מדוע עקב עולם הביון אחר חג השבועות? • טור אישי

כעת כבר מותר לגלות.

בזמן שכולם היו עסוקים ב'יום הנַכּסַה', או 'יום הנַכּבַּה', המתח העיקרי היה דווקא לקראת 'יום המַתּנָה'.

לא ברור עד כמה הציבור הישראלי מעודכן, אבל השבוע ביום רביעי חל 'יום המַתּנָה' היהודי, המציין את היום ההיסטורי שבו השתתפו מליוני יהודים במעמד 'מתן תורה' על הר סיני.

המעמד, כפי שמקובל אצל העם היהודי, היה נורא הוד. קולו של הקב"ה הדהד מקצה העולם ועד קצהו. בני אומות העולם שלא יכלו לסבול את הקול הגדול והנורא הזה, אף נפלו למשכב מחמתו.
במעמד שחוזר על עצמו מדי שנה, מתאספים מליוני יהודים בבתי הכנסת, ומקבלים על עצמם מחדש את התורה, שהיא מערכת החוקים היהודית. הם מאשררים מחדש את כפיפותם האולטמטיבית לחוקי התורה, ומתחייבים להגות בה יומם ולילה.

עד כה הוטל על הידיעה איפול כבד, אבל עכשיו כבר מותר לגלות: הימים שקדמו ל'יום המַתּנָה' היו מתוחים מאוד, לא רק בישראל אלא בקרב כל מדינות העולם.

קבלת התורה היא הערובה היחידה לקיומו של העולם, ובקרב מנהיגי העולם התחדדה האקסיומה שאם לא יהיו לומדי תורה בעולם הזה, או שכמות הלומדים תפחת, שלומו והמשך קיומו של העולם יעמדו בסכנה מוחשית.

בועידת הג'י-8 שכונסה לפני כמה שבועות, התמקדו מרבית הדיונים בעניין הזה. הכותרות שסיפרו על דיונים כלכליים או חילוקי דעות סביב הסכסוך הישראלי-פלסטיני, רק שימשו כהסוואה, מוצלחת יש לומר, לדיונים האמיתיים שהתנהלו בקדחתנות בחדרי חדרים בין ראשי המדינות הגדולות.

בדיונים סודיים בקרב יחידות מודיעין ברחבי העולם, נשקלו אופציות חירום שונות במידה ו'יום המַתּנָה' לא יעבור כמצופה. מקורות עלומים אף סיפרו כי בשלב מסויים אף נשקלה הפעלת יחידה מקצועית ומאומנת היטב שתגייס יהודים מכל רחבי העולם, תכפה עליהם הר כגיגית, ותבטיח באופן מיידי את המשך קיומו של העולם.

רק לקראת יום רביעי בצהריים, צלל רף המתח. בכירי ההנהגה העולמית נשמו לרווחה. הקודקודים שהיו מכונסים ב'בורות' ברחבי העולם הרימו כוסית לחיים והתחבקו בהתרגשות.

למעשה, עוד לפנות בוקר, כשהחלו לזרום הדיווחים ממנייני הוותיקין, הסתמנה המגמה החיובית. בעצם, סוכנים מוסווים כבר דיווחו בחצות על התלהבות עצומה בקרב העם היהודי. "מאות אלפי יהודים יושבים והוגים בתורה במשך כל הלילה ולא עולים על יצועם", אמרה אחת ההודעות שזרמה למערכת ביון מרכזית אירופית. הודעה מוצפנת אחרת, שהגיעה אף הוא מסוכני חרש של אחת מסוכנויות המודיעין המערביות הגדולות, סיפרה על קהל של אלפי איש ששרה בהתלהבות בטיש חסידי בירושלים: 'כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה'.

בסך הכל, בסיכומו של היום הזה, כוחות הבטחון היו מרוצים. לבד מהרעלות קיבה נקודתיות בגין צריכת יתר של מוצרי חלב, לא נרשמה שום תופעה חריגה. הארוע עבר בשלום, היום כולו חלף ללא תקלות מיוחדות, והעולם קיבל ארכה נוספת בת שנה.

עד ל'יום המַתּנָה' הבא.

קריאה לשבכ: פעם הבאה תשלחו אותו לסוריה

לא אחת בשדה התעופה אנו רגילים לראות אנשי בטחון חמורי סבר 'שולפים' מספר אנשים מן התור האנושי הארוך ומעכבים אותם לתשאול ארוך ומייגע.

לפעמים אנחנו מתפלאים על השיטה. תוהים, כיצד בדיוק הם יודעים את מי לשלוף, אבל מתברר שהם יודעים טוב מאוד.

לפחות במקרה שלפנינו.

אחד מבכירי ארגון עובדים גדול בבלגיה, ז'אק מישל אחד, הגיע לארץ כחלק מקבוצה בלגית גדולה.
מה היתה מטרתם?

תעשו לבד את החשבון: בלגים שהם לא יהודים, מה כבר יש להם לחפש בארץ?

כבר בכניסה לארץ עיכבו הרשויות חלק מהקבוצה, בעיקר המוסלמים שבהם, לתשאול שארך שעות רבות.
המישל הזה, עוד בלגי נפוח חזה, לא חיכה הרבה. כבר בביטאון הבא של הארגון, שמאגד תחתיו מאות אלפי עובדים ברחבי המדינה (גם מעט יהודים), הוא שפך את מררתו במכתב פתוח להנהגת המדינה הבלגית וההנהגה האירופית.

במכתב, הגדוש בכמויות בלתי נסבלות של ארס ושיטנה, מהסוג הגרוע ביותר, מתאר מישל את ישראל כמדינה גזענית מאוסה, מדינת אפרטהייד, שמנתקת את המים לפלסטינאים, מנדה אותם משירותים ציבוריים, וגוזלת מהם את אדמותיהם.

הוא אף פונה אל הפוליטיקאים ומבקש מהם: "נתקו כל שיתוף פעולה עם ישראל, החרימו את המוצרים שלה, את המוסדות שלה, החרימו כל שיתוף פעולה עם ארגון העובדים שלה - כל עוד היא לא מכבדת את המשפט הבינלאומי".

בסיום המכתב הנושא את הכותרת: 'ישראל, מדינה של בושה', הוא מזכיר לפוליטיקאים שהנה ספטמבר קרב ובא, ומבקש מהם לתמוך במדינה פלסטינאית עצמאית.

אני לא יודע עד כמה הטור שלי פופולרי בקרב השב"כ, אבל האם מישהו מוכן להעביר להם את פיסת האינפורמציה הבאה?

ז'אק מישל, (Jacques Michiels) בלגי אנטישמי. בפעם הבאה שהוא מגיע לכאן, נא לא לעכב אותו. לא לתשאל אותו. ישר לשלוח אותו דרך מעבר הגבול קונייטרה, היישר אל הסורים.
שילמד שם מעט על זכויות אדם, מוסר והגינות, וחוקי המשפט הבינלאומי.

הנס של השכן: המלפון עוד מינואר

נראה לכם רציני כל הסערה הזאת עם המלפפונים הנגועים?

אירופה הוא מקום מוזר. כבר התוודענו שם לפרות משוגעות, ענני אפר הרסניים, ואנטישמים קטנים מתוסכלים.

אבל מלפפונים מסוכנים?

זה כבר קצת יותר מדי.

אבל עם המציאות, כפי שנהוג לומר, לא מתווכחים, ועובדה היא שבגרמניה מתו אנשים תמימים, שלא נקלעו לבר ישראלי אלים, אלא נגסו להנאתם במלפפון אירופי ירוק. בינתיים הבהלה חוגגת, ואנשים מתנזרים ממלפפונים ושאר ירקות.

סתם שתדעו, שאני, לכשעצמי, מנהל חשבון ארוך עם המלפפונים האירופיים.

כשהגעתי הנה, המקום היה לגמרי חדש בשבילי. כל יום התוודעתי לעוד משהו שונה ומפתיע. גיליתי בתים רעועים, בלגים עצבניים, חשבונות חשמל נפוחים, אבל שום דבר לא השתווה ברמתו לתגלית המלפפונים שלי.

הלכתי לקנות מלפפונים, והתכוונתי לפגוש אותם גמדים, צנומים וננסים, בדיוק כפי שהם מוכרים לי מהבסטה של צדוק הירקן. אך מה שמצאתי עלה כל דמיון. עמדתי נדהם, נרעש ונפחד, מול מלפפונים ארוכים ורחבים שכל אחד מהם שוקל בכבידות.

כך, אפוא, התוודעתי למלפפון האירופי הענק, שקונים אותו פעם בחודש, קולפים ממנו עוד ועוד, והוא אף פעם (כמעט) לא נגמר.

בינתיים, אנחנו מחרימים את המגודלים האלה, כי באירופה המאוחדת, הכל עובר מהר בין המדינות: האנטישימיות, המחלות, וכל מרעין הבישין.

לעומתינו, השכן שלי, שמגדל בביתו ילד אחד ושני כלבים, כלל לא מודאג. המלפפון שלו הוא עוד מינואר. הוא קונה מלפפון אחד לחצי שנה, וגם את זה, הוא סיפר לי השבוע, הוא מתקשה לסיים.

טורו של דוד דמן מתפרסם בעיתון 'משפחה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!