נושא השנה ואיש השנה // יעקב ריבלין מסכם

שנת השבת

טונות של מזל רע גרמו לחברי הכנסת החרדים לסיים את השנה השנייה לתור הזהב של ממשלת נתניהו הרביעית עם טעם רע מאוד בפה. אם כבוד השופט לשעבר, אליקים רובינשטיין, היה מגיח לאוויר העולם לא בכ"ד סיוון תש"ז, אלא שבוע לאחר מכן, הוא היה פורש מכס השיפוט יום לאחר ראש השנה דהשתא ורק אז מפרסם את פסק הדין שלו נגד חוק הגיוס. את הנבוט בראש הם היו מקבלים בתשע"ח וסוגרים את תשע"ז עם הרבה טפיחות עצמיות על השכם. נלחמנו. ירקנו דם וניצחנו - היו אומרים בראיונות החגיגיים שלקראת ראש השנה. אפס כי נטרפה להם השעה וקרה מה שקרה.

האכזבה היא נחלת כל הח"כים החרדים, אך במיוחד של יהדות התורה. במשך כל השנה, הם ניהלו שני קרבות מפוארים סביב חוק הגיוס. האחד מול היועצים המשפטיים של משרד הבטחון סביב התקנות לחוק הגיוס. כל מילה שם נשקלה עשרות פעמים והתקיימו סביבה דיונים לאין קץ. כמה תלמידים צריכים להיות בכל מוסד הזכאי לדחיית הגיוס. מה אחוז הפסילות האפשרי בביקורות. מה קורה לישיבות שאחוז מסוים מתלמידיהן לא מתייצב, וכיצד מגדירים חרדים לעניין העמידה ביעדי הגיוס. ביהדות התורה הוביל את הדיונים סגן השר מאיר פרוש. מטעם ש"ס נכח השר לשעבר אריאל אטיאס. שנתיים של עבודת פרך ירדו לטמיון - אמר השבוע הנ"ל במרירות שוברת לב לאחד מידידיו. על השאלה למה היה צריך לעבוד כל כך קשה, תינתן תשובה בהמשך.

הקרב הקשה יותר היה בחזית הפנימית, וכאן נטלו בו חלק שווה שתי המפלגות החרדיות. כבר בתחילת השנה הצליח הפלג הירושלמי להכניס את המפלגות החרדיות למגננה קשה מול הטענות שהושמעו על גזירת הגיוס הנוראה. רבנים ואישי ציבור שזכו לביקורים של אנשי הפלג, החלו לחשוב שמא אכן יש בהם ממש. שמא אכן אלפי בני ישיבות נופלים טרף לציידי הגיוס בלשכות הגיוס, בעיקר מהישיבות הספרדיות, ותכף-תכף יעלה המשחית והכורת על כולם. לשיא הגיעה המתקפה כאשר משגיח באחת הישיבות הספרדיות עלה לדוכן הנואמים בכינוס ענק שנערך בניו יורק ותינה בקול בוכים על הקורבנות של חוק הגיוס בתוך ישיבתו הוא. מאוחר יותר התברר שהשמות שנקב היו בדויים, ואלה שאכן נשרו היו מהפירות שהתעתדו לנשור גם בלאו הכי.

כל זמן שהביקורת הייתה בתוך חמישים הגוונים של הזרמים הקנאים (עדה חרדית. נטורי קרתא. סיקריקים. אוהל שרה. הפלג הירושלמי ואם שכחנו מישהו בקשתינו שטוחה לסליחה ומחילה) יכולים היו אנשי יהדות התורה וש"ס להתעלם ממנה כמו מרעש רקע של משאיות צופרות בכביש גהה. כאשר הצליחו אנשי הפלג הירושלמי, מגובים בהררי הכסף הבלתי נדלים של מונרו וויליאמסבורג – להוציא את חסידי כ"ק האדמו"ר מהר"א מסטמאר, שהבין מיד שהמטרה היא גיוס כספים והסתייג מהמסע - להבקיע אל תוך המיינסטרים החרדי, קלטו ביהדות התורה שהם עומדים בפני צרה צרורה.

המערכה התנהלה בכל שלושת הזרמים החרדים. הליטאים, החסידים והספרדים. האחרונה הייתה מפתיעה מאוד. הקנאות תמיד הייתה חזקה יותר במגרש האשכנזי. אבל בחוק הגיוס, אך כפסע היה בין הפלג הירושלמי והבקעת החזית דווקא במגזר הש"סי. הם חדרו פנימה באמצעות גורם משפחתי בחצר נשיא מועצת החכמים הגר"ש כהן והעלו את טענותיהם. ביום בהיר אחד הוזעק יו"ר התנועה, אריה דרעי, אל הקודש פנימה ונעשה לו שחור בעיניים. אלמלי כושר ההסברה המעולה שלו וההכרה של כל הפרטים הקטנים בחוק הגיוס והמצב בשטח, לא מן הנמנע שש"ס הייתה מפסיקה לעסוק בתקנות הגיוס ויוצאת בדרכה לאופוזיציה. לאחר שדרעי הסביר מה שהסביר, נחה דעת של נשיא המועצה וש"ס חזרה לחזית הפרלמנטרית למען תקנות הגיוס.

הקרב האמתי התחולל מעבר לים והתפצל לשתי חזיתות משנה. האחת חסידית והאחת ליטאית. אדמו"רים חשובים שמעולם לא נמנו על הזרם הקנאי, החלו לקבל משלחות ישראליות עם מסבירנים המצוידים בארסנל של טענות קשות נגד הגזירה המגולמת בחוק הגיוס. המסרים שמקבלי המשלחות שלחו ארצה, חייבו תשובה הולמת. מי שסיפק אותה היה איש הועדות והתקנות - היחיד מיהדות התורה שהיה לו את האומץ להיות חבר רשמי בועדת שקד בשנת תשע"ג. (כל היתר הסתתרו מאחורי גבו, מפחד הקנאים) - מאיר פרוש שטס מיד לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות כדי לעמוד בפרץ. בסבב שיחות עם בכירי האדמו"רים, הסביר מה שהסביר ודומה שהצליח להרגיע את המודאגים. למעט כמובן אלה שדאגתם אומנותם.

בחזית הליטאית המלאכה הייתה קשה הרבה יותר. עימותים ותיקים שכבר דומה היה שנשכחו ברבות הימים סביב עניינים משפחתיים, צפו אל פני השטח והכניסו אמוציות לתוך הוויכוח הלגיטימי כשלעצמו סביב חוק הגיוס. מי שפניו היו צהובות להנהגה הליטאית בבני ברק בשל עניינים מסוימים, השתכנע יותר בקלות שאכן יש כאן גזירת גיוס נוראה שעומדת לרוקן את היכלי הישיבות הקדושות רח"ל. מי שעוד קודם לכן דעתו הייתה נוחה מההנהגה הליטאית הנוכחית קיבל ביתר הבנה את התשובות שאין כאן גזירת גיוס, אלא מלחמה של מי בראש בכסות של מלחמת קודש.

לשכנע את האחרונים, נשלחו כמה וכמה עסקנים ורבנים ליטאיים מייד אין יזראל למסע הסברה ממושך. לא ברור אם אכן כל אלה שביקרו אצלם אכן השתכנעו. מכל מקום, לעצרת המחאה הגדולה נגד גזירת הגיוס הנוראה הם לא הגיעו, ובכך הצילו את שלמות המחנה הליטאי המרכזי.
בכל שלושת החזיתות, נאמרו לשואלים ולמפקפקים אותם דברים. נאמר להם שחוק הגיוס המתוקן הוא פייק אחד גדול. שאף בחור ישיבה שנפשו חשקה בתורה לא יגויס ולא יתגייס. נאמר להם שאין בחוק מכסות אלא יעדים. ושנאמר בו מפורשות שאם לא יעמדו ביעדים לא יקרה כלום, אלא הסמכויות יחזרו לידי שר הבטחון כמו לפני עשרים שנה ורק הוא יחליט אם הצבא צריך חרדים או לא. נאמר להם שגם אלה שמתגייסים ונספרים ביעדים הם ברובם חרדים לשעבר. בחורים שלמדו שנתיים בישיבה קטנה ויצאו החוצה עוד לפני שמלאו להם ח"י שנים.

כשנשאלו המסבירים מה יקרה אחרי חמש שנים, כשהחילונים יגלו שהחוק היה בלוף ואחוז החרדים המתגייסים הוא אפסי לחלוטין, השיבו שאקדומי פורענותא לא מקדמינן. כלומר: אחרי חמש שנים ירחם המרחם. או שיהיה שלום בארץ ולא יצרכו חיילים. או שהצבא יהפוך למודל האמריקאי של צבא מקצועי למעוניינים בלבד. או ששוב נחוקק חוק חדש ונמשיך את הישרא-בלוף של הגיוס החרדי עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים.

ההסברים התקבלו על דעתו של מי שרצה תשובות ולא על דעתו של מי שחיפש עילות למלחמות. צרת הצרות הייתה שגם שופטי בג"ץ קיבלו את ההסברים - שהתקשורת החרדית, לפחות הרשמית, הצניעה מחשש שזה מה שיקרה - והגיעו אף הם למסקנה שהחוק הוא לא גזירה אלא פייק. הם נתחו את החוק לנתחיו ועלו על כך שהוא לא אמור להביא לגיוסו של חרדי אחד מעבר לנפולת של הנמושות שמתגייסים בין כה וכה. במיוחד נתנו את דעתם לשאלה מה יהיה אחרי חמש שנים וגם הם הגיעו למסקנה שלא יקרה כלום. או שיהיה חוק חדש שימשכו אותו כמה שנים, או שהחרדים יכריזו שמעולם לא הייתה להם כוונה להתגייס ולא יעשו זאת גם שהחוק התגלה כפארסה והיעדים נכשלו באופן טוטלי. משכך החליטו השופטים לעצור את המשחק כבר כעת ופסלו את החוק.

את התענוג הזה של 'אמרנו לכם' אין לח"כים החרדים. בהתאם לאמור לעיל, הם היו יכולים לצאת כעת במתקפת הסברה נגד הקנאים ולהצביע על פסיקת בג"ץ כהוכחה לכך שלא הייתה מעולם גזירת גיוס. כי אם הייתה, החוק לא היה נפסל. הסיבה שהם שותקים כמו דגים, נעוצה במה שהם מתכננים להמשך. התוכנית המתגבשת כעת לשנת תשע"ח, היא לחזור ולחוקק את החוק עם פסקת התגברות על החלטת בג"ץ.

השבוע שוחחו שניים מראשי המפלגות החרדיות עם נתניהו בשיחות טראנס אטלנטיות והסבירו לו שעם כל הכבוד לאיום האירני מצד אחד ולאיום של חוקרי להב 433 מצד שני, הסכנה הכי גדולה לעתיד ממשלתו היא פסיקת בג"ץ. הדרישה ממנו היא לחוקק בתוך חודש את החוק מחדש עם פסקת התגברות ולגמור את הסיפור. אם בג"ץ לא יפסול את הפסקה הזאת מכוחו של חוק כלשהו, אפשר יהיה להמשיך את ההצגה הזאת של כאילו יעדים וכאילו מסלולי גיוס עבור דעת הקהל החילונית. זה יחזיר אמנם את הקנאים להפגנות ברחובות, אבל אין בזה שום רע. החילונים יחשבו שהחרדים מפחדים שיגייסו אותם, והקנאים ימשיכו ליהנות מהכספים והתרומות. במובן זה, אמורה שנת תשע"ח להיות שנה טובה לכולם.

שבת היא לזעוק

עד שנחתה על ראשם פצצת המימן של קינג אליקים רובינשטיין, סבור סברו הנציגים החרדים שאין להם בעולמה של תשע"ז אלא מלחמות שבת בלבד. גם כאן שיחק הבג"ץ תפקיד של ממש, אך כשחקן משנה בלבד. מלחמות השבת של השנה היוצאת היו בתוך תוכה של הממשלה ועל אחריותה. ההוראות לחילול השבת יצאו כל שבוע ממשרד ממשלתי והם היו בהיקפים שטרם היה כמותם מקום המדינה. העברת המשחן בשבת של ממשלת ברק, הייתה פיפס לעומת מה שנעשה בשבת אחת בכניסה לתחנת הרצליה של רכבת ישראל. מדוע אז הופלה הממשלה ומדוע כעת היא יציבה כברזל. שאלה זו נשאלה לפני הח"כים החרדים ולא פרשוה.

אבל להגיד שהם לא עשו שום דבר, יהיה בכך חטא לאמת וכלפיהם. הם אפשרו לביטאונים המפלגתיים שבשליטתם לתקוף כל שבוע את חילולי השבת, אם כי בלי להזכיר את שמו של האחראי המרכזי הלא הוא שר התחבורה ישראל כץ. ושני טעמים בדבר. כץ הוא איש חזק שיכול יום אחד להיות ראש ממשלה. כץ הוא גם האיש האחראי על קוי התחבורה הציבורית ותמיד צריך אותו לעוד קו מאשדוד לבני ברק או לרחוב קדושת אהרון בירושלים. כץ גם אחראי על הרכבת לכרמיאל שיום יבוא ותהיה לה שלוחה צפונית מזרחית עם תחנה בצומת חנניה לעולים מירונה. היחיד שהעז לנקוב בשמו המפורש של כץ היה חבר הכנסת אורי מקלב. בהתחשב בשלושת הסיבות האמורות לא קשה להבין מדוע. הן ממש לא מעניינות אותו.

משההתקפות חסרות הכתובת בתקשורת המפלגתית לא הרתיעו את צמד הכ"צים - חיים כץ הוא השר החותם על היתרי העבודה בשבת - עברו הח"כים החרדים לנשק יום הדין של פגישות עם ראש הממשלה. ספרנו. הם נועדו איתו חמש פעמים במהלך השנה בנושא השבת. אם בפגישות מוזמנות למטרה זו ואם בשיחות פרטיות לאחר הכינוס השבועי של ראשי מפלגות הקואליציה ביום ראשון. נתניהו היה שומע אותם בקשב רב. מבטיח להפעיל את השפעתו של הגורמים הרלוונטיים וחוזר לעניינו השופטים. חקירות וכאלה.

פעם אחת ויחידה הפעיל נתניהו את סמכותו כראש הממשלה ועצר את העבודות ברכבת ישראל שעה לפני שבת. אותה שבת ניצלה, אך בעקבותיה חוללו שבתות הרבה. רכבת ישראל התחכמה ושיתקה את העבודות באופן כזה שגם ביום ראשון אי אפשר היה לחדש אותם (פרקו את האדנים והניחו אותם על המסילות לאחר שקיבלו הוראה שלא להמשיך לעבוד בשבת). כתוצאה מכך התחולל כאוס תחבורתי ביום ראשון. בלי רכבות ובליל הערכות מוקדמת הפך גוש דן, הלב של המדינה, לפקק אחד גדול. מאות אלפי מכוניות זחלו שעות על פני קילומטרים ספורים וזעקת הנהגים המעונים קרעה שערי תקשורת.

אך כפסע היה מהפגנות ומחאות המוניות נוסח המחאה החברתית. נתניהו, וגם החרדים, למדו את הלקח. לא עוצרים עבודות בשבת ברגע האחרון. השאלה הייתה רק איך עוצרים אותם קודם לכן בלי לעורר את זעם ההמון ולזכות את יאיר לפיד בעוד חמישה עשר מנדטים מן ההפקר. עד לרגע זה אין לאף אחד תשובה.

אם יש קרן אור בקצה המנהרה לירושלים, היא בכץ עצמו. מול האפשרות המסתמנת של הדחת נתניהו בשנה שנתיים הקרובות, כץ נערך לקרב על ההנהגה מול הנסיך החדש ישן גדעון סער. ינצח בקרב זה מי שיצליח להוכיח שיש לו סיכוי טוב להקים את הממשלה הבאה. סער מתהדר בקשריו עם החרדים (שעם הזיכרון הקצר שלהם שוכחים מה הוא עשה בחצי קדנציה הראשונה שלו כשר חינוך) ותמונות שלו מתברך אצל הגר"ח קנייבסקי, לית אתר פנוי מהם.

כץ שקורא את המפה, מבין שעם תדמית של אויב החרדים והשבת, הוא לא ינצח את הפריימריס של הליכוד. בהתאם לכך יש צמצום מסוים בהיקף חילולי השבת בתשתיות וסביר להניח שבמהלך השנה הקרובה נראה בהמשך המגמה.

עד שכץ הגיע למסקנה החשובה דנן, הוא גרם לא מעט עוגמת נפש לכמה מידידיו החרדים. בין היתר הרס לעמיתו שר הבריאות יעקב ליצמן את ועידת המודיע לעסקים שהייתה אמורה להיות מפגן של כוח ועוצמה לשר ולעיתון. בסדר הזה אחרי שהזמנתו של נתניהו לועידה בוטלה בגלל הפזילה לרפורמים, בוטלה גם הזמנתו של ישראל כץ בגלל השבת. בהעדרם של השניים, נותר רק השר נפתלי בנט (עוד חוזר בתשובה שאין צדיקים גמורים יכולים לעמוד במחיצתו) כאורח כבוד בועידה. זה היה מגוחך ולפיכך שונה ברגע האחרון האופי של הועידה והיא הפכה לשילוב נדיר ומוזר של דרשות רבנים והרצאות כלכליות של אנשי עסקים.

בלי כל קשר לכץ, העסיקה השבת את הנציגים החרדים בתשע"ז בשתי חזיתות מקומיות חשובות. הראשונה נפתחה בירושלים ונוהלה מול ראש העיר ניר ברקת, בגין המספר הרב של עסקים שנפתחו בעיר בשבת בשנים האחרונות. אחד ממובילי המאבק היה חבר המועצה יוחנן ויצמן, איש הסיעה המרכזית. זהותו הפנים מפלגתית של ויצמן מודגשת כאן ולא בכדי. לא כולם במרכזית אהבו את המלחמה הקולנית של ויצמן בברקת ועוד פחות מזה את הכותרות שתפס.

אהבו או לא אהבו. השבת בירושלים העסיקה את חברי הכנסת החרדים במשך מספר חודשים. במהלכם נועדו עם ברקת בכנסת ונתנו לו להבין שהם יעמדו בדרכו בכל אשר יפנה. אם בריצה פעם נוספת לראשות עירית ירושלים ואם בהתמודדות לתפקיד בכיר בליכוד אחרי או בתוך עידן נתניהו. במהלך הדיונים, הוחלט על הקמת ועדה מיוחדת שתבדוק את היקף חילולי השבת בעיר לעומת קדנציות קודמות. התוצאות היו מפתיעות. התברר שגם אם כעת המצב גרוע, הרי שקודם לכן הוא לא היה טוב יותר. גם בתקופות אולמרט ולופוליאנסקי. בפרט אצל האחרון, פתיחת עסקים בשבת רח"ל החיתה חזון נפרץ.

אבל גם ברקת הבין, שעם כל הכבוד לדו"ח הועדה, הנראות גם כן חשובה לו להמשך הקריירה. הוא החל לנקוט צעדים של ממש נגד עסקים שלא היו במסגרת הסטטוס-קוו של בתי עינוגים וחילק להם דו"חות ביד רחבה. יזכר לטוב גם בגלל הקרב נגד פתיחת פאב המפלצת (איזו התאמה בין השם למהות) בבניין של המנהל הקהילתי הידוע לשמצה של קרית יובל. זכרה לו אלוקיו לטובה.

חזית מקומית שעוד נותרה פתוחה וגורלה טרם הוכרעה, היא מלחמת המרכולים בשבת. מדובר בסיפור עצוב ומתמשך שהחל עוד בימי שר הפנים גדעון סער בשל עתירתם של בעלי עסקים שומרי מסורת בתל אביב שדרשו מהעיריה לאכוף את חוק העזר האוסר על פתיחת עסקים שאינם בתי עינוגים בשבת. הכוונה הייתה למאות המרכולים שנפתחו כמעט בכל רחוב ושנועדו לספק למפונקי העיר מוצרים זמינים בכל שעות היום ובכל יום בשבוע רח"ל. בעקבות העתירה, חוקקה מועצת העיר חוק אחד שנפסל על ידי גדעון סער. אחרי הפסילה, חוקק חוק חדש שהונח על שולחנו של סער חודשים ספורים לפני שפרש לגדל בנחת את ילדו מאשתו החדשה והמשודרגת.

התפטרותו של סער גלגלה את התפוח הלוהט לשולחנו של שר הפנים החדש דרעי, שהתלבט שלושה חודשים מה לעשות. מצד אחד, לך תריב עם התל אביבים. מצד שני, חוק העזר החדש עדיין סוגר מאות עסקים שבלעדיו הם עדיין פתוחים. מצד שלישי, איך יכולה ידו של יהודי חרדי לחתום על חוק שמתיר פתיחה של בתי עסק בשבת. משסיים להתלבט, עבר המועד שבו יכול היה לפסול את החוק. דרעי טען שבעצם שלח את הפסילה קודם למועד אך היועץ המשפטי לא אישר אותה ומשכך חלף הזמן. בעתירה הראשונה בנושא הוא הפסיד. בשניה קיבל רובינשטיין את הבקשה לדיון חוזר שתלוי ועומד בפני בית המשפט, וידון אי שם במהלך השנה הבאה עליה לטובה.

עומד לפני כותלינו

היום שלפני ליל זכור הברית אמור להיות המועד האחרון לתשובת המדינה לבג"ץ בפרשת מתווה הכותל. בדיון הקודם, לפני פחות מחודש, דרשו השופטים תשובה ברורה חד משמעית ולא מתחמקת מהמדינה, לשאלה האם היא עוד עומדת מאחורי מתווה הכותל אם לאו.

עד לרגע זה לא יודעים בפרקליטות מה להשיב. מתווה הכותל כפי שגובש על ידי מזכיר הממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט המשיך להיות הבייבי שלו, גם כאשר החליף כובע והתמנה ליועץ המשפטי לממשלה. בכובע זה הוא אמור להגן על הממשלה שבעצמה לא יודעת כיצד לנהוג. מצד אחד הלחץ הכבד של הנציגים החרדים שהביאו להחלטה להקפיא את מתווה הכותל עליו הוחלט כמעט מיד עם כינון הממשלה הנוכחית. מצד שני, בלי מתווה הכותל אין למדינה תשובה של ממש לדרישה של הרפורמים לקבל אחיזה כלשהי באחד מכותלי הר הבית. אם לא במערבי, לפחות בדרומי.

בסתר ליבו יודע מנדלבליט שהוא-הוא הסיבה לכל המהומה. המתווה שיצר במו ידיו לפני שנתיים, היה טוב עד הרגע שהחליט לסבך אותו בהענקת זכויות לרפורמים שהם עצמם לא חלמו עליהם. אם היה מעביר לשליטתם את הכותל הדרומי בלבד, הנציגים החרדים והרבנות הראשית - למעט חוגים לאומניים שעבורם כל הנושא הוא עוד אמצעי לחולל מהומות סביב המקום הקדוש - היו איך שהוא עוברים על כך לסדר היום. גם הטייקונים ממרכז אסיה שממנו את הקמפיין הציבורי נגד המתווה, לא היו מוצאים עילה של ממש לעשות זאת.

אלא שמנדלבליט לא הסתפק בכך והעניק לרפורמים זכויות יתר נוספות. קודם כל בהקמת מועצה ממשלתית רפורמית לניהול האתר. ושיא החוצפה, בניית רחבת הכניסה לאזור הכותל באופן שיציג בפני הבאים שתי דרכים מקבילות. האחת לכותל המערבי האורתודוכסי והאחרת לכותל הרפורמי. החוצפה היא בכך שבראשון מבקרים מיליונים בשנה ובשני עשרות בודדות. ההפניה לבאים לשני המקומות, היא דבר שקשה להעלות על הדעת שנרקם במוחו של מי שעל ראשו כיפה.

הדייסה שמנדלבליט בישל, לא מאפשרת גם לשופטי בג"ץ למצוא פתרון שלא יוביל למלחמות יהודים על בסיס יומי בכותל המערבי. לזכותם של השופטים יאמר שהם מנסים שלא להחליט ולא להפוך את הכותל לאתר מלחמות נוסח הר הבית. אלא שמנדלבליט עושה הכול כדי לדחוף אותם להחלטה שתכיר בזכויות הרפורמים במסגרת מתווה הכותל שיצר.

במשך מספר חודשים הוא אסר על הרבנות הראשית לייצג את עצמה בבג"ץ ולהביע את עמדתה בנושא. כשהתרצה, לא מעט בלחץ השופטים עצמם, זה היה רק כלאחר יד ורק במסגרת של תשובה פרטית ולא מטעם המדינה. עמדה מוזרה זו מצטרפת לעמדות תמוהות אחרות של מנדלבליט בנושאים דתיים כמו התמיכה בעמדת הפרקליטות לדיון נוסף בהחלטה שרק הרבנות מוסמכת להעניק תעודות כשרות. מאוחר יותר הוא חזר בו אך הרושם הרע עוד נותר.

דווקא מי שחשבנו שכהרגלו לא יעמוד בלחצים וישתפן, הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. למרות הלחצים האדירים של ראשי הקהילות הרפורמיות בארה"ב ששולטים באייפק ובלובי היהודי התומך בישראל - הוא נענה לדרישת החרדים והקפיא את מתווה הכותל. הוא לא הסכים אמנם לחוק שיעביר לרבנות הראשית את השליטה המלאה ברחבת הכותל. יש גבול למה שהוא יכול לעשות מול הלובי הרפורמי. אבל חרף האיומים שלהם בחרמות נגד ישראל, וחרף מכתב מאות הראב'ייס הקונסרבטיביים שהודיעו שלא יקראו לתמוך בישראל בדרשות פסטיבל התקיעות והקראת קטעי התפילה שלהם בראש השנה, הוא נותר איתן בעמדתו. מתווה הכותל נשאר מוקפא וההכרעה עוברת לבג"ץ שמצדו מנסה לדחות את הקץ.

הדעת נותנת שאלמלי הפסיקה בנושא בני הישיבות, הם היו מכריעים בנושא כבר בחודש האחרון של השנה וכופים על המדינה לקיים את המתווה. כלומר: הכותל המערבי לאורתודוכסים והדרומי לרפורמים. אחרי הפסיקה המסעירה של ביטול חוק הגיוס הם מעדיפים כנראה להפוגה של מספר חודשים. להערכתינו התשובה תינתן אי שם באזור החנוכה.

האיש והמהפך - איש השנה: יגאל גואטה



בשעות שמדור זה יורד לדפוס, נמשך מאבק האיתנים בצמרת הרוחנית והפוליטית של ש"ס על עתידו של ח"כ יגאל גואטה. האחרון הגיש מכתב התפטרות ביום ראשון בשעה אחת עשרה בבוקר ועד ליום שלישי בשעה זו, הוא עוד יכול למשוך את המכתב ולהישאר במשרתו.

על נסיבות התפטרותו של גואטה לא ניתן להרחיב את הדיבור. אבל על המאבק של השבוע האחרון ניתן גם ניתן. ביום ראשון שעבר, עמד נשיא מועצת החכמים הגר"ש כהן להודיע לגואטה שעליו לפרוש מהכנסת בגלל דברים שאמר בראיון שמעולם לא נשמעו מפיו של נציג חרדי. גואטה הקדים את המכה ומיהר להודיע על התפטרות. הוא לא רץ לבניין הכנסת והפקיד מכתב התפטרות, הוא עשה זאת רק שבוע לאחר מכן. הנימוק היה טכני, אבל הסיבה האמתית הייתה ברורה. כל תומכיו ומיודעיו התגייסו כדי לנסות ולהעביר את רוע הגזירה. אפס כי נכון למועד כתיבת השורות הם טרם הצליחו לשנות את דעתו של נשיא המועצה.

ואיפה יו"ר התנועה הרב אריה דרעי? אז זהו שהוא לא נמצא. למזלו אורגן לו ביקור של מספר ימים באומן ובקייב ובגלל קשיים בתקשורת עם הארץ המרוחקת הזאת לא התאפשר לשאול את דעתו בנושא. מקורביו שנשארו בארץ העריכו מעצמם מה דעתו והפעילו את המנגנון הכי חזק מאחורי הקלעים שהיה אי פעם בש"ס. רבנים וחברי מועצת החכמים גויסו למערכה. כל הבראנז'ה התקשורתית. לרגע דומה היה שאם גואטה יפרוש, צפויה ש"ס להתפרק לרסיסים ולא לעבור את אחוז החסימה בבחירות הבאות.

השתיקה של דרעי ברורה. גואטה הוא לא סתם חבר כנסת בש"ס. הוא הבולט הצבעוני וכנראה גם היעיל ביותר בש"ס החדשה. הוא שכב בשביל דרעי על הגדר בכל הפרשיות והחקירות ואין אדם נאמן לו כמוהו. מאידך, כאשר בביתו של נשיא המועצה מחליטים משהו קשה מאוד לשנות את דעתם. מה גם שההחלטה הייתה על רקע שגם דרעי מבין אותו. יש דברים שנציג חרדי לא אומר בשום פנים ואופן. גם לא בהחלקה בשידור. ומה שגואטה אמר לא היה בגדר החלקה.

אלמלי הדברים המיותרים לחלוטין, הייתה זו השנה של יגאל גואטה. בראשיתה הצליח להפיק את אירוע ההקפות בשמחת תורה שטרם ידעה ש"ס מאז הקמתה. במשך השנה היה מעורב בכל מה שש"ס עשתה בשטח וחיבר אותה לאנשים שברחוב. גואטה היה הראשון שפתח את הטלפון שלו לכל אדם וענה לכל פניה. בחנו אותו בעילום שם והוא עמד במבחן.

גואטה היה זה שהוביל את התמיכה של ש"ס בשלי יחימוביץ בבחירות להסתדרות. אלמלי הזיופים הנרחבים סביר להניח שהיא הייתה מנצחת וש"ס הייתה זוכה לעמדת כוח ששווה לעוד שני תיקים בממשלה. אלא שניסנקורן וחבריו ידעו טוב יותר את המלאכה והשאירו את יחימוביץ וש"ס בחוץ. אבל זה לא גורע מהעבודה שגואטה עשה בשטח.

ובכלל, גואטה הוא המקרוקוסמוס של ש"ס מאז פטירת מרן הגר"ע יוסף. מפלגה שחשבה להמשיך במסורת של תנועה שמייצגת את כל המזרחים שומרי המסורת באשר הם. מבני תורה ועד חובשי כיפה זמנית כשהם מנשקים ספר תורה. באו תוצאות הבחירות ולמדו שזה כבר לא עובד. אין דרך לחבר בין הזרמים השונים. השקופים והמסורתיים הלכו לבלי שוב. משכך בחרה ש"ס החדשה בזהות של מפלגה חרדית לבני תורה ספרדים בלבד.

גואטה נכנס לרשימה לכנסת בזמן שש"ס עוד חשבה להיות תנועה של כולם. כאשר החליטה על זהות חדשה למפלגה של בני תורה, הכול השתנה. בש"ס של פעם גואטה היה זוכה לסליחה ומחילה. במפלגה החדשה הוא כבר נחשב חריג חרף היותו ציר מרכזי בפעילות בשטח. בזמן שמדור זה יהיה בחנויות, יתברר אם עוד נשאר בש"ס החדשה משהו מש"ס הקודמת. זו שידעה להכיל גם את אלה שמחליקים ולפעמים אומרים גם דברים שאינם ראויים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!