ילדים בבית כנסת בחג - כן או לא? ענו על הסקר

זמן קצר לאחר צאת היום הקדוש, ראש השנה, נתקלתי בשיח רשת במספר מקומות שונים, בהם עלה לדיון נושא הבאת ילדים לבית הכנסת. הרעש שהם עושים, או קולות ה- ששש המשתיקים, ואיך לא? רעשי וריחות החטיפים שהם בולסים שם בכמויות מסחריות, העיקר שיהיו בשקט עוד דקה אחת.
הדעות היו שונות ומגוונות, ובמקומות רבים ראיתי את הנטייה להביא ילדים לבית הכנסת במטרה להכניס בהם כמה שיותר קדושה. כמובן שהדעות לכאן או לכאן נחרצות ומגוונות וכל אחת נוהגת כהבנתה.

לעניות דעתי, ביום כיפור הדבר מקבל משנה תוקף – שכן מדובר ביום צום. באיזשהו שלב העצבים מתחילים להיות רופפים, וריח הצ'יטוס יכול להרוג בן אדם ברגעי שפיות הכי קבילים שלו בבית משפט. הגיוני, לא?

ברמה האישית חזרתי להתפלל בבית הכנסת רק השנה, כששני ילדיי הגדולים יושבים ומתפללים, ואילו הקטנה בת החמש, משחקת עם בן דודה ברחבה הסמוכה, ונכנסת לעתים רחוקות להתעדכן בנעשה, או לבקש חטיף – אותו היא תאכל בחוץ כמובן, וכד'.

לא לכל אחת מסתדר לנהוג באותה צורה, ולעתים הגילאים של הילדים משמעותיים מאוד – על כל אחד ואחת לעשות חשבונות של עצמם ולוודא כיצד הם מצליחים גם לספק את הכמיהה בתפילה בבית הכנסת, לצד התחשבות בכאלו שהגיעו ללא ילדים.

שאלתי בקבוצת הפייסבוק שלי, "במה פתוחה עם שיפי חריטן", מה דעת החברות על ילדים בבית כנסת ביום כיפור. להביא? לא להביא? להביא אבל בלי חטיפים?

להלן מקבץ תשובות:

"אני בטוחה שתכף יכתבו כאן בעד ונגד, רציתי רק להעיר הערה אחת קטנה – כל מי שנגד, שתחשוב איך גורמים לילד או ילדה להיכנס לבית כנסת לקראת גיל מצוות, כאשר קודם הוצאנו אותם כי בית כנסת זה לא לילדים. לדעתי המסר צריך להיות שבית כנסת הוא לכולם אבל צריך להתנהג בהתאם. ולא מתים מלראות ילד אוכל במבה בעזרת נשים. בואו נתבגר".

אליה הצטרפה מי שהוסיפה: "משפחה וילדים זה חלק אינטגרלי מהיהדות. צריך להתמודד עם זה".
"הילדים באים לבית הכנסת. אני אומרת לילדות שלי מגיל 0 תשבו כמה שיש לכן סבלנות. כשנגמרת תצאו בדממה. לא לאכול ולא לשתות בפנים" .

"לא חושבת שהעניין הוא האוכל/הממתקים שהילדים מביאים... לדעתי בית כנסת הוא מקום קדוש ולא מתאים להכניס ילדים בשעת התפילה כי הם מפריעים. אמא לילדים קטנים יכולה להתפלל גם בבית כי עיקר היום זה הצום ולא תפילה בציבור.... וכך גם תרוויח מצווה שלא הפריעה לשאר המתפללות".

"אני בדעה שכדי שהילדים ירצו את הקדושה בגיל מאוחר, צריך ללמדם מקטנות. רק מה, הבנות שלי מאוד שקטות וגם יוצאות החוצה לשחק רק עם הבנים שלי שהם בני 4 וזה סיפור אחר. לאחר התייעצות עם דמות רבנית נאמר לי להביא אותם לתפילה אחת (אצלי הולכים כל שבת)".

"לא. מוחלט. לוקחים ילדים כשהם מוכנים, זה אומר בלי לאכול ובלי לקפוץ כל דקה. הבנים שלי לא הלכו לבית כנסת אף פעם, הגדול בן 9 השני בן 7. לפני חצי שנה הם התחילו ללכת כי רצו בזה. הם יושבים יפה ומתפללים. כך עשה גם חמי עם בעלי ואחיו".

"אני הולכת קצת בערב הראשון ולתפילת נעילה. יש לי ילד מתוק בן 5.5 שיושב יפה בשקט ולא מפריע. ב''ה! וכן שקית ממתקים סולידית וספינר לתעסוקה. זה לגיטימי לחלוטין. (כשאני הייתי בחורה הייתה מישהי שמכינה לילדים שלה סנדביצ'ים עם טונה וביצה והם היו אוכלים בתוך עזרת נשים מטר על מטר)".

"כן... הילדים שלי הולכים וגם הקטן בן 2.5 הולך, יושב לידי, משחק או מעסיק את עצמו למטה עם כל ילדי בית הכנסת. אצלנו בבית כנסת יש ילדים בכל הגילאים ואמא שמכבדת את עצמה יודעת מתי הזמן להוציא את הילד החוצה. כמובן שביום כיפור אני לא אכניס ממתקים או אוכל עם ריח חזק... אבל שקית עם תפוח בתפילת נעילה כן בהחלט".

"אצלנו פותחים גן ילדים שצמוד לביה"כ והורים שומרים בתורנות על הילדים. אכן זה משגע שילד אוכל ושותה מולך. (כשהיו לי ילדים קטנים נשארתי איתם בבית)".
"שנה שעברה הילדים שלי היו בגילאי 2 ותינוק בן 9 חודשים. ראש השנה, יום כיפור ושמחת תורה הלכתי איתם מצוידת בעגלה ובובה, בימבה, 2-3 ספרים וקצת חטיפים וכמובן אוכל וישבתי על כיסא מחוץ לבית הכנסת, בצל, והתפללתי, היה מושלם! חשבתי שגם השנה אעשה כך. הגעתי מצוידת לבית הכנסת בראש השנה (כמובן שהייתי איתם בחוץ ולא בפנים) וראיתי שזה לא זה! הגדולה דווקא לא הפריעה (היא רגילה לתפילת ערבית כל ליל שבת - הולכת עם אבא שלה) אבל הקטן, זה לא היה בשבילו. אחרי כמה דקות חתכתי לכיוון הגינה. ראיתי שזה לא מתאים להם לשבת ולהעסיק את עצמם בשקט ולי לא מתאים כל הזמן בין פסוק לפיוט להשתיק אותם אז פשוט ויתרתי. היה לי מאוד קשה מנטלית, כי מגיל קטן אני בבית כנסת בחגים אבל זה מה יש! אז לכל נדרי ונעילה אולי אני כן אלך (כמובן שאעמוד איתם בחוץ) אבל שאר היום נשב בבית במזגן, בסביבה הטבעית שלהם, עם קולות הרעש הטבעיים שלהם ואני בטוחה שהתפילות יתקבלו גם מהספה בסלון. שנה טובה!"

"אין לי ילדים עדיין ואני לפחות 25 שנה הולכת לבית הכנסת לכל התפילות, מאז לפחות אני זוכרת את עצמי (ואמא שלי לא הייתה מאלה שבאות, באתי עם אבא ועם הזמן עברתי לעזרת נשים לבד). מעולם נוכחות של ילדים קטנים לא הפריעה לי בבית הכנסת. אני לא חושבת שיש יצורים קדושים מהם וכל תפילה שתצא לי מהפה לא שווה את הבכי שלהם, ככה אני מאמינה. ברור שזה צריך להתנהל בגבול הסביר ואם ילד עשה בטיטול ההלכה אומרת שייצא משם ובוודאי אם צורח (זה כבר לא שייך לבית כנסת). אבל בגדול? מקומם שם מבחינתי לא פחות מאשר מקומי שם. בתקיעת שופר יש עניין לשמוע כל צליל, אמא שהילד שלה לא מסוגל שלא לבכות שתוציא אותו, אבל האם הקדוש ברוך ישפוט היסח דעת שלי ממילה שלא נאמרה בתפילה בגלל שילד עבר לידי או תינוק שבכה לרגע? אני בספק גדול. למזלי (או שלא) בעלי לא מגיע לבית הכנסת אז יש לי כבר סידור לבייביסיטר, אבל ברור שארצה אותם לידי לפחות בחלק ממנה ולו רק בשביל שיידעו שמקומם שם, בדיוק כמו מקומי. ואולי יצליחו לגרור את אבא שלהם איתם".

"כן, עם חטיפים ומשחקים ומה שצריך כדי שילד יספוג אווירה של קדושה. ברגע שהילד עושה רעש שההורה יצא איתו".

"לא. מקומם של ילדים ואמהות ששומרות עליהם, לא שם. הזכות שלי כאמא לילדים קטנים היא לתת למי שיכול להתפלל בנחת, ברטט וביראה, לעשות זאת בלי הפרעה. כל הפרעה ולו הקטנה ביותר של ילד/תינוק לתפילה היא מצווה הבאה בעבירה. אני כן הולכת לכל נדרי ונעילה, יושבת בחוץ בד"כ וזה רק כי יש מקום בחוץ וחצר גדולה שהילדים משחקים בה ולא נכנסים פנימה".

"לא. עד שהם בגיל שקוראים בעצמם ויכולים להתפלל ומספיק בוגרים לצאת בשקט כשמשעמם להם. ואני רוצה להעלות נקודה חשובה: בתור ילדה שנאתי להיות בשקט בשקט בבית הכנסת שעות על גבי שעות. ממתקים ומשחקים יכולים להחזיק ילד בשקט חצי שעה עד שעה גג. זה היה סבל. לא ספגתי שום קדושה, רק זיכרון שבית כנסת משעמם וצריך לשתוק".

ענו אתם על הסקר:

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!