תקציב המאבק בתאונות? - בן חורג

תקציב 2011-2012 שעבר לפני תקופה, חשף כשל בשיטת הייצוג שפוגע דווקא ברוב הגדול והדומם של הציבור, וראוי להקדיש לו רגע מחשבה.

לפי הפרסומים, סוכם במסגרת דיוני התקציב על העברת קרוב ל-300 מיליון שקל למפלגת ישראל ביתנו, 260 מיליון לש"ס, 240 מיליון ליהדות התורה, 200 מיליון למפלגת העבודה, וקרוב ל-150 מיליון למפלגת הבית היהודי.

כל הכסף הזה, למעלה ממיליארד שקל, מועבר לאינטרסים מגזריים שמייצגות המפלגות החברות בקואליציה, והאמת המצערת היא שכך צריך להיות. זהו מחירה של הדמוקרטיה, ולא על כך דווה הלב ולא על כך הומים המעיים.

הבעיה היא באינטרסים הלא מגזריים, האינטרסים הלאומיים, שאותם אין מי שידרוש בדיוני התקציב המרתוניים ובמקח והממכר המתנהל במטרה להשיג להצעת התקציב רוב בכנסת.

המאבק בתאונות הדרכים, שקוצץ בתקציב זה מ 550 מיליון בשנת 2008, לקצת יותר מ 300 מיליון בשנתיים הקרובות, הוא דוגמה טובה לאינטרס לאומי, שבהיעדר מפלגה שרואה אותו כאינטרס שחובתה לקדם, הוא הופך למעין בן חורג, זוכה ליחס של בן חורג, וראשון לספוג את הקיצוצים שיאפשרו את התוספות שדורשות מפלגות הקואליציה. זאת למרות שפקידי האוצר אמורים להיות הראשונים להיאבק דווקא על תוספת תקציב למאבק בתאונות, המעמיסות על המשק משא שמוערך בכ 16 מיליארד ₪ בשנה, (כל הרוג לבדו עולה למדינה בחשבון כולל 5 מיליון ₪). חזקה עליהם שהם מכירים היטב את יעילות יישום תוכנית לאומית למאבק בתאונות, שמביאה לחיסכון תקציבי עצום כתוצאה מהורדת מספרי ההרוגים והנפגעים, ההופכים לנתמכים בכוח על ידי הקופה הציבורית, אבל כנראה שבלילות המשא והמתן עם נציגי הקואליציה, השיקול המנחה, הגובר על שאר השיקולים, הוא השגת האצבעות להצבעה על התקציב.

תאונות הדרכים הן מפגע רוחב שכולם נפגעים ממנו, וטבעה הנורא של פגיעתו שהיא אישית ומשפחתית. אם היה פוגע באופן מובהק במגזר מסויים יותר מאשר במגזר אחר, מזמן היה נמצא התקציב להתמודד עימו בצורה נכונה, באמצעות הוצאה לפועל של תוכנית לאומית לבטיחות בדרכים. מחמת עוונו זה מידרדר המאבק היתום בתאונות עוד ועוד בסדר העדיפויות, עד שבשעות הקריטיות של דיוני התקציב, בהן מתקבלות לבסוף ההחלטות, הוא קבור עמוק מתחת לאינטרסים השונים של מפלגות הקואליציה.

מנהיגות אחראית חייבת להתמודד עם הכשל הזה. הדרך להתמודד עימו מורכבת משני שלבים: בשלב הראשון יש לזהות אותו, להבין אותו ולהכיר בו. בשלב הבא יש לנתקו ממערכת הלחצים שאין לו בה כוח שמקביל לחשיבותו לחברה. תקציבו צריך להיות קבוע, מופרש באופן טבעי מהכנסות המדינה מאגרות הרכב, ומנותק לגמרי ממערכת הלחצים שמלווה את התייצבותו הסופית של תקציב המדינה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!