פינת פאר: מי יחיה - "איך ממשיכים אחרי שילד קטן נהרג לנו"?

ריבונו של עולם אם נדבר גלויות, לפעמים אין לי כח בעולמך להיות...

אמונה - התרופה היחידה ללא מרשם רופא.

"מי לחיים ומי למוות..."

הזוג כהן ביקשו שניפגש לפני יום כיפור. הכרתי זוג מקסים עם חור ענק בלב.
"איבדנו לפני כשנה בן מקסים וצדיק, ממש לפני החג, בזמן שחזר מהחיידר. ומאז איבדנו הכל, אבל הכל!

זה התחיל בטלפון אחד מוזר ותחושה רעה בלב. השיחה היתה קצרה וקרה: 'הבן שלך עבר תאונת דרכים קשה, בואו את ובעלך, מחכים לכם בטיפול נמרץ באיכילוב'.

העולם נעצר מרגע זה ועד היום .אספתי את בעלי מהכולל ונסענו לכיוון הבית חולים. מה שראינו היה גוף קטן של ילד בכיתה ב', מעוך, ואחוז אחד של תקווה. הרופאים היו באמצע להילחם על חייו של בני - והכל מולנו ההורים. הכינו אותנו לגרוע מכל והוא אכן הגיע מהר מדי. 'קיבלנו ילד מרוסק', הם הסבירו. 'לא היה במה לטפל', אמר הדוקטור.

זהו,

מכאן אנחנו עוברים מסכת חיים של זיכרונות, דיכאונות, כאבים, חלומות, והכל רץ מולנו כאילו זה היה אתמול. מי שאמר לך שהזמן עושה את שלו הוא שקרן. כן, שקרן .הזמן גרם לנו לעכל את הכאב - אבל לא לשכוח.

התמונות, הבגדים, הכל עדיין במקום. אין לנו לב לזרוק, להעביר. האחים, המשפחה, כולנו המומים וכואבים. יש בבית את ההרגשה שעוד דקה הוא נכנס עם החיוך המתוק שלו. חיוך של געגוע, חיוך של התנצלות על כך שנעדר לכל כך הרבה זמן. אני שומעת בדמיון את הצחוק שלו מדי שעה בערך. ובשעות הערב אני מדמיינת את קריאת שמע כמו שרק הוא ידע להגיד. מנגינה שהיתה רק שלו.

לפעמים אני פותחת את שערי הדמעות שלי ובוכה שעות ארוכות ואז כולם מצטרפים. זו שעת רצון ורחמים. מין חיבור של כאב וגעגוע שמקשר את כולנו. מאז התאונה הבית הפך להיות בית קברות. השקט צועק מכל קירות הבית, הדיכאון עובר בתורנות מאחד לשני. עוד מעט אנחנו עושים שנה לחיים ללא חיים. אנחנו כאן לדעת איך ואם אפשר בכלל לחיות לאחר משבר של מוות במשפחה, והכי חשוב, לקבל אומץ לפתוח את הלב ולהסכים לקבל טיפול".

דמענו כולנו.
בקליניקה היה שקט של כאב טבול בייאוש.

משפחת כהן היקרים, עברתם טראומה מהסוג הקשה ביותר שהורים יכולים לעבור. אנחנו כהורים חייבים על אף הכאב ודווקא בגללו, לחזק את הקשר הזוגי והמשפחתי. כן לתת לזיכרונות ולכאב במה ואפילו חובה לשהות עם הכאב לזמן מוגבל כמובן.

תנו לעצמכם תאריך שבו אתם מפנים את הבגדים שלו, בכדי לגרום ליתר בני הבית ולכם כמובן, פחות סבל בכל פעם שאתם פותחים את ארון הבגדים ורואים אותו(ם) שם.

הדגשנו שטיפול משפחתי פרטני וזוגי מול אנשי מקצוע הוא חובה – אף על פי שעברה שנה .
קיבלנו על עצמינו למרות הכאב, לנסות לקבל את הדין באהבה עד כמה שאפשר והכל לאט לאט ועם המון אמונה .
דיברנו המון על היכולת שלנו כהורים, להשרות בבית אווירת שמחה עם כל הכאב. הדגשנו שהאחריות לתפקוד הבית ובחיים עצמם היא עלינו ועל מעשינו. יש לנו את היכולת לטבוע במעמקי הדיכאון והכאב, או לצאת לדרך חדשה.
בחרנו בדרך החדשה,
בדרך של אמונה,
בדרך של הכלה,
בדרך של הבנה שאין רע בעולם.
הדגשנו שיש דברים נסתרים שלא נבין ולא נדע.

אחרי סדרה של טיפולי העצמה להורים היקרים וייעוץ זוגי נכון, הדרך להצלחה נראית פתאום אפשרית יותר. השנה בפסוק מי לחיים ומי למוות, נכוון על אובדן וכאב בתוך הבית שלנו. כן, שלנו.

דיברנו עוד הרבה על היכולת לקבל גזרה קשה כזו, ומהן הדרכים לבנות את המשבר, ולנסות למרות הכאב להתקדם הלאה למען כולם.

המילים מי יחיה ומי ימות שנאמרות החל מתפילת ראש השנה ועד סוף ימים נוראים קיבלו אצלי בלב משמעות חזקה יותר מאי פעם.

לכל קוראי הטור הנאמנים ולכל לקוחותיי,
שנה טובה, שנת בריאות, אושר וזוגיות טובה.
שלכם,
פארלי

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!