אפשר לסלוח על פגיעה במשפחה? הרפו, גם אם לא תסלחו

משנכנס אלול, נכנסת המילה 'לסלוח' על הטיותיה לטורבו. השכן חסם לך ת'חניה וטס לחופש? סלח לו. ההיא עקפה אותך בתור ועכשיו מראה לפקידה תמונות מהחתונה של הבת? סלחי לה. הגברת באוטובוס חטפה לך ת'מקום ושמה ת'סלים בכיסא ליד? לסלוח! השכן מלמטה מאכיל חתולים ממש מול הדלת שלך? לסלוח! ומה עם עמלק? ברור לסלוח...

אז מה האלטרנטיבה? לא לסלוח? לנטור טינה לעולם? לא בדיוק.

אנחנו נדרשים, ואולי במיוחד בחודש אלול, לעבוד על עצמנו להרפות. להשלים עם מצבים בהם יש זולת פוגעני בסביבתנו. באותה העת שעלינו להגן על עצמנו ככל האפשר, עלינו לדעת שלא הכל בידינו ולפעמים אנחנו קרבן לפגיעה שאינה בשליטתנו. ההרפיה הזו מאפשרת לנו להמשיך, להתקדם מבלי להביט אחורה ובלי להתעסק ב- 'מי עשה לי, מה עשה לי ומה אני אעשה לו בתמורה'.

לא מזמן פגשתי אישה שסבלה בילדותה מפגיעה מתמשכת מצד אחיה הגדול. לפני כל אירוע משפחתי, הסבל שלה הפך קשה מנשוא. מצד אחד חשה קושי להשתתף באירוע - שם תיאלץ לפגוש באיש שפגע בה, מצד שני נאלצה לעמוד מול משפחה שלימה של אחים ואחיות שקראו לה, ובכן, לסלוח, לשכוח וכיוצא בזה.

העבודה עם אישה כזו, היא סביב היכולת להרפות - ולא סביב היכולת לסלוח. האח לעולם לא יודה במעשיו, להיפך. הוא ימשיך להאשים אותה בהמצאת הפגיעה במקרה הטוב, או בכך שהיא גרמה לו(!) לפגוע בה במקרה הרע.

האם יש אפשרות לסלוח לאדם כזה? לא.

גם בהלכות התשובה, ישנם צעדים בהם על אדם לנקוט כדי להיות זכאי לסליחתו של ה'. הודאה בחטא ועזיבת החטא הם שניים ראשונים בהם. אי אפשר לסלוח לאדם העומד בחטאו, אבל צריך, בשביל הנפש, לעבוד על היכולת להרפות.

לסיכום,
העסק הזה של הקריאות הקולקטיביות לסליחה מעט שטחי, מקומם ולפעמים אפילו מסוכן. וחבריי הצדקנים, זה החודש שלכם אז סליחה...אם הרסתי לכם.

מירי פסח, טיפול רגשי - עו"ס קלינית

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!