"אני? דיין? צוחקים עליי?!" • הגר"ש עמאר נזכר ברב'ה • צפו בראיון

מי שלא ראה את הרב הראשי הספרדי, הגר"ש עמאר, לצד אב"ד חיפה הגאון רבי יעקב רוזנטל זצ"ל – לא ראה מימיו 'התבטלות' של תלמיד בפני רבו.

ערב חג מתן תורתנו, ישב צוות 'בחדרי חרדים' בלשכתו של הראשון-לציון בבית יהב בירושלים – והתבשם מיין ישן נושן.



הגר"ש שפע עוד ועוד סיפורים על רבו, שהסתלק לפני 13 חודשים – ו'דירבן' אותו להפוך למי ומה שהוא.

אם זה היה תלוי ברב עמאר, הוא היה נותר אברך כולל פשוט.

"לולי הרב רוזנטל, מעולם לא הייתי מעלה בדעתי ללמוד דיינות", מגלה הגר"ש בשיחה ל'בחדרי חרדים'.

הסיבה? "באתי ממשפחה פשוטה. זה לא היה הסגנון שלי".

"כן, אתה תהיה דיין!"

חבר מהכולל, שהיה נוהג לדבר עמו בלימוד, פנה לאברך הצעיר שלמה עמאר והציע לו לפנות בצוותא ללימודי טוען רבני. "הייתי רחוק מזה. החבר שאל אותי: שלמה, מה דעתך ללכת להיבחן יחד? לא ידעתי מה זה. שאלתי אותו: מה זה טוען רבני? מה צריך להיבחן? הוא הסביר לי. אמרתי לו: בסדר, אבל אני לא עושה דברים בלי לשאול רב.

"הלכתי לרב רוזנטל ושאלתי אותו. הוא ענה לי: 'זה לא בשבילך'. הבנתי ש'לא בשבילך' הכוונה שאני לא יכול לעמוד במבחן כזה".

• נפגעת?

"לא נפגעתי. ידעתי שהרב רוזנטל אומר את האמת. הבנתי את מקומי. השלמתי עם זה. אבל החבר לא ויתר וטען באוזניי שהייתה אי הבנה.

"חזרתי לרב רוזנטל. אמרתי לו: פלוני טוען שאני יכול ללמוד טוען רבני. הרב רוזנטל הסביר לי: 'לא אמרתי שאתה לא יכול. לא בשבילך – זו משמעות אחרת. אתה צריך להיות דיין'.

"קפצתי ממקומי. אני? דיין?! כאילו צוחקים עליי? הרב אמר לי: כן, אתה תהיה דיין! אמרתי לו: אבל פלוני הולך ללימודי טוען רבני. הוא אמר: הוא הולך לשם – אבל אתה תהיה דיין.

"זו ראיה לגדלותו של הרב זצ"ל. החבר נהיה טוען רבני ואחר כך נהיה עורך דין – אדם טוב ויקר, אבל אני נהייתי דיין. כמובן, שגם כשהייתי דיין, נועצתי ברב רוזנטל רבות - על כל צעד ושעל".

כך נמחקה ה'חבורה' הארוכה

"הקשר שלי עם הרב רוזנטל החל לפני 43 שנה דרך אשתי", מספר הגר"ש. "אי אפשר לתאר את החיסרון שיש לי מפטירתו. היה לנו קשר יומיומי. הייתי מתייעץ איתו ומנתח איתו כל צעד. הוא אהב אותי מאוד – ולכן היתה לו סבלנות לנתח איתי כל צעד, מצעירותי ועד תפקידי הנוכחי".

הוא מסביר: "תפקיד הרב הראשי - מורכב לאין ערוך. צריך לקבל הכרעות קשות - ודעתו הרחבה הייתה לי לעזר רב".

בתפקידיו הציבוריים הראשונים, הרב עמאר לא היה מעז לדרוש ברבים או לכתוב 'חבורה' בטרם תעבור את עיני רבו. "כל שבוע או שבועיים כשגמרתי איזה מאמר, הייתי יושב איתו. לפעמים אמר לי טוב מאד ולפעמים היה אומר לי בחריפות: זה לא טוב.

"לא אשכח את אחד המקרים. כתבתי 'חבורה' ארוכה בת 17 עמודים על רמב"ם מוקשה. הרב רוזנטל קרא את הדברים, והם לא מצאו חן בעיניו. הוא אמר: 'בשום פנים אי אפשר לומר כך'. גנזתי הכל והתחלתי לכתוב מחדש. לקח לי כמעט חודש לכתוב מאמר חדש בכיוון אחר לגמרי, אבל ידעתי שהרב פסל את המאמר מתוך אהבתו אליי".

צפו בראיון המלא

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!