רגע לפני שהמצית חוזר • איך מנטרלים אותו? • מרתק

תושבי הערים ירושלים ובני ברק, נשמו לרווחה בימים האחרונים, לאחר שבמשך מספר יממות שאפו לריאותיהם עשן מחניק שהיתמר מעל סדרת ההצתות המחרידות שבוצעו בהן בחטף, שרק בנס הסתיימו ללא נפגעים בנפש.

לא ברור אם ישנה זיקה בין המקרים, אבל תפיסתם המהירה של שני הברנשים שעמדו מאחורי ההצתות, גילתה שמדובר בעצם בנערים מנוערים הנמנים על הציבור שלנו, בני 14 ו- 15, שלא ברור בשלב זה, מה המניע לאותם מעשי קונדס ראוותניים אכזריים וחסרי תועלת. בזיכרוננו עדיין נצרב, המקרה של הנערה החילונית שהציתה אשתקד בליל ל"ג בעומר, את בית הכנסת "פנים מאירות" בשכונת רוממה בירושלים.

המצית הסדרתי • סיקור נרחב באתר 'בחדרי חרדים':

• כך נתפס המצית • החשדות, הסיפור המפוקפק, סרטון האבטחה וההודאה
• המצית הבני-ברקי: בן 14, תושב העיר - נעצר ושיחזר
• דרמה בירושלים • נלכד המצית הסדרתי: צעיר חרדי בן 15 וחצי מסנהדריה
• בהלה בצהרי היום • שוב הצתה בלב שכונה חרדית בירושלים • צפו
• שוב הצתה: שריפה בקריית בעלז בירושלים
• שבועות של אש • גל הצתות בשכונת בית ישראל בירושלים; נעצר חשוד
• המצית הסדרתי בי-ם? • שוב שריפה ברחוב פישל
• אימה בבני-ברק • המצית הסדרתי שב לפעול • צפו
• גל הצתות חסר-תקדים בבני ברק • מי מבעיר את העיר?


מדובר בנערה בת 15.5 בלבד. כאשר הנערה נעצרה הודתה בחקירתה: הצתתי את בית הכנסת משום ששכניי החרדים מתנכלים לי. במשטרה קיימו אז בדיקה, אם קיים קשר בין הנערה לבין שני מקרי הצתה נוספים שאירעו בבתי כנסת בבירה, אחד מהם לילה לאחר המקרה בגינו נעצרה.

על פניו, לדברי אנשי המקצוע עמם שוחחנו, מדובר בפירומניה למהדרין. פירומניה, למי שלא יודע, מקורו מיוונית, פירו= אש ומאניה= שיגעון. הפירומניה היא הפרעה נפשית שהתסמין שלה הוא דחף להצית אש ולחולל שריפות. הפירומן כך על פי הגדרתו בספרות המקצועית, אינו עושה זאת על מנת לגרום נזק או לשם רווח כלשהו אלא כדי להפיק הנאה מעצם מעשה ההצתה.

לפיכך עולות השאלות המתבקשות, מה גורם לנערים אלו לבצע מעשי הצתה ? מה מניע אותם לחולל דרמות שעלולות לפגוע גם בקרובי משפחתם וחברים תמימים? האם ניתן היה לזהות את הבעיה מבעוד מועד ולמנוע את תוצאותיה? על כך ועל שאלות מציקות נוספות, ניתן למצוא תשובות בגישה ובהתייחסות של שני אנשי מקצוע, עמם שוחחנו בנידון.

הרב חיים וולמן: יש לכם ילד בעייתי? תידעו אותנו!

הרב חיים וולמן מנהל מחלקת רכזי שכונות, הפועלת על ידי מחלקת הרווחה של עיריית בני ברק, מנסה לנתח את התופעה בלא להיכנס לסימפטומים הפרה-פסיכולוגיים שלה, ומציג דרכים פשוטות וחיוניות כדי למנוע את התפשטותה.

"בנושא זה, ישנם כמה היבטים. ההיבט הראשון הוא, שהפירומניה ממנה סובלים אותם אנשים, היא מחלה. ממה נובע יצר ההרס הזה, את זה צריך לשאול רופא. מה שקורה במקרים אלו, שנער אחד שומע על תעלוליו של נער אחר, שעשה זאת כדי להפיג שעמומו ומבקש לחקות את ההצלחה. קרי, שורשה של הבעיה נעוץ בשעמום טוטאלי. יש כאלו שיגדירו את אותם מציתים מעורערים נפשית, יש כאלו שיש להם סתם הפרעה פסיכופתית, ולרבים אחרים זה יכול להיות סתם כך כי הם נעדרי כל מסגרת הולמת.

"אין לזה קווים ברורים שאפשר להגדיר בהם את הנערים. ישנם כאלו, שהשעמום עולה להם לראש ואז הם הופכים ספסלים, אחרים מציקים לעוברי אורח ומתנכלים אליהם, יש שיפרצו לבתים או יגנבו אופניים וכיוצא בזה מחדרי מדרגות והרשימה ארוכה. למה אותם נערים לא נקלטו במוסדות נורמטיביים ואינם שוהים במשבצות מתאימות? זו שאלה נפרדת, שעליה ובעיקר עליה יש לתת את הדעת. אם הנער סובל מדיכאון או אלמנט נפשי בעייתי, לא פלא שהוא ימצא עצמו מהר מחוץ למסגרת, ומכאן הדרך ליצירת מעשי משובה הגובלים לעיתים גם באלימות פיזית ובפעולות ברוטאליות, הדרך קצרה.

"לכן, יש בעצם בכל מקרה שכזה לברר, למה הנער לא שוהה בין כותלי מוסד חינוכי? מה מציק לו? מאיזו עילה נפלט מהישיבה בה למד? האם ההורים מודעים למעשיו?

במקרה דנן, יש לבדוק היטב, למה לא פנו ההורים לעזרה מקצועית, והעדיפו לטאטא את הבעיה מתחת לשטיח? כמי שעוסק בתחום הזה, הפתרון נמצא מתחת לפנס. אם ההורים או הקרובים, שכנים או ידידים, מגלים נער בודד שמסתובב באפס מעש ומחפש לעצמו ייעוד בחייו הריקנים, מחובתם המוסרית, המצפונית והחברתית, להפנותו לטיפול. מחלקת הרווחה של העירייה, שומרת על דיסקרטיות מוחלטת ומעניקה את הסיוע הטוב ביותר למקרים סוציאליים שכאלו.

בתפקידי, אני אחראי על רכזי השכונות. בכל שכונה, ישנו רכז שכל אחד יכול לפנות אליו כאשר הוא נתקל ב'בעיה מהלכת' שכזו והוא כבר יפנה את הצעיר לגורמים הרלוונטיים. ישנם הרבה פתרונות ואפשר להשיב את הצעיר בחזרה לתלם ולהעלותו על המסלול. אבל הכל מותנה בשיתוף פעולה של סביבתו של הנער. אם הם מבחינים שמשהו שאינו כשורה מתרחש סביבו, שהאימפולסים שלו מתחילים לתת אותותיהם בצורה שלילית, לדווח מיד. אנו מעסיקים קרוב לעשרים עובדי נוער, מתוכם תריסר במחלקה שלנו רק כדי לשקם את הנערים. אולם אין לנו דרך לדעת עליהם כאמור, בלא שיתוף פעולה ודיווחים מצד הסביבה.

"אתן לך דוגמא קלאסית. מיד כאשר נלכד הנער המצית בבני ברק, יצר עמי קשר אחד מאנשי כוחות ההצלה וסיפר לי, כי מצא מסמך מזהה של נער בני ברקי מסויים בזירה. הוא ביקש לדעת האם אני מכיר אותו, ושמא יש לקשור בינו לבין ההצתות. התברר, כי זהו נער שמטופל בידי מחלקת הרווחה. מכיוון שידענו את פרטיו, ערכנו בירור קצר עם בית הוריו, וגילינו שבאותה שעה הוא בכלל שהה בפתח תקווה, ואין לו כמובן כל קשר לנושא הבוער-תרתי משמע שעל הפרק.

המסקנה פשוטה. נער שמטופל, מיד גילוי הניצנים הראשוניים השליליים בהתנהגותו, הסבירות גבוהה כי לא יתדרדר לסיטואציות קטלניות ומשחיתות שכאלו. גם במקרה שלפנינו, שמדובר כבר לאחר מעשה, הרי שיש להעניק לו טיפול מיידי. אם ההורים ימשיכו להימנע מכך, רק אז יש להפנותו לבית משפט לנוער וללכת לאופציות ענישה מקובלות".

הרב נתי בקר: הפיתרון - גמילה מהתמכרות

הרב נתי בקר, איש חינוך מובהק, עבר השתלמויות בסוציולוגיה וחבר מרכז 'רטורנו' הפועל בעיר בית שמש, ומטפל בגמילת בני נוער שנחשפו לסמים, אלכוהול, הימורים והפרעות אכילה, מחרה מחזיק אחר התיזה האמורה ומוסיף פן מקצועי מנקודת ניסיונו וראותו.

"לא ערכנו אבחנה לנערים הללו, ולפיכך אינני יכול להעניק דיאגנוזה ברורה לפשר מעשיהם. על פניו מדובר מן הסתם בפירומניה כאמור. זו מחלה אימפולסיבית והדעות לגבי אופן הטיפול בה, חלוקות. אדם שפעל מתוך דחף לא מוסבר, אפשר לזהות זו כבעיה התנהגותית- קוגניטיבית.

במקרים כאלו מנסים לשנות את דרכיו שתהיינה נוחות יותר ופחות אימפולסיביות. מאידך, יש הרואים זאת כאובססיביות, קונפליקט מתמשך באישיות העצמית, שמתחיל ממקורות קדומים בתקופת הילדות, בה אנו צריכים לטפל במה שמוגדר פסיכולוגיה דינמית שיורדת לשורשים ומנסה להבין היכן נמצאים החסמים של הנער. מדובר במישורים רגשיים פרובלמטיים, שעובדו בצורה לא נכונה ברבות השנים ואותם יש לפענח ולגלות. ואילו כאשר מדובר בהפרעה נפשית, הרי שבמקרים מסוימים מדובר במישהו שעלול להוות סכנה לציבור. לעיתים יש גם לאשפזו בכפייה.

במקרי ההצתה שבהם אנו עוסקים, הרי שברי הוא שלא הייתה מטרת המציתים למטרות נזק או רווח, כי אם הנאה בלבד מהאש המתקלחת. ביטוי פסול ליצר הנאה מודחק שהתפרץ החוצה בדרכים לא מקובלות. כאן זה בוודאי לא תורשתי ולא גנטי. בעיה ספציפית, שלא הייתי מגדיר אותה כמגמה או תופעה. ואף לא כאקט מחאה נגד הממסד או הציבור החרדי. גם את מקרה הנערה מירושלים, למרות טיעוניה, הייתי מקטלג בין אחת מתוך ההפרעות האמורות.

יש קשר ברור בספרות בין פירומניה להתמכרות, והשאלה שצריכה להישאל, כיצד אנו כציבור מפעילים דרכי מניעה לכל מה שכרוך בהתמכרות. בצבור החרדי, אנו מבחינים במידה מועטה ושולית ביותר בכאלו שנקלעו לסמים ואלכוהול, אך במקביל במידה מרובה ובהיקפים גדולים יותר, אנו נתקלים בכאלו שנגררו לתחום ההימורים ומישור שנקרא הפרעות אכילה. המכנה המשותף לכולם היא ההתמכרות. מרכז רטורנו שהוא מרכז פסיכולוגי לגמילה מהתמכרות, העובד עם הציבור החרדי והדתי, פועל בעיקר על יישום שיטות לגמילה ואף למניעה. דומני שראוי לייחד לו יריעה נפרדת לסיקור פעילותו.

זה אולי נשמע כמו חלום באספמיה, אולם לדעתי על הרבנים לצאת בקריאה נרחבת לציבור לחשוף את המקרים הקטלניים הללו בישיבות. זיהוי הבעיה מכונה אצלנו 'יישוג', דהיינו כיצד מזהים את הבקיעים הראשוניים של נער החווה קשיים. כולנו חווים קשיים, אבל אדם שמוצק נפשית ואיתן ברוחו יכול לצלוח אותם. המיעוט, בעלי הנפש הרופסת מבטאים את קשייהם בדרכים שכאלו. לפיכך, הייתי מציע להורי אותם נערים לשלוח אותם לטיפול מקצועי, כדי לגמול אותם מהפירומניה, שהיא כאמור סוג של התמכרות".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!