לא העזתי לחשוב שזו הפעם האחרונה - אבל אתה ידעת

אוי אבא יעקב, איך אני אעבור את כ"ו באלול בלעדיך? מאז אותו יום נורא לפני כ"כ הרבה שנים, היום בו איבדתי את אבי הראשון ז"ל, לא הייתה לי נחמה, עד שזכיתי לפגוש אותך. אתה זוכר את הפעם הראשונה שבאתי אליך ביארצייט שלו? זאת היתה השנה הראשונה שלנו ביחד. תוך כדי האזכרה לאבא הראשון חשבתי עליך, האבא השני, שהאבא הראשון סלל לי שביל סודי אליו, שביל שחיכה לי בסבלנות כ"כ הרבה שנים, עד שעליתי עליו. הייתי חייבת באותו רגע לראות אותך. חיכיתי שהכל יגמר וכולם יילכו ורצתי אליך לבית הכנסת. אתה היית בתפילת ערבית, זוכר? יצאת החוצה ומצאת אותי מחכה לך שטופת דמעות. כ"כ נבהלת. סימנת מייד לקהל שעטף אותך לזוז אחורה ושאלת מה קרה. בקול רועד הצלחתי רק לומר לך שזה היארצייט היום. פניך התכרכמו בצער לשמוע זאת על האיש שכ"כ הערכת ואהבת. "אוי אלישע הצדיק" לחשת בקול עצוב. אחרי דקה בירכת אותי שהזכויות של האבא הצדיק יגנו עלי ובזכותם תהיה לי שנה טובה ומתוקה. המשכת לעמוד לידי וחיכית בסבלנות עד שאצליח לכבוש את הדמעות. חיכית בכ"כ הרבה סבלנות חמלה ורגישות. כאילו לא חיכה לך מטר מאיתנו קהל של אנשים, כאילו אין לך עוד המשך ערב עמוס עד השעות הקטנות של הלילה. אח"כ בירכת אותי בשמך בשנה טובה ומתוקה, אמרת כמה מילות עידוד ואז נפרדנו, אחרי שהלב סוף סוף זכה בנחמה.

מאז אותה שנה היום הזה, הפך למפגש קבוע. עם השנים הוא התעבה. זו היתה שיחת סיכום של השנה שחלפה והצבת יעדים לשנה החדשה. כיאות לפגישה ארוכה בתקופה לחוצה של השנה היינו מתאמים אותה כבר מתחילת אלול. לפעמים לא יצא בדיוק בכ"ו אלא כמה ימים לפני או יום אחרי. אבל זה לא היה משנה, העיקר שהייתה לנו את הפגישה של אלול, פגישת הנחמה. בהמשך סמוך ממש לראש השנה הייתי באה עם המשפחה לקבל את הדבש שחילקת תמיד לחברי הקהילה.

שנה שעברה, כשהיית חולה, ידעתי שזאת תהיה הפעם פגישה קצרה מאוד. כוח הדיבור ניטל ממך והיית חלש. לא העזתי לחשוב שזו תהיה הפעם האחרונה. אבל אתה ידעת, נכון?

כ"ו באלול שנה שעברה חל ביום שישי ואנחנו נפגשנו במוצ"ש. קבלת הקהל לראש השנה היתה פחותה מהשנים הקודמות וכולם התבקשו לא לעכב ולא לעייף אותך, לקבל את צנצנת הדבש ולפנות את הדרך לבאים בתור. נתת לי את הדבש וחייכת. קיוויתי שאולי במקום השיחות הארוכות שיהיו לנו תמיד, לפחות תכתוב לי משהו. אבל מיהרתי לפנות את התור הלאה. בדרך החוצה הרגשתי שאני לא יכולה לעזוב אותך ככה סתם. ניגשתי לכלה שלך ואמרתי שאני רוצה לראות אותך עוד פעם, אולי אעיז ואבקש שתכתוב לי משהו. היא אמרה שאחרי שכולם ילכו תכניס אותי בשקט שוב ותאמר שאני רוצה ברכה לכולם ושאתה כבר תבין לבד כמו תמיד מה אני רוצה. היא הכניסה אותי ועמדתי מולך. לא אמרתי מילה, רק התבוננתי בך ונתתי לך לקרוא את נשמתי כמו בכל כך הרבה פעמים בשנות היכרותנו.

הבטת בי עמוקות ופתאום האדימו עיניך ודמעה גדולה נקוותה בהן. הסתובבת הצידה כדי שלא אראה אותך בוכה והוצאת לי מהארגז עוד צנצנת דבש והגשת לי אותה בחיוך אוהב. "אבל הרב, כבר נתת לי אחת. בשביל מה הצנצנת הזאת? למי היא?" אתה לא ענית, רק חייכת חיוך אוהב ועצוב וסימנת לי שלא לשאול ולא לחקור יותר. אחרי שהלכתי סיפרתי על הדבש הנוסף לכלה. היא התפלאה ולא ידעה להסביר אבל אמרה שזכיתי. גם הבת שלך שאליה התקשרתי אח"כ, לא ידעה לפרש למה הצנצנת הנוספת. אמרה שזהו משהו שאף פעם לא עשית. החלטתי לשמור אותה סגורה ולחכות.

היא נשארה סגורה עד חודש ניסן, החודש שבו חל יום ההולדת המשותף שלנו. בשנה הראשונה שלנו יחד, הרבנית מינה זצ"ל גילתה לי שנולדנו באותו יום וביקשה שאקפיד כל שנה לבוא להתברך על ידך ביום הזה. הוי כמה שאהבתי להקפיד לבוא אליך ביום הזה. בניסן האחרון שבו כבר לא היית איתנו, פתחתי לראשונה את הצנצנת וניסתי להתנחם במתיקות של הדבש האחרון מידך. טעמתי וסגרתי מיד. הוא נשאר סגור עד יום שישי האחרון. כמה קשה לעבור את אלול בלעדיך! האם ניחשת זאת כשהבאת לי את הצנצנת הנוספת? האם על זאת הייתה הדמעה שלך? האם ידעת שזה היה האלול האחרון בו אזכה לנחמה ממך? ביום שישי האחרון כשהרגשתי שהצער והגעגועים לשני האבות חונקים אותי ולא נותנים לי לנשום, הרגשתי שאני צריכה משהו מעבר לדבש האחרון.

הזדרזתי בהכנות לשבת וביום השישי האחרון לשנה זו, לקחתי את הצנצנת ונסעתי לבת שלך. הבת (שתאריך ימים בטוב) שהרבנית מינה זצ"ל עוד לפני שחלתה, מינתה למשפיעה שלי במקומה. הבת שלך שאף פעם אי אפשר לדעת למי היא יותר דומה, לך או לאמה. באתי אליה והזכרתי לה את הדבש האחרון. היא זכרה מיד. ביקשתי שנטעם ממנו ביחד, שהיא תהיה השליחה שלך השנה. הטוב שבה, החום והחיוך שלה כ"כ הזכירו אותך. הבטתי בה ומצאתי נחמה בחיפוש תווי הפנים שהזכירו את שלך. תוך כדי הדיבורים והגעגועים פתחנו את הדבש וטעמנו. בעוד המתיקות של הדבש מתפשטת בנו, נשאתי עיני למעלה לתמונה שלך שהייתה תלויה על הקיר. לרגע אחד קסום היה נדמה שלא רק הדמות בתמונה מביטה בנו. לרגע אחד קסום היה נדמה שנשמתך האדירה ממקומה הגבוה מתבוננת בנו, בשתי הבנות שלך – האמיתית והרוחנית, כשהן יושבות ומתגעגעות אליך וצנצנת הדבש האחרונה ביניהן. הייתה לי הרגשה שאתה מתבונן ומחייך, מחייך ומברך כמו תמיד בשנה טובה ומתוקה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!