הכל בשביל ילדה אחת על כסא גלגלים • מסעות סער בממלכת רובינשטיין

בתוך המעוז של פרוש

את ביקורו הראשון בעיר חרדית (הביקור בבני-ברק אצל ראש ישיבת פוניבז' אינו נחשב), בלוויית הסגן האהוב עליו, מנחם אליעזר מוזס, בחר שר החינוך, גדעון סער, לערוך דווקא במעוז של הסגן הקודם שלו, מאיר פרוש.

למה? תשובה ברורה על כך לא תקבלו מאיש.

אנשיו של פרוש מתעקשים לומר שהביקור 'אושר' מצידו, שהשיקולים שלו הם טובת העיר וטובת ראש העיר, מאיר רובינשטיין, מנאמניו.

אחרים השיבו לי ב"נו, וכי יש ברירה? רובינשטיין צריך גם את הקול הויז'ניצאי בביתר עילית". ויש אומרים, שרובינשטיין כבר 'ילד גדול' ואינו זקוק לאישורים כאלו ואחרים.

האמת, אולי, נמצאת איפשהו באמצע.

ביתר עילית זקוקה נואשות לתקציבים, ואם אנשי משרד החינוך יכולים לעזור להם בכך, אז מפיקים ביקור מתוקשר ויוצאים לדרך.

ובכלל, מתעקשים אנשיו של פרוש, מעולם לא היה לו סכסוך אישי עם סער: הקרב ביניהם החל בפרשת עמנואל, במאהל מעשיהו, אותו הקים בחריצות סגן השר, למגינת ליבו של השר שמעליו.

אבל זה היה קרב של כל הציבור החרדי. מי אינו זוכר את הפגנת הענק. אבל בכך, הם אומרים, פרוש סלל את הדרך לממשיכו בתפקיד, שנכנס אל תוך משרד אותו מנהל שר חינוך 'מחונך' יותר, כזה שלמד את הלקח.

אנשיו של מוזס, כמובן, אינם מצטרפים להערכות אלו. לדעתם, רק אופיו הנוח של הבוס שלהם, הוא שאפשר את האיחוד בין הציבור החרדי לבין סער. כמי שראתה לא פעם חיבוקים חמים ולבביים בין השניים, ובהחלט לא רק אל מול מצלמות התקשורת, קשה לי שלא להצטרף להערכה. יש כימיה בין שני האישים, ואי-אפשר להתעלם ממנה.

עושה שלום במשרד החינוך

חשבתם שנטיעת עץ היא פעולה הנמצאת בראש מעייניהם של קברניטי עיר חרדית? לא הייתי בטוחה בכך, עד שלא פגשתי את היעד הראשון במסגרת סיורו הרשמי של השר בביתר-עילית: נטיעת עץ בכניסה לעיר.

לכו תדעו, אולי העץ הזה ניטע שוב ושוב בידי שרים אחרים שביקרו בעיר? יש שהתלוצצו וטענו שממש כך הם פני הדברים. לא בדקתי.

כך או כך, לא נראה שבראש סולם העדיפויות של מאיר רובינשטיין, ראש העיר, נמצא העץ הזה. אבל בשביל לקשט את הביקור בירוק, ואולי כדי שסער יספר על כך אחר-כך לידידו בליכוד, השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, זה בהחלט היה לא רע.

משם יצאה הפמליה לביקור במוסד החינוכי 'לציון ברינה' הקולט עולים ממדינות חבר-העמים לשעבר, ומשתייך לחסידות קרלין. במקום נעשית עבודת קודש של ממש, ודי היה להתבונן בפני החניכים, שישבו דרוכים בהמתנה לביקורו של השר.

"עושה שלום במרומיו", שרו לו לקול צלילי נגינת כלי הנגינה שהפעילו בכוחות עצמם.

ברגעים המרגשים הללו קשה היה שלא לחשוב על השלום המעניין שהושג במשרד החינוך. זה שבועות שלא שמענו על הצקות הפקחים (ולכל מי שהיה חלק בכך, מגיעה הברכה).

הישיבה-קטנה הליטאית 'מדרש יחיאל' הייתה היעד הבא של השר סער. מאחוריה נגלה לעינינו נוף של הכפר הערבי הסמוך, על מסגדיו ועל בתיו הצפופים.

תומכים מפתיעים בביתר

בשל בעיית הבטיחות, לא אהבו המאבטחים של השר את הרעיון, אבל זרמו איתו בלית ברירה. צפיתי בהם עומדים על גג המבנה, האחד עם כלי נשק דרוך בידו, והשני עם משקפת מקצועית, עמה התבונן בדריכות אל הכפר הנשקף ממול.

אבל אם ציפה אי-מי לשמוע מהשר הצהרה ביטחונית-מדינית כלשהי בעמדו להצטלם על קו התפר הרגיש הזה שבין עיר ישראלית-חרדית לבין כפר ערבי עוין, הרי שהיא לא נשמעה. סער מעדיף, מן הסתם, להתרכז בענייני משרדו ולא להתערב לנתניהו בבחישות המדיניות. ישבור נא ראש הממשלה את ראשו בנושאים אלה.



מצד שני, אולי הייתה יכולה להיות כאן הזדמנות לצאת בהכרזות המזוהות עם הצד המרכזי-ימינה של המפה הפוליטית. אין זה סוד, כי עד לפני מספר חודשים היה סער מזוהה עם הצד הזז שמאלה מקו המרכז, ואם פניו מועדות להצלחה בפריימריז, כך מבינים כולם, עליו להתיישר אל הקו הנגדי.

אפרופו פריימריז.

זה לא היה חלק מהביקור, ראש העיר אפילו לא היה מעודכן. אבל שעה קלה לפני שנטע רשמית את העץ, עשה רכבו הכסוף של השר את דרכו היישר אל רחוב אגרות משה, שם מתגוררים שנים מאנשיו היותר קרובים. מתברר, כי הרחק מאחורי הזרקורים, יש בציבור החרדי תמיכה לא קטנה באישים פוליטיים, גם כאלה שאינם חלק בלתי נפרד ממפלגה חרדית.

התופעה עוד לא נפוצה בישראל כמו בארה"ב, אבל כידוע, הישראלים מפגרים אחרי אחיהם מעבר לים רק בשנים אחדות. בסוף, הכול מגיע גם לישראל.

סער נזהר מחנפנים

בחדר הישיבות שבבניין העירייה נערכה ישיבת עבודה. סער, ישיר כדרכו, פנה מיד לנושא המעניין אותו בימים אלו, אולי יותר מכל.

"אין לכם בנות לא משובצות לשנת תשע"ב?" - שאל את רובינשטיין, שגמגם תשובה לא ברורה. "כולם יהיו משובצים", ניסה לצאת טוב מכל הצדדים.

"הרגישות לנושא גבוהה, אתם יודעים", לא ויתר סער.

"נעשה הכול כדי שתחילת שנת הלימודים לא תותיר משפחות שבורות", הבטיח לו רובינשטיין. הלוואי שזה היה תלוי בו.

מנהל מחלקת חינוך, הרב ישראל תיק, פירט בפני השר, אחד לאחד, באופן מקצועי ביותר, את הצרכים, את ההצלחות, וגם את הבקשות. מי כמוהו מכיר את המחלקה לפני ולפנים, עבודה של 13 שנים בתפקיד.

על מלאכת הפקת מאכלי הגורמה הופקד 'השף ניסים', עובד עירייה שהפיק תוצאה מרשימה ביותר.

אחר-כך ניסה רובינשטיין 'להחניף' לשר: הוא לא ידע, שסער ממש לא אוהב זאת. פעם, בפגישה במשרדו, הראה לנו סער ספר ובו כללים לאיש ציבור. אחד מהכללים מזהיר מפני החנפים. ישיר, כדרכו, ביקש שר החינוך מראש העיר לחסוך ממנו את הדברים...

"אני מודה לך כפל כפליים... שבעתיים"

אבל רובינשטיין התעקש.

"אתה איש צבא, שירתת בגולני, וכל מי שמגיע לפוליטיקה מהצבא נכשל בדרך-כלל. אצלך זה שונה, כי אתה לא מנחית פקודות. אתה גם מספר אחת בליכוד", אמר, והעלה זיכרונות על התקופה בה עזר הוא עצמו לאריק שרון 'להצליח' בקרב החרדים של ביתר. "אתה היית מזכיר הממשלה אז", הזכיר לסער.

אנקדוטה נוספת נרשמה כאשר סיפר רובינשטיין על מכרז שפורסם בעיתון 'המבשר'.

"רק שם?" - נחרד סער. "בהמודיע לא?" - הוסיף ושאל.

"טוב, זה עיתון הבית" - השיב לו רובינשטיין, לקול צחוקם של הנוכחים.

כשקם סער לשאת דברים, ביקש, ספק ברצינות ספק בצחוק, שבפעם הבאה לא יארגנו לו ארוחה 'לפני', ושהוא יוכל לאכול "על חשבון העיריה".

מכאן עבר, כהרגלו, לשבח את סגנו, מוזס. "אני מודה לידידי ר' מוזס, שדוחף כל הזמן לגישה של בואו נעשה דברים ביחד. מרגישים ברוח הטובה שהוא הביא עמו".

"אני מודה לך כפל כפליים...שבעתיים", השיב לו מוזס, נבוך לנוכח השבחים הרבים.

"אני יכול לבקש ממך שתצטרף ל'ליכוד'?" - המשיך סער בפרץ הידידות. אפשר רק לקוות שמוזס לא בונה על זה. אין שם, בליכוד, ממש מקום פנוי.

"אני יכול לבקש ממך שתצטרף ל'יהדות התורה'?", הציע לו מוזס הצעה נגדית, 'נדיבה' למדי.

התהילים לי, הפרחים למוזס

וכמו תמיד, הגיע גם 'שלב המתנה'.

ניכר היה שמי שבחרה אותה הייתה מנהלת הלשכה, אשה, כי הטעם היה בהחלט משובח. לטעמי, בכל מקרה. היה שם ספר תהילים מהודר, וסביבו זר סגלגל מרהיב עין ביופיו.

"ה' ישמור עליך מאויבים", איחל לו רובינשטיין והגיש את השי. "מאויבים מבפנים", מיהר להוסיף, לקול צחוקם של הנוכחים.

"הייתי לוקח את ספר התהילים לי, ומעניק למוזס את הפרחים", חייך סער.

אבל אם לומר את האמת, החלק שהכי ריגש, אותי לפחות, בכל מהלך הביקור היה כניסתה פנימה אל חדר הישיבות של ילדה, ישובה על כסא גלגלים. היא רק רצתה להודות לשר על שסייע להנגיש עבורה את בית הספר. הוריה עמדו לצידה, עוזרים לה להגיש את הפרחים אל השר מפאת בישנותה.

הילדה הייתה נראית נרגשת ביותר.

יניב הביקור תוצאות כאשר יניב, בעיני, באופן אישי, בשביל הרגע הזה אותו תזכור הילדה לכל ימי חייה, היה כדאי לו לשר החינוך, גדעון סער, לעשות את הדרך הארוכה מתל-אביב, בואכה הכביש המתפתל 375, עד לעיר החרדית השוכנת בין הרי-יהודה ואוסף כפרים ערביים.

יעקב נחומי מגיש: גלריה של ביקור

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!