בג"ץ הגיוס - אנחנו אשמים עו"ד יצחק שינפלד

זה היה צפוי, אך לא הפחית את ההלם. שופטי בג״ץ ברוב של שמונה מול אחד פסלו את חוק הגיוס החדש. זו מתנת הפרידה של הנשיאה הפורשת וממלא מקומה שפרש. אתה קורא את פסק הדין, השקפת החיים נפרסת לפניך. אתה מבין שלא היה סיכוי מלכתחילה. מאבק אבוד מראש, שאין שום הצדקה שהעליונים יתערבו בו, נגד נבחרי הרשות המחוקקת.



כיהודים מאמינים אנו תרים אחרי ״זכויות״ לפני יום הדין, ראש השנה. ״העליונים״, ראו זאת שונה. כבודם לא התאפקו ודווקא בחודש הרחמים והסליחות, הנחיתו את המהלומה וסחטו מהנציגים החרדים ובעלי הטורים, תגובות ואמירות חריפות ללא תקדים על עצם הנושא וההחלטה ההזוייה, שהינו בבת נפשו של הציבור החרדי בארץ, וגם על ״האוטוריטה״ שניכסו לעצמם שופטי מוסד-הבג״ץ. ופה הבן שואל, מי נתן להם את הכוח והאומץ?

מה שכבודם לא מבינים. ערך עמל התורה ולימוד התורה, הינו הנעלה והחשוב, הוא אינו כלי! הוא לב ליבת המטרה. ערך עליון, שמכתיב ויתורים אישיים מופלגים, חומריים וגשמיים. ״כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל״.

את ההבנה שהנקודה המרכזית, שזה אינו לימוד-ידע עם קו מטרה וסיום. גם תיאורטית, אי אפשר להשלים את הלימוד! קבלת תואר אינה קו הסיום, בד״כ ההתחלה. ״הלימוד״ הינו לשם לימוד, העמל הוא המטרה, לא סיכום הידע המופק, העליונים לא יודעים.

״חוק יסוד כבוד האדם וחירותו״. הינו הציר המרכזי שעליו מושתתים חוקי היסוד. מה ששופטי בג״ץ לא לקחו בחשבון האיזונים המתבקשים בעת הדיון, שבשביל יהודי חרד ערך ״לימוד תורה״ הינו בגדר ״כבוד האדם״. האמונה ״כי לכך נוצרת״ ובנוסף ודווקא בגיל הנעורים, זכות ההגשמה התורנית בגיל צעיר, שבו מתגבש האדם ונוצרת תבניתו לדורות גם היא הינה זכות יסוד.

רוה״מ בן-גוריון הבין, ש״קיום רוחני״ הינו חלק בלתי נפרד מקימום העם היהודי בארצו המתחדשת ובניית עוצמתו הרוחנית שתתרום לעוצמה פיזית. הפסוק ״בהר ה' תהיה פליטה והיה קודש״, יוצר את זכותה של המדינה היהודית שקמה מעפרה. במחי יד ניתן לוותר עלייה? כשהנביא מנבא: ״כי לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה׳ צבאות״. זו זווית ראייה ואמונה! שמבחינתם של רבים, זה הרבה יותר ממעמדם של חוקי היסוד.

זו מחלוקת אמונית טהורה שמשליכה גם על מסקנות שיפוטיות, מי שלא מאמין, לא יכול להבין. כבודם לא חייבים להאמין בה, כבודם חייבים לכבדה. חופש האמונה, חופש הדת, מעוגנים בחוקי היסוד כיסוד מרכזי. דעתם של ״העליונים״, לא מבטלת ואינה גוברת על ״דעת״ אחרים, כשזה בענייני דת ואמונה. זה לא במסגרת התפקיד והחובה. זה בגבולות הדיקטטורה השיפוטית שניכסתם לעצמכם בעצמכם, שלא בהסכמת רוב האזרחים. רק רפיסות וחולשת הרשות המחוקקת-הכנסת והרשות המבצעת-הממשלה, שתלויה קואליציונית בכחלון ומפלגתו, מאפשרת לכם ״לקחת את החוק בידיים״.

הכלל שיצרתם ״הכל שפיט הכל בגיץ״. הינו אנטי דמוקרטי במפגיע. מרוקן את נבחרי העם שנבחרו דמוקרטית מחובתם ופוגע אנושות בתפקידם, לחוקק. הבג״ץ הפך עצמו ״למחוקק-על״. כשהוא ״מבכר״ את דעתו גם על דעת הגורמים המקצועיים. גורמי צבא, ביטחון, מודיעין, ממשל וכעת שלח ידו בפרשנות שיפוטית בסוגיות אמוניות-דתיות, כשאין לו את הכלים והוא אינו ״המוסמך״ המקצועי לכך.

שאלת השאלות שחייבת להדהד ולזעוק זעקתה! מי נתן ל״עליונים״ את תעצומות הנפש להחליט ולפסוק בשאלה הרת גורל לציבור החרדי שבהר ציון!! אפי׳ מבלי להיוועץ בו. מי נתן להם את המנדט להתערב?

התשובה הכואבת אך האמיתית, אנחנו, הציבור החרדי והתורני. חלק ניכר מהמחלוקות והמריבות בציבור החרדי בשנים האחרונות נידונות בבתי המשפט לבושתנו. בקצירת האומר אזכיר. פונוביז׳. ספינקא ירושלים. הקצאות למוסדות תורניים בבני ברק. עוד ועוד. שלא לדבר על סיכסוכים אישיים, משפחתיים, עיסקיים.

האם לא אנחנו, הבכירים שבתוכנו, אלו שנתנו ונותנים, ריהבלטציה למערכת המשפט החילונית? במו ידינו אנו מאפשרים להם לדון בעניינו האישים וענייני הציבור החרדי. מה לנו כי נלין? על מי אנו קוצפים? ״בור כרה ויחפרהו והוא יכשל בו״.

הופעתי בבית משפט המחוזי בבאר שבע, בסכסוך משפחתי של משפחה מאחת מהחצרות הגדולות בארץ. הקהל! כולו לבש שחורים. עוה״ד משני הצדדים חרדים. רק כבודה המופתעת והקלדנית חילונים. דבריה הנוקבים מהדהדים באזני מאז ועד היום. היא נכנסה לאולם, הביטה ואמרה: מה אתם עושים כאן? אין לכם מוסדות בקהילה לדון בינכם? אתם לא מתביישים? התביישתי.

לפני שאנו מטיפים מוסר לאחרים, ראוי, רצוי וכדאי שנעשה את חשבון הנפש שלנו. הלו אשמים אנחנו!!! ידינו פעלו זאת. אנחנו חיזקנו ידיהם. אנו נתנו ל״עליונים״ את האומץ ותעצומות הנפש. הגיע הזמן לשנות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!