הלקוח ששיעשע את מוכר הפלאפל הרב בן ציון נורדמן

מוכר הפלאפל נשמע משועשע. כל מה שהציע היה לשביעות רצונו של הפציינט הנחמד.

טחינה? שים!

חמוצים? שים!

חצילים? שים!

חריף? שים!

כרוב? שים!

פסטו? שים!

כרכום? שים!

צ'יפס? שים!

הרבה לאחר שאחרון הלקוחות עזב את הדוכן והוא סידר את המקום כדרכו בכל ערב, עוד התנגן לו הניגון: טחינה? שים! חומוס? שים! צ'יפס? שים!

ומכיוון שירא שמים היה ומקפיד על קלה כבחמורה, מיהר לאחר הגפת התריס ושם פעמיו לבית הכנסת, לשפוך שיח לפני קונו בתפילת ערבית.

הוא שפך צקון לחשו בתפילת שמונה עשרה וכשהגיע לברכה האחרונה "שים שלום", לפתע נזכר מהלקוח המשועשע שביקר היום בחנות. עגבנייה? שים! בצל? שים! רוטב שום? שים!

הוא חייך לעצמו במבוכה: וכי אני טוב יותר מאותו לקוח שרק ביקש להרוויח עוד ועוד ולמלא את הפיתה שלו?! וכי אני שונה בהרבה? זה עתה סיימנו תפילת 'שמונה עשרה' ומה אני מבקש? "שים שלום טובה וברכה חיים חן וחסד ורחמים".

שלום? שים!

טובה? שים!

ברכה? שים!

חיים? שים!

חן? שים!

שים הכול. למה לא? תוכנית "הכול לבקשתך".

אבל, הזדעק מוכר הפלאפל במוחו, היכן הקופה? היכן משלמים? אותו לקוח בדוכן שילם במזומן על מנת הפלאפל הברוכה. כאן אני מזמין סל הטבות, אבל איפה אני משלם?!

כשמוחו קודח מהתמיהה, הוא ממשיך את הברכה כשהוא ממלמל חרש: "ברכנו אבינו כולנו כאחד יחד באור פניך". אה, הוא נרעש. כאן הקופה. "כולנו כאחד יחד". זו התשלום על הרשימה הארוכה של ה"שים" אותו הזמין לפני רגע - להיות כאחד יחד.

מתי נקבל את הברכה ? רק עם נהיה "כולנו כאחד יחד"

וכל כך למה חשובה האחדות במרומים? רק כי ישנו עניין ה'ערבות' בבני ישראל, כפי שנאמר "כל ישראל ערבים זה לזה", זו לא מליצה אלא דרך חיים ומעגל משולב.

בורא עולם הסתכל בתורה וברא את העולם. בתורה ישנם תרי"ג-613 מצוות. דא עקא ויש מצוות שלא כל אדם יכול לקיים. ישנן מצוות מיוחדות לכוהנים, למי שנטמא, לגברים, לנשים, לזמן שבית המקדש היה קיים, לבכורות, למי שמחזיק עבד או שדה. לא כל המצוות מתאימות לכל אדם.

אומר הקדוש ברוך הוא, יש עיצה. "בנים אתם לה' אלוקיכם לא תתגודדו", כשתהיו ערבים זה לזה הרי אתם אחד, ויחדיו תקיימו את כל המצוות. האינדיבידואל באמת לא יכול לקיים את כל התרי"ג, כלל ישראל - יכול גם יכול. לכן, כה חשוב שנהיה מאוחדים. רק כך אנחנו באמת נבחרים ובנים למקום.

*

בפרשה אותה אנו קוראים השבת פרשת ניצבים וילך אנו מוצאים את עניין אחדות כללות ישראל. "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם, ראשיכם, שופטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל".

בימיו האחרונים, עת חזר משה רבינו ושנה בפניהם את התורה הוא הדגיש לבני ישראל את מה שיחזיק אותם במשך כל הדורות ובכל הגלויות, וכפי שרש"י מביא מחז"ל " "אתם נצבים", לפי שהיו ישראל יוצאין מפרנס לפרנס ממשה ליהושע, לפיכך עשה אותם מצבה כדי לזרזם".

ומה הוא לימד אותם ברגעים אלו? "אתם ניצבים היום כולכם" - כל הכוח שלכם כיהודים וכמאמינים, זו רק עמידתכם זה לימין זה, זה לצד זה. כשאתם מאוחדים "כולכם... כל איש ישראל", אין מי שיעמוד בפניכם. תנצחו את הקשה שבאויביכם. כי אבא שבשמים אוהב כשבניו באחדות.

*

בימי ראש השנה הבאים עלינו לטובה, אנו מבקשים שוב ושוב: "היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, אם כבנים ואם כעבדים. אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים".

כשאנו פונים ומבקשים מאב הרחמים שירחם עלינו כי אנו בניו, יש לזכור מה התנאי והבקשה של האבא מאתנו: תהיו מאוחדים, תהיו אחד.

יחד שבטי ישראל - כאיש אחד בלב אחד

ובזכות האחדות הנפלאה, נזכה לכתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומבורכת לכל בית ישראל. אמן.

שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה

הרב בן ציון נורדמן

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!