החייט נכנס אדמוני לבית הכנסת - והרבי החל בסליחות

דברים פרק ל (ו) וּמָ֨ל יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־לְבָבְךָ֖ וְאֶת־לְבַ֣ב זַרְעֶ֑ךָ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֥ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ֖ לְמַ֥עַן חַיֶּֽיךָ: (יא) כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: (יב) לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: (יג) וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: (יד) כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ:

שאלות
א} יש להבין מה כוונת התורה במה שאומרת שקיום התורה והמצוות אינם בשמים ולא מעבר לים אלא הדבר קרוב בפיך ובלבבך, כיצד הדבר נעשה קל בגלל שתלוי בפיו ובלבבו הרי כל הנידון שיש לאדם יצר של תשוקות ותאוות שמונעות ממנו את קיומם ובמה איפה הנחמה שאינם בשמים ומעבר לים סוף סוף הדבר מאוד קשה?

ב} זאת ועוד מהו הנמשל והמכוון לא בשמים ולא מעבר לים וכי יעלה על דעת שהתורה תצווה את האדם דבר שאין ביכולתו לעשות ואם כן נראה שזה אך למותר להמשיל בלשון זו?

אין הקב"ה בא בטרוניא על בריותיו:
ונראה לענ"ד ליישב העניין כי הקב"ה אומר לכל אדם ואדם לא בשמים היא המכוון בזה שלא יטעה האדם שרק מי שהוא רוחני ושמיימי ומנותק ומנזר מכל חיי עוה"ז נחשב עושה רצון השי"ת, ולא מעבר לים היא המכוון בזה שלא רק מי שגולה ונודד ומתייסר ועושה תעניות וסיגופים וגלגולי שלג הוא שמקיים את התורה והמצוות, אלא כי קרוב הדבר בפיך ובלבבך, המכוון שהקב"ה אינו בא בטרוניא על בריותיו אלא כל אחד ואחד לפי יכולותיו לפי פיו ולבבו האישי ולא לפי דרגות של אחרים, ובאו חז"ל לבאר מתי הדבר קרוב אליך בתנאי שיהיו פיו וליבו שוים, וכ"כ רבינו בחיי דברים פרשת נצבים פרק ל פסוק יד בפיך ובלבבך, שתסכים במחשבתך ותגמור בלבך ותתודה בפיך. דהיינו שפיו וליבו יהיו שוים ולא אחד בפה ואחד בלב עכ"ל. נמצא שהתורה מדברת לכל אדם לפי יכולתיו וכישוריו הדבר קרוב כאשר יעשה את אשר ביכולתו בלב שלם, כי הבא להיטהר מסייעין בידו ובזה עושה רצון השי"ת, כי שמואל בדורו כמשה ואהרון. וכ"כ הרמב"ן דברים פרשת נצבים פרק ל פסוק ו. ומל ה' אלהיך את לבבך, זהו שאמרו (שבת קד א) הבא לטהר מסייעין אותו, מבטיחך שתשוב אליו בכל לבבך והוא יעזור אותך עכ"ל.

דברי הרב זושא:
וכבר ידועה ומפורסמת אימרתו של הרב זושא שלעתיד לבא כאשר יעלה לשמים אינו מפחד שישאלו אותו למה לא נהיה כמשה רבנו ולא רבי שמעון בר יוחאי ולא כמו הרמב"ם ולא כמרן הבית יוסף אלא הוא מפחד שישאלו אותו למה זושא לא נהיית זושא כמו שצריך להיות לפי היכולות של זושא. היות והקב"ה אינו בא בטרוניא ולא בתביעה לאדם מעבר ליכולתו, ובפרט בדורנו דור המדיה והטכנולוגיה שיש בהן פיתוי ובקלות יכול להיחשף לכל הזוהמה ונמשך אחרי יצרו ברור שאין תביעה על האדם כמו בדורות שעברו וממילא כל מעשה טוב בימינו דרגתו גבוה עשרת מונים מהעבר ושכרו גדול מאוד.

ימי אלול:
ובפרט ימי חודש אלול חודש הסליחות והרחמים כאשר נרמז הדבר בפרשתנו כמ"ש דורשי רשומות בפסוק א'ת ל'בבך ו'את ל'בב זרעך. ר"ת אלול. שלב כל אדם הומה ומתרגש מחמת ימי הדין הממשמשים ובאים, ברור שכל אחד יש לו שעת כושר להשתדל לפי היכולות שלו, ולא ינסה ליפול בידי רשת היצר שמנסה להחדיר בלב האדם מחשבות גדולות ונעלות עד שהוא מבין שאינו מסוגל לעמוד בקבלות כאלה ונופל לגמרי, כי תפסת מרובה לא תפסת, אלא צריך להשתדל ולו בקבלה ומנהג קטן לשפר את מעשיו וכך יהיה הולך ומוסיף. וכמ"ש בעל הטורים דברים פרשת נצבים פרק ל פסוק ו (ו) את לבבך ואת לבב. ר"ת אלול. לכך נהגו להשכים ולהתפלל סליחות מאלול ואילך. וכן לולא האמנתי לראות בטוב ה' (תהלים כז יג) לולא אותיות אלול שמאלול ואילך חרדתי נגד ה':

הרגל האדם בתפילתו ככפרי שוטה:

אולם הרבה בני אדם רצים בתפילתם ואינם מרגישים מה מוציאים מפיהם כי ליבם בל עימם, ובעלי מוסר המשילו הדבר לכפרי שהשתדך עם בת עיר והשדכן הסביר לו שבעיר נוהגים נמוסין והכל מלווה בתגובת נמוסין כגון בבוקר אומרים בוקר טוב, ובלילה לילה טוב, ובאוכל בתיאבון או לשובע, וביום שלום עליכם איך אתם מרגישים, וכשאינו מרגיש כ"כ טוב מאחלים לו תהיה בריא, או כשמתעטש אומרים לבריאות, וכן על זה הדרך, כמובן שהאזין אותו כפרי להדרכת השדכן אך כל כך הרבה דברים ביחד לזכור את סדר הדברים לא הצליח לקלוט, ולכן כאשר הגיע לעיר ברגע שפגש את מחותניו פתח פיו כמ"ש ויפתח את פי האתון והתחיל לומר הכל ביחד בוקר טוב לילה טוב לבריאות תהיה בריא בתיאבון וכך כל מה שזכר, לא ידעו האם לצחוק או לבכות לאיזה חתן טיפש השתדכו. הנמשל כך אנו בתפילתנו אומרים הוידוי במהירות וכן אבינו מלכנו הכל במהירות כאותו כפרי שוטה מבלי להבחין בדבריו מבלי שיהיו הדברים יוצאים מהלב, ובודאי כאשר האדם מתפלל בסגנון זה שאין תפילתו מתקבלת. וכאשר נתבונן במתחולל בעם בדרך כלל לצערנו כאשר האדם תפלל ליבו בל עימו כי ראשו ורובו טרוד בכל ענייניו הסובבים אותו ובקושי יודע מה מוציא בפיו אין מה לומר על כוונה, ובפרט בימנו דור התקשורת והמדיה שהאדם נרדף בכל מקום שהוא ומשועבד לקופסה השחורה אשר בכל רגע מצלצל או למטיבי דעת לפחות משתיקים המכשיר אך על כל פנים רוטט ותיכף ומיד חייב להסתכל מה נמסר לו עד שלצערי פעמים שראיתי אפילו בתפילת שמונה עשרה לא יכולים להתאפק כאילו מדובר בפיקוח נפש ולא נדבר על קריאת שמע וברכת המזון ועוד יותר בשאר התפילה או השיעור [אגב העצה הטובה ביותר שלא יחזיק המכשיר בתפילה לפחות שבזמן התפילה לא שייך להתקשר אליו כמו שהיה כאשר הטלפון היה קווי ובזה יהיה לו ישוב הדעת, אלא אם כן יש לו איזה מצב שעלול להיות פיקוח נפש כגון אשתו צריכה ללדת וכדומא] כך שאמנם גופו כאן אך ראשו בשמים, ולכך התורה מלמדת אותנו שאין ערך למעשיו כל שליבו בל עימו כי רחמנא ליבא בעי כאשר נבאר. עליו אמר הנביא ישעיהו פרק כט (יג) וַיֹּ֣אמֶר אֲדֹנָ֗י יַ֚עַן כִּ֤י נִגַּשׁ֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה בְּפִ֤יו וּבִשְׂפָתָיו֙ כִּבְּד֔וּנִי וְלִבּ֖וֹ רִחַ֣ק מִמֶּ֑נִּי וַתְּהִ֤י יִרְאָתָם֙ אֹתִ֔י מִצְוַ֥ת אֲנָשִׁ֖ים מְלֻמָּדָֽה:

מעלת תקיעות השופר שפיו וליבו שוים:
ובזה יובן עניין תקיעת שופר, ונקדים כמה שאלות א} יש להבין מה מעלת תקיעת השופר אשר גורמת לבלבל השטן ולהקים כביכול את הקב"ה מכסא דין לכסא רחמים, וכי מעשה התקיעה כ"כ מסוגל ומה מעלתו? ב} זאת ועוד שהנביא אומר היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו, אדרבא צריכים לשמוח מפני סגולת השופר ומדוע יחרדו? אולם עיקר תכלית תקיעת השופר וסגולתו אינה עצם התקיעה בלבד אלא התוצאה אצל האדם וזוהי כוונת הנביא שכאשר שומע אדם תקיעת שופר הרי זה דבר שמחייב חשבון נפש אצל האדם להתבונן במעשיו ולעשות חשבון נפש ליום הדין וכאשר האדם מעורר ליבו לתשובה וחרד מדבר השם ופיו וליבו שוים, זה עצמו הסגולה של השופר להקים כביכול את הקב"ה מכסא דין לכסא רחמים ולא סתם מעשה התקיעה וכאשר נרמז בפרשה ובשמו של השופר. כמ"ש בדרשות הבא"ח שעניין בפיך ובלבבך יש בו רמז על השופר, דהנה שופר בגמטרי' תקפ"ו, וכן תיבת פה ולב במילואן כזה פ"ה-ה"י-למ"ד-בי"ת בס"ה תקפ"ו, והדבר מרמז ללמדנו שעיקר קריאת השופר לשפר מעשיו של האדם היינו שיהיו פיו וליבו שוים.

מעשה המלמדנו על פיו וליבו שוים:
וכמעשה שהיה בזמן האדמו"ר רבי שלום מבלז זצ"ל אשר היה איזה חייט כפרי מחסידי בעלז ותחלת דרכו הייתה בצדקות בכל יום מתפלל ולומד כל התהילים ואח"כ היה הולך לעבודתו וב"ה התפרנס בשפע, והנה פעם אחת התפתח ויכוח עד ריב עם אחד מקציני הגויים ועי"ז הפסיק אותו קצין לקנות ממנו וממילא השפיע על חבריו שלא לקנות מהיהודי, ומאחר ומצבו של החייט הולך ומדרדר החליט החייט להעניש את הקב"ה כביכול וכל קונה שירד היה מצמם בתחילה בתהילים ואח"כ בלימוד ואח"כ בתפילה עד שפרק כל עול מעליו ומאידך מצבו הגיע לפת לחם, והנה הגיע ליל הראשון של סליחות והאדמו"ר ביקש מהגבאי להכין את העגלה ונסעו לביתו של החייט עמדו הנסתר והסתכלו על מעשיו של החייט, אשר היה שבור ועצוב ומהורהר ופתאום קם והוציא בקבוק משקה מהארון ושני כוסיות כמנהג הכפריים כאשר רוצים לעשות שלום ומזג והרים את הכוסית ושתה לחיים ושוב הרים את הכוסית השניה ושתה וכך עשה כמה פעמים, והאדמו"ר חזר לבית המדרש לסליחות התעכב בפתיחת הסליחות והנה נכנס החייט כולו אדמוני מרוב המשקה וישב בצד ואז התחיל האדמו"ר את הסליחות, הגבאי מאוד הסתקן מה כל המחזה ולכן התבונן בחייט שכולו לוהט, ולאחר הסליחות נקרא לאדמו"ר ושאלו תספר מה היה לפני שבאת, וסיפר שהיה בכעס עם הקב"ה והוא עשה שלום ועשה איתו לחיים אלא כיון שהקב"ה לא שתה הוא שתה במקומו עד שנעשה שלום ובאתי, ואמר האדמו"ר באותן רגעים הקב"ה ופמליא דיליה ירדו לראות איך החייט עושה שלום עם הקב"ה כל כך מעשה פשוט מתוך הלב פועל למעלה גדולות ונצורות.

מוסר השכל:
הראת לדעת שהתורה מלמדת אותנו כי קרוב הדבר בפיך ובלבבך לעשותו מאחר ואין תביעה מהאדם להידמות למלאך או צדיקי הדור כמו שמים ולא מעבר הים אינו צריך להתייסר ולהסתגף מעל יכולתו כי דרכיה דרכי נועם וכל אחד נתבע רק לפי יכולתו להשתדל לחזור בתשובה בתנאי שיהיה בלב שלם ופיו וליבו שוים וכך תהיה תפילתו עם מחשבה מה מוציא בפיו באופן שיזדהה ליבו עם דבריו ותהיה תפילתו מעומק הלב לפני בורא עולם כי רחמנא ליבא בעי ובזה יכול לזכות שיתקבלו ברחמים וברצון תפילותיו ותקיעותיו שזה כל המסר של התקיעות בזה שמפנים הדברים לליבו ואפילו בדבר קטן שמקבל על עצמו, כאשר סיפרנו אפילו מעשה פשוט בתום לב ושלימות לפי השגתו ודרגתו כמה גדול הוא שהקב"ה מזמין כל פמליא של מעלה לראות, והבא להיטהר מסייעים בידו, ק"ו כאשר אדם יתפלל בתום לב ופיו וליבו שוים וחושב ומכוון אשר מתפלל בודאי שהקב"ה ישמע תפילתו ברחמים וברצון ונכתב ונחתם לחיים טובים ולשלום אכי"ר.

בידידות ואהבה
הצב"י מרדכי מלכא ס"ט

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!