הגיע הזמן להתקדם; די לדיסקים טור דעה

אתה מתעדכן על צאתו של אלבום חדש, חשקה נפשך לאחוז בו, להיות יהודי הגון וישר ולרכוש אותו, אבל משהו מונע ממך לעשות את המעשה המטופש הזה.

נסביר. 20 שנה לאחור, אנחנו חיים בעידן הדיסקים לאחר מותה של תקופת הקלטות שכזכור, כדי לדלג לשיר האהוב עליך ללחוץ על כפתור כלשהו ארוכות ואם התמזל מזלך, נפלת בול על השיר שחיפשת ולא פספסת, שלא לדבר על כך, שהיינו צריכים להפוך צד, כדי לשמוע את צידה השני של הקלטת.

כן כן, לא שכחתי, הרבה מימי חורפי, העברתי בהחזרת הסרט שלעיתים סטה מהקלטת, באמצעות עיפרון תחוב בגלגל.

אז זהו, שגם הדיסק כבר חלף זמנו, ולדעתי האישית, עכשיו אפשר לומר אותה בגלוי בלי להסתכן בלהזיק למאן דהוא - מעולם לא היה מוצר השווה את עלותו.

נמשיך בתיאור הסיטואציה: אתה קונה אלבום חדש, כיום בסכום הנע בין 40 ל-60 ש"ח, קורע בעדינות את הניילון, ובדחילו ורחימו שולף את הדיסק בכפפות של משי מן המארז ובשיא הזהירות משחיל אותו למגירת מערכת הסטריאו או לרדיו-טייפ ברכב, זה במקרה הטוב.

מה קורה אם הוא גלש מידך ונפל ארצה, או סתם לא שמרת אותו לאחר השימוש בו בצורה נאותה, הרי הוא נשרט ומעתה ועד עולם, האלבום ששילמת עליו 60 שקל, כבר לא ינגן שיר מסוים במלואו וייתקע עליו.

את זה חווים אלה הרוכשים אלבומים במיטב כספם ויש להם בביתם או ברכבם, מגש להכנסת דיסקים. אך ציבור גדול כבר התקדם ומאזין למוזיקה, באמצעות חיבור נגן mp3 לרמקולים, והתוצאה הוואקלית, לא פחות איכותית, מרטיטה או לחילופין מקפיצה.

אז רבותי, המפיקים, הגיע הזמן להתקדם. ואל תתפלאו שיהודים רבים וטובים לא רוכשים את האלבומים שאתה עובדים עליהם כ"כ קשה, כי אין להם מקום לאכסן אוגדן דיסקים, היום בנגן קטן בגודל קוביית שוקולד אתה יכול לאכסן 70 ג'יגה של מוזיקה ויותר מכל הז'אנרים. וכן מאותה סיבה שהזכרתי לעיל, הדיסק יקר אך עדין מדי ושריטה קלה, הופכת את השמחה ליגון.

אני תקווה כי לעומת הטור הקודם שפרסמתי אודות הגזמתו של מרדכי בן דוד עם קמפיין האנטי צריבות/הפצות, מקווה שהפעם יסכימו איתי יותר אנשים, שהגיע הזמן למצוא דרך אחרת לרכוש אלבומים, אולי באמצעות טעינת נגנים בחנויות המוזיקה, תמורת תשלום כמובן.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!