למה כל-כך מסוכן להולכי רגל בישראל?

הליכה ברגל היא צורת התנועה הבסיסית והטבעית ביותר לבן אנוש. במיוחד יודעים זאת אנחנו, שמצווים לספר מדור לדור על חוויית חישולנו לכדי עם חופשי, שהיתה באמצעות מסע רגלי לאורך ארבעים שנים רצופות במדבר, לעומת כל המכשולים והסכנות שמזמנת הליכה כזו. אנו מבינים ויודעים על בשרנו, שעל ההליכה להיות מתאימה ביותר למציאות הפיזית בה חי האדם, ולמוגנת ככל האפשר מפני סכנות.

אלא שבישראל של עשר השנים האחרונות, טומנת בחובה ההליכה ברגל סכנת היפגעות כה חמורה, עד שלא מופרז לראות בדרכי ישראל של העשור החולף שדה קטל להולכי רגל.

מנתוני ההיפגעות העגומים של הולכי הרגל, עולה שישראל תופסת את המקום השני בעולם המפותח בהיפגעות הולכי רגל, מתוך עשרות מדינות שנבדקו, שרק בפולין נהרגים יותר הולכי רגל מאשר כאן בכבישי ישראל. למעלה מ 31,000 הולכי רגל נפגעו בעשור החולף בתאונות, ושליש מכלל הרוגי התאונות, אלף ארבע מאות ושבעים הולכי רגל, שהם כמאה חמישים בממוצע מידי שנה, נהרגו.

בין הנפגעים וההרוגים, בולט לרעה חלקם הגבוה של הילדים ושל הקשישים. הילדים מרבים להיפגע בגלל הפער הקטלני בין הכושר הקוגניטיבי הלא מפותח שלהם, לבין מידת העצמאות הגדולה שלהם מתחת לגיל 9. הם יוצאים למדרכות, למגרשי המשחקים, ולמעברי החציה לבד, כשהם עדיין חסרים את הכישורים החיוניים, דוגמת אומדן זמן ומרחק, ותהליך קבלת ההחלטות שלהם עודנו פזיז וילדותי. גם קומתם הקטנה עומדת להם לרועץ, ומקשה על הנהגים לראותם לפני שהם מתפרצים לכביש. הקשישים מרבים להיפגע מפני שתנועתם בעת החציה כבדה ואיטית, הם אינם רואים ושומעים עוד בצורה מיטבית, ולאחר שהם נפגעים, מתקשה גופם הזקן להתאושש ולשרוד.

הימצאותנו במקום כה מביש ביחס לשאר המדינות המפותחות, מחייבת אותנו לפעולה ממוקדת ונמרצת כדי לספק להולכי הרגל את ההגנה לה הם ראויים.

הקטנת מימדי ההיפגעות של הולכי הרגל תושג באמצעות שילוב מאמצים:

• הקטנת החיכוך בין כלי רכב להולכי רגל – באמצעות התאמת התשתית לשימוש המשותף: לחצות באיים את מקומות החצייה, כדי למנוע חציה רצופה, להסיר מאזורי החציה מפגעי ראות, דוגמת צמחיה עבותה, שמונעים מהנהגים מלראות את הולכי הרגל החוצים, להדגיש בצבע ובתאורה את מעברי החציה, להוסיף מדרכות ושבילי הליכה, לבנות מעברים עיליים ותחתיים להולכי רגל ולהגביל את תנועת כלי הרכב ואת מהירותם, באמצעות בניית והתקנת מרסני מהירות (כיכרות בצמתים, פסי האטה וכד')

• חינוך והסברה - להגברת המודעות, ולשינוי ההתנהגות של משתמשי הדרך: בדגש על הסברה ייעודית לילדים ולקשישים, ולסכנות הייחודיות האורבות לכל קבוצת גיל

• הגברת האכיפה המשטרתית - שכיום, כמעט ולא קיימת לגבי הולכי רגל. רק 10% מכלל הדו"חות שנתנה המשטרה בשנת 2009 ניתנו להולכי רגל, למרות היפגעותם הרבה

• ומבנה הרכב – על מבנה חזית הרכב להיות רך וספוגי, כך שבעת התנגשות, תקטן הפגיעה בהולך הרגל. האיחוד האירופי ניסח דרישות ברורות בנושא זה, ואין סיבה שלא נאמצם גם כאן.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!