוכו הוא יודע, שהרפתקת 'המפלגה ליהדות מתוקה' מסוכנת בדיוק כמו שהיא נשמעת. למרות הסקרים המחמיאים, וגם אם יצרף אליה 'כוכבים' כסיוון רהב מאיר ואבישי בן חיים, קשה לראות כיצד הוא יצלח את מחסום אחוז החסימה, היכן שלא הצליחה מפלגתו של הרב כדורי בכבודו ובעצמו. כמה אנשים מהחברה הישראלית אתם מכירים, שיעזבו בשבילו את מפלגת האם שלהם לטובת האיש עם החיוך המקסים שמדבר יפה בטלוויזיה? וגם אם יגרוף 2-3 מנדטים, על זה היה כל הרעש? על תפקיד שר התמ"ת? זו הבטחת דרעי שחיכינו לה?

ועל הדרך, הוא יצטרך לשוב למחוזות העכורים של מחרחר ריב ופוגע מגדולי ישראל, מחוזות מהם ברח מאז שנכווה. הוא גם יצטרך להתמודד מול קמפיין האדירים שירימו מולו אנשי הימין, שלא יהססו לחשוף את צלליתו של חיים רמון המסתתר מאחורי כובעו הרחב. בתוך תוכו הוא יחוש מרירות שהוא פועל נגד הציבור הנאמן לו, שרובו ככולו סולד מדרכו של השמאל וגרורותיו.

אז מה בעצם רוצה דרעי? לשוב להנהגת ש"ס? יש כתובת אחת לפניות ציבור בתחום הזה. הקבלן 45. בוודאי לא ועידת פרס. האם הוא חש שהדלת שם נסגרה על אצבעותיו? האם הוא חושב שזו הדרך לפתוח אותה?

"הרבה פעמים אני הולך לישון בלילה עם חלום קטן שאקום ואראה בעיתון שאני לא עובר את אחוז החסימה" אמר דרעי השבוע. ועל כך היה אומר המאסטרו: לפעמים חלומות מתגשמים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!