אז למה כולם נוסעים לאומן לראש השנה?

אומן. כל העולם נוסע לאומן. ומי שלא נוסע עדיין, יש לו כנראה שלושה חברים קרובים שנוסעים לאומן. משנה לשנה גוברת והולכת העלייה לרגל ההמונית הזו, ראש השנה באומן. אנשים מכל קצווי העולם ומכל גווני הקשת, עוזבים את המשפחה והכל, ונוסעים לחגוג את ימי ראש השנה באיזו עיר נידחת באוקראינה. תופעה שאין לה אח ורע בעולם. ספרדים, אשכנזים, חסידים, חסידי ברסלב או סאטמר, גור או וויז'ניץ. נוסעים. תופעה שקרתה רק בעשרות השנים האחרונות. פעם כמובן לא היתה כמעט האפשרות להגיע לשם, לפני נפילת מסך הברזל. אבל לא זה העניין. פעם בכלל הייתה ברסלב החסידות הכי מנודה. הכי מנודה מכל החסידויות, היום היא החסידות הכי פופולרית. אישית הסיפור הזה מחזק אותי מאוד. אם אתה הכי מנודה, אם אתה כל כך הרבה כושל ולא מצליח, כנראה שיום אחד אתה הולך להאיר את כל העולם. כמו בסיפור עם תומאס אדיסון, אחד מגדולי הממציאים, וממציא נורת החשמל.
תיעוד: תפילת מוסף של ראש השנה תשע"ז באומן. (צולם על ידי גוי מקומי)

הוא היה אז בן 28, תומאס, בשנת תרל״ה. הוא החליט לייצר את נורת החשמל שתוכל לדלוק למשך זמן רב ולהאיר בלילה ובמקומות חשוכים. הוא ניסה לייצר משהו, אך הנסיון הזה כשל. תומאס לא התייאש. ניסה שוב. שוב נכשל. שוב ניסה ושוב נכשל. מאה פעמים ניסה, ובכל פעם נכשל. נו, אחרי כמה פעמים הייתם אתם מתייאשים? אחרי מאתיים נסיונות זה כבר בושות לנסות שוב. וזה לא שהוא היה צריך רק לנסות להרים או להוריד כפתור. זה היה להרכיב סיפור שלם, ובכל פעם עבודה מאומצת מחודשת. ובכן, תומאס לא התייאש. הוא ניסה למעלה מ- 2000 פעם. כן, מה שאתם שומעים. וזה ארך לו ארבע שנים, ובסוף הוא הצליח. מאז ועד היום, כמו שאנחנו יודעים, כל העולם נהנה מאור בלילה. כששאלו אותו בראיון אחר כך, איך לא התייאשת אחרי שנכשלת כל כך הרבה פעמים? ענה תומאס, מה פתאום, לא נכשלתי אף פעם באמת. כל פעם שזה לא עבד הבנתי שצריך לנסות בצורה אחרת. כל פעם זה היה בשבילי נסיון ולמידה חדשה.

כשקראתי את הסיפור על אדיסון עלתה לי השאלה בראש, למה באמת ארך זמן כה רב בשביל להמציא את ההמצאה הזו, יותר נסיונות מרוב, או אולי מכל ההמצאות האחרות? ולרגע הבריקה לי התשובה. והרי המצאה זו הביאה אור בכל העולם, פשוטו כמשמעו. זה גם הוסיף את שעות העבודה בלילה, מה שהאיץ כמובן את כל ההתקדמויות הטכנולוגיות והכלכליות ואת כל התפתחות העולם. ובכן, בשביל להאיר לכל העולם, צריך כנראה להיכשל יותר מאלפיים פעם.

זו היא, אם תרצו, להבדיל, סיפורה של ברסלב. בשביל להאיר לכל העולם הם היו צריכים כנראה להיות מנודים מאתיים שנה. גם רבי משה מסווראן זי״ע, מתנגדו הגדול של רבי נחמן מברסלב, שלח פעם לומר לרבי נחמן שהדרך שלו שייכת למאתיים שנה אחרי. רבי נחמן ענה על כך: הופ, הוא יודע משהו... אז כנראה שזה היה צריך לרדת מאתיים שנה לפני ולעבור דרך חתחתים קשה עד ההצלחה. אנחנו הם העדים למהפכה הלא תאומן הזו. זה פשוט קרה מול עינינו. אפילו לפני 15-20 שנה, בימי ילדותי, עדיין נחשבה ברסלב כחסידות של הזויים ומשוגעים. מי היה מאמין שכזאת יקרה. פלאי פלאים. היום זה בכלל הסטייל, להיות ברסלב. זה אפילו סוג של גאווה, עד שאפילו כוכבי מוזיקה ותקשורת למיניהם לא מפספסים את האירוע הזה - ״ראש השנה באומן״.

אז מה באמת הסוד הגדול הזה, ראש השנה באומן? מהו סוד הקסם הפלאי והמשיכה המופלאה של הנחל הנובע באומן? ובכן, רוב האנשים אוהבים לתת פרשנות אישית על הנסיעה ההמונית הזאת. אחד יגיד שאלו האנשים המנסים לברוח מהממסד, או שזה סתם בשביל הכיף והאירוע המעניין, אחר יגיד שאלו אנשים שלא אוהבים לקבל מרות מרב או אדמו״ר חי, וכן הלאה. ובכן, הרשו לי להיכנס קצת לעומק העניינים. ישנו ספר מעניין ומרתק עם השם 'אומן'. חיבר אותו ד״ר משה ויינשטוק. הוא מנסה לנתח את התופעה לעומק, אף ביקר לשם כך כמה פעמים בראש השנה באומן, וראיין עשרות אנשים מגווני קשת שונים ביותר, ולבסוף הוא מגיע לכך שישנם 4 סוגים כלליים של אנשים הנוסעים לאומן לימי ראש השנה. להלן נתמקד בארבע קבוצות מרכזיות אלו, בתוספת ביאור והרחבה.

הקבוצה הראשונה אלו כמובן האנ״ש של ברסלב, ״אנשי שלומינו״. הם אלו שנוסעים בגלל ש״רבינו״ ציווה להיות אצלו על ראש השנה, ובגלל שזה גם מה שעשו זקני החסידים בכל הדורות, שממש מסרו את נפשם בשביל לנסוע לאומן ואף בימי סגירת שערי ברית המועצות לפני נפילת מסך הברזל, וכפי שאפשר לקרוא בעשרות העלונים של שבת היוצאים מהפלגים השונים של חסידות ברסלב, על סיפורי מסירות הנפש השונים בשביל הנסיעה לאומן. ביניהם יש את אנשי ה״שול״, בית הכנסת הגדול במאה שערים, ואנשי ״הקהילה״ של רבי יעקב מאיר שכטר. אלו הם החוגים השמרנים יותר בברסלב, וחלקם אף קרובים להשקפת אנשי ה׳עדה החרדית׳, הקנאים של הישוב הישן. אצלם יש קצת תחושת ריחוק מכל החינגא והפתיחות הזאת ההולכת באומן ובפלגים האחרים של ברסלב. עיקר סיבת נסיעתם היא סוג של התקשרות לרבי נחמן וציות לרבי הגדול, הצדיק האמיתי.

הקבוצה השניה הם אלו הנוסעים בעיקר בגלל האמונה בכוחו של הצדיק ובהבטחותיו למשוך עם הפאות מהגיהנום או כדו׳. בקבוצה זו נמצאים חלק מבעלי התשובה שהתקרבו לברסלב, וגם הרבה מאחינו בני עדות המזרח -אף כאלו שאינם נמנים רשמית על חסידות ברסלב, אשר המושג הבטחות הצדיק-וישועות אינו זר להם כלל במסורתם והשקפת עולמם. רבי נחמן היה מהצדיקים היחידים שלקחו על עצמם עול ואחריות מהסוג הזה, והבטיח גבוהות מאוד. מי עוד הבטיח להוציא מהגיהנום את מי שיגיד עשרה פרקי תהלים ויתן פרוטה לצדקה? יש צורך בהעזה וגדלות מרובה בשביל כך. ללא ספק זהו אחד הכוחות הגדולים המושכים לאומן בכלל ובפרט בראש השנה.

הקבוצה השלישית בנויה על אלו שנוסעים בשביל החוויה הרוחנית האישית. חלק מהם הם מהמשפחות המסורתיות של חסידות ברסלב, אך חלק מאוד ניכר מהם הם כאלו שאינם משתייכים כלל לברסלב, או כאלו שהצטרפו לחסידות ברסלב בשנים האחרונות, אם בעלי תשובה, או כאלו שבאים מחסידויות אחרות ו'נדלקו' עם האור של רבי נחמן. נדבקו בקסם. לתורת ברסלב יש הרבה מאוד קסם ומשיכה. אם זה החיזוקים והעצות של רבי נחמן, שיש בהם תובנות עמוקות לא מעטות וחכמה פסיכולוגית טמונה בהם, אם זה יסוד ההתבודדות שתיקן רבי נחמן, על שעה של דיבור ושיח אישי עם בורא העולם בכל יום, ואם זה כל השיח המופלא הזה של געגועים - כיסופין - שירת הטבע והעשבים - השתוקקות אל ה'. לרבי נחמן הייתה נשמה מאוד פיוטית, והוא ידע לחדור לעומקם של דברים. בשנים האחרונות ישנו צימאון גדול בעולם היהודי כולו ליהדות רגשית וחווייתית הנותנת מקום לביטוי הנפש במלוא עוצמתה ותשוקתה. הבעל שם טוב זי״ע בנה מודל כזה של יהדות עם עצם ייסוד החסידות. אך אצל רבי נחמן, המושג כיסופין והשתוקקות קיבל מקום מרכזי ומשמעות יתרה ביותר. זו היא הסיבה שמחפשים רוחניים רבים מוצאים את עצמם דווקא בברסלב.

הקבוצה הרביעית היא אלו שנוסעים בשביל האירוע המעניין שקורה שם ובשביל ה׳שחרור׳ הזה שכל ה׳אומן ראש השנה׳ עושה להם. בין אלו נמצאים אלו שנמאס להם מהלחץ הנפשי שיש מהימים הנוראים בבתי הכנסת המסורתיים בהם היו מתפללים משך כל השנים, או סתם צעירים הנוסעים בשביל הטיול והכיף, כשלפני או אחרי אומן הם יבקרו על פי רוב בעוד כמה תחנות, בארדיטשוב, מעז׳יבוז וכדו׳. בקבוצה זו נמצאים גם בחורים או אברכים רגילים המתפללים את כל התפילות בראש השנה, אם כי בדרך כלל הם לא יקפידו למשל להגיד את כל ה״יוצרות״, אבל עדיין אנשים מן השורה. אם אלו אמריקאיים מודרניים כאלו, או גם ישראלים, שרוצים פעם אחת בחיים לראות מה זה הדבר הזה שכולם מדברים עליו, מתוך התעניינות ושאיפה להכיר עולמות חדשים ומסורות שונות ומעניינות. מיעוט מקבוצה זו הם צעירים כאלו, שפחות מחוברים עם כל העסק של התפילות, ועל פי רוב הם אף יחליפו ביניהם במשך החג סיגריות שיש בהם בחינת קטורת הסמים... תקיעת שופר הם ישמעו, את הקטעים החזקים כמו ונתנה תוקף הם יגידו על פי רוב, וגם את תפילת ״שמונה עשרה״ בקצרה, אבל לאו דווקא לפני חצות. אלו כבר צעירים שעברו על פי רוב כמה מעברים מטלטלים בחיים. בשיחה קצרצרה איתם אפשר לגלות בהם נשמה בוערת בלי סוף, לפעמים אפילו באופן יותר עמוק מאלו המשתייכים לשמרנים יותר.

ובכן, אני רוצה לדבר על קבוצה חמישית ונוספת. קשה להגדיר מי הם בדיוק המשתייכים לקבוצה הזו, אך בגדול אפשר להצביע על הדור הצעיר, כאלו שלא גדלו בברסלב, וביום אחד, על פי רוב, בלי לשאול הרבה את הוריהם, החליטו לנסוע לאומן בראש השנה. אם אלו בחורים או אברכים. אז מהי הסיבה שהם נוסעים לאומן? לדעתי, זה כבר מורכב מארבע הסיבות ביחד, מיקס כזה, אבל לא בדיוק באופן שתיארנו מקודם. מדובר בדור הצעיר שמחפש בכל ליבו תחליף לסוג היהדות שמכרו לו בבית. נמאס לו כבר. דור צעיר זה אימץ לעצמו תרבות חדשה לגמרי. הוא נהיה סוג של ברסלב, אבל לא בדיוק מחוייב לכל ציווייו של רבי נחמן. הוא יעשה התבודדות, אבל לא בכל יום אלא כשבא לו בלב. בדרך כלל זה ילווה בעליות ומורדות, כשלתקופות מסויימות הוא יקפיד בכל יום על התבודדות, יותר מאשר על תפילה במניין, אבל זה עד שיבוא המשבר הבא. לרוב הוא לא יציית להמלצה של רבי נחמן שלא לעשן. אז הוא בא אמנם בגלל שרבי נחמן ציווה לבוא בראש השנה, אבל לא בגלל שהוא חושב שאם רבי נחמן ציווה הרי שאין מנוס מלציית לו, כי היו עוד צדיקים בעולם והוא לא סגור רק על ברסלב, אלא שהוא החליט מתוך בחירה אישית להתחבר עכשיו לציות של נחמן, כי ׳עכשיו׳ זה מה שהוא רוצה. זה מתאים לו כרגע והוא נכנס לזה. בעברית תקינה הייתי קורא לזה: ברסלב פוסט מודרנית. לפעמים מעורבת בזה סוג חובה תרבותית כזו, בגלל שכל החברים נוסעים. הוא גם רוצה להאמין להבטחת רבי נחמן שיוציא אותו עם הפאות מהגיהנום. הוא לא באמת בטוח בזה. מבפנים הוא מאמין לכך רק ב50 או 70 אחוז. אולי. אבל קודם כל, מה יש לו כבר להפסיד מזה, ובעיקר, אומרים את זה בפה ומשתדלים להתחבר לזה וזהו, ככה זה עובד.

אך שתי הסיבות האחרונות שהזכרנו מקודם, הטיול והשחרור, וחיפוש החווייה הרוחנית, הם המרכזיות בסיבת נסיעתו. ללא ספק, הוא רוצה וצריך את הכיף הזה של אומן ואוקראינה, וחלק מהם יבקרו במקומות נוספים כמה ימים לפני ואחרי אומן, ועל פי רוב עם קבוצה של חברים העושים להם קבוצות וואטסאפ כאלו - ״אומן מעזיבוז פולין תשע״ח״ וכדו׳. וכן, הם מחפשים את החוויה הרוחנית. לגמרי. הם רוצים רגעים מרוממים בחג, גם בתפילה וגם בסעודות החג. אז מה יותר מרכזי משתי סיבות אלו, הטיול והמפגש עם העולם המעניין של אומן, או החווייה הרוחנית? על פי רוב הם עצמם לא יידעו לענות בדיוק. כי הצעירים האלו מחפשים את עצמם כל הזמן, וכל יום הם מחליטים אחרת. שיעור אחד שראו ביוטיוב מלהיב ומחזק אותם, אך פוסט אחר שראו בפייסבוק בקבוצה של נושרים מבלבל אותם בחזרה. אך מה שבטוח הוא, למי שבוחן את התופעה לעומק, שחיפוש החוויה הרוחנית הוא הבסיס הרוחני לכל ה׳טריפ׳ הזה, ובלי זה הם פחות היו מוצאים סיבה מספקת לכל החגיגה. ושלא נטעה: זה לא שמישהו שם מחפש להתפלל שעות ארוכות בדבקות ובהתבודדות. ממש לא. מספיק שיהיו להם עשרים דקות של התרוממות במשך כל התפילה, והם יידעו שהיה להם השנה חיבור עם בורא העולם. כמו כן, שעה או שעתיים של קומזיץ בסעודות החג, והשנה, תהיו בטוחים, עם ׳מי יודע׳ של מיילעך קאהן, ׳א תנועהלע׳ של שלום למר שיחפור לכם שם, ׳חננו ועננו׳ של לוי כהן, ו׳מה תשתוחחי׳ של משולם. שלא תגידו שלא אמרתי.

רובם של צעירים אלו יתפלל עם המניין הייחודי של שיינר, בו יעברו לפני העמוד רבי יואל ליבוביץ ורבי בערי וועבר. כן, הם זמרים מפורסמים, אבל במודעות הפרסום יעדיפו לקרוא להם ״רבי״, כי זמרי נשמה אלו העוסקים רבות בקירוב הצעירים הם האדמורי״ם האמיתיים שלהם. את הסעודות הם יחלקו בין הסעודות במתחם של שמחה גראס, עם הרב מוטה פרנק, מראשי מנהיגי הדור הצעיר הזה, לבין סעודות עם קבוצות שונות של חברים. רבי יואל ראטה מאמריקה הוא גם דמות ידועה בין צעירים אלו, אך לו כבר יש ישיבה ותלמידיו צמודים אליו יותר בסגנון של אדמו״ר ותלמידים, והם גם אוכלים בינם לבין עצמם, מה שגורם לרוב הצעירים הנ״ל פחות להסתובב אצלו, ולהתחבר בעיקר לרעיונותיו ולחיזוקיו היומיומיים, ואף לשיריו מלאי הרגש ששר עם בני ישיבתו ומופצים בנגנים של הצעירים ואף בקליפים מיוחדים שהם מוציאים לרשת מדי פעם. מה שקורה אחרת אצל רבי מוטה, שאינו סגור בתוך קהילה סגורה אלא מסתובב בכל העולם כל הזמן, ומפיץ את תורת ברסלב ואת שיטתו בחינוך הדור הצעיר, תוך שילוב קומזיצים מעוררי רגש, עם גיטרות ובסגנון קרליבך וכדו׳, כמו גם עם קליפים תדירים מהשיעורים ומהפעילות היומיומית, המופצים רבות ברשת החברתית.

אז השנה זו השנה השנייה שלי, של ״אומן ראש השנה״, בעזהשי״ת. נו, אז מתוך כל הקבוצות והסיבות, למה אני נוסע לאומן? האמת שאינני יכול להצביע על עצמי כעל שייך לקבוצה מסויימת לגמרי. איכשהו אני אולי מחובר לכל הקבוצות. אבל ללא ספק, הסיבה הכי חזקה לנסיעתי לאומן היא בגלל שאני רואה את עצמי שייך לדור הצעיר המתוק הזה, זה מהקבוצה האחרונה, ולסגנון חייו מלאי החיפוש. כמובן שאני מחובר לתורתו של רבי נחמן, מחובר לדמותו הפלאית והנועזת, ומחובר לכל הדיבורים שישנם בברסלב. בברסלב אחרי הכל יש הרבה חיפוש רוחני אמיתי. אינני חפץ אמנם להשתייך לברסלב באופן רשמי, בגלל הרצון לברוח מהגדרות מגבילות, אבל אני גם וגם. סוג של חבקו״ק-חב״ד-ברסלב-קרליבך. אך עיקר נסיעתי לאומן היא בגלל ההזדהות עם הדור הצעיר הזה, זה שנולדתי אליו ואני כל כך משתייך אליו.

אז גם אם אתם לא נוסעים לאומן השנה או בכלל, תזכרו רק דבר אחד: התופעה של ״אומן ראש השנה״ אומרת לנו בעיקר דבר אחד - העם צמא לדבר אמת. לחוויה חיובית של יהדות, של חג ומועד, של תפילה ומצווה. הגיע הזמן להתייחס אל הנוער הזה כאל נוער קדוש המחפש להוביל מהפכה רוחנית ולא תמיד יודע איך לבטא את זה במילים. לפעמים זה מתבטא אולי בקצת הברזה מדרך האבא, אבל געוואלד, זוהי איננו בריחה מבורא העולם, אלא להיפך, זו היא בריחה שיש בה לגמרי את חיפוש בורא העולם. שנה טובה ומתוקה שתהיה לכולכם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!