מכתב הפיטורין כבר הוכן, ההצהרה חסרת התקדים נגד השר המכהן שוגרה

בעיטת פרידה: מי שבנה על כך שהליך "החזרה בתשובה" של השופט היוצא לגמלאות אליקים רובינשטיין, שבא לידי ביטוי בקבלת הדרישה לדיון נוסף בבג"ץ מרכולי השבת, תבוא לידי ביטוי גם בפסיקתו האחרונה - התבדה אמש (עם סגירת הגיליון) ובגדול.

כמו בפסיקת השחרור של הנשיאה לשעבר ביניש שביטלה את חוק טל והכניסה את המערכת הפוליטית לכאוס, כך פסיקת ההרכב בו ישב המומחה לענייני גיוס בעתירות העבר, אליקים רובינשטיין - חוזרת על אותו תהליך. שוב אנו מוצאים עצמנו סופגים פגיעה ישירה באותה סיטואציה בעייתית, כשאנו מצויים גם כך בעיצומה של טלטלה פוליטית במחציתה השנייה של הקדנציה.
בהחלטתם כי הסדר הגיוס החדש יפקע בעוד שנה - קבעו שופטי בג"ץ את סדר היום של מערכת הבחירות הבאה. יאיר לפיד שכינס מסיבת עיתונאים שעה לפני הפסיקה, זיהה גם הוא את המגמה וידע לשם מה נכנסו שופטי ההרכב לחופה.

שנת ארכה פועלת לרעתנו. אם בג"ץ היה מחייב לתקן את החקיקה כאן ועכשיו, עוד ניתן היה איכשהו לנסות להעביר חקיקת בזק. הואיל וניתנה שנה, ודרישתם של הח"כים החרדים היא להעביר כעת את פסקת ההתגברות, קשה לראות את מגן הבג"ץ כחלון מאפשר זאת בסוף המשמרת, ועוד יותר קשה לראות את השר האחראי ליברמן, שהעביר את חוק הגיוס עם לפיד, מגיע לבחירות כשעל מצחו חץ מטרה, כמי שסייע לחרדים לעקוף את בג"ץ בשנית.

בפסקי הדין על חוקיות ההתנתקות, ראינו ולא בפעם הראשונה שעמדתו של שופט המיעוט חופפת לכיפתו. במקרה הזה, הקביעה רלוונטית בעניינו של השופט סולברג בלבד. לפני כמה חודשים הזדמן לי לשבות במחיצתו ביחד עם השר לשעבר אטיאס - וחוק הגיוס המתוקן עלה על השולחן ונדון בחופשיות, כפי שרק חסיון השבת מאפשר. סולברג הדתי אכן סיפק את הסחורה וצידד בהותרת החוק על כנו, נגד עמדת יתר חברי ההרכב, כולל שלושת חובשי הכיפה הנוספים (רובינשטיין, הנדל ושהם).

פגיעתו של רובינשטיין בעל האג'נדה המובהקת גדושת הפתגמים והסיפורים נגד הסדר "תורתו אומנותו", הייתה צפויה. מחר בבוקר הוא יתייצב לתפילת השחרית בשטיבל'ך של קטמון. חברי הכנסת שהתייגעו שנתיים לריק ישכימו לתפילת ותיקין ויכוונו בתפילת שמע קולנו, חוס ורחם עלינו.

לא תבערו אש

“מה השתנה לרעה” שאל מרן ראש הישיבה הגראי”ל שטיינמן את שלושת חברי הכנסת של דגל התורה, ערב כינוסן של מועצות גדולי וחכמי התורה. ליטאים מהסוג החדש, עם ארומה חסידית, שזכו להזדמן לאחרונה לרחוב חזו”א 5 בשעה שניתנה הרשות לדבר, דימו את המתרחש למעין ”כנתינתם מסיני” בזעיר אנפין. קולו של הרב הישיש שחצה זה מכבר את גיל המאה ורק לפני חודשים ספורים נאבקו סביבו אראלים ומצוקים, נשמע חלושות בתחילת השיחה, והולך וגובר עם כל מילה. ניכר בו בתחילת השיחה שהוא חושש מכך שהרהורי ליבו לא מגיעים לאוזני הנוכחים, אך כשהשפתיים זעות והקול נשמע בחלל החדר, הטון מתגבר והמילים הופכות למימרא קצרה, חדה ושנונה.

שלושת חברי הכנסת היטו אוזן לקושיה שנשאלה באידיש, ושיקפה את דילמת השבת יותר מכל המאמרים שנכתבו לאחרונה בעברית צחה. לתוכן התשובה שניתנה באותו מעמד נשוב תכף ומיד, אבל אי אפשר שלא לסיים את שלב השאלות בתמיהה נוספת של גדול בישראל שאף הוא לא השתתף בכינוס המועצות בחמישי האחרון. ”האם זה יעזור” שאל מרן הגר”ח קנייבסקי כשהועלתה בפניו האפשרות לאיים על שלמות הממשלה. הקושיה שיצאה מרחוב רשב”ם השלימה את השאלה שהושמעה ברחוב חזו”א. שתי השאלות, היו למעשה - תשובה.

חברי הכנסת השמיעו למרן הגראי”ל שטיינמן הסבר שנסמך על שלוש רגליים. האחת, היקף העבודות - שתוגברו לדבריהם לבלי הכר בכל תחנות הערים המרכזיות בישראל. השנייה, תכניות העבודה שהפכו את מלאכת השבת לחלק מהשגרה. עבודת כביש בסופ”ש הפכה לסגולה לקיצור תהליכים וזירוז השגת יעדים. הרגל השלישית, הפרהסיה שניתנה לעצם קיומן של העבודות וחייבה את התייחסות חברי הסיעות החרדיות. כמו תמיד, כשמסירים את כל הקליפות ומגיעים לליבת הבעיה, מגלים שהתקשורת אשמה.

בהתאם לאופי התשובה ניתנה הוראת התגובה עוד בטרם התכנסה האסיפה. בשל העובדה שמשני נותני הטון בהנהגה הליטאית החרדית נבצר מלהשתתף בישיבה, הייתה ברורה כבר מהדקה הראשונה, השורה התחתונה.

חשיבותו של הכנס הייתה בעצם קיומו, וקדושת השבת רק הוסיפה לאווירה. שהיתי בחדר הסמוך לאולם בו התקיימה אסיפת ברית המועצות הלא שגרתית. אי אפשר היה שלא לחוש רטט אלולי כשבזה אחר זה התאספו זקני העדה, ולא בחדר כינוסים מפואר או בטרקלין רחב ידיים, אלא באולם תלמוד תורה חוות דעת בירושלים.

אפילו במיקום ובאווירה, היה סוג של אמירה. השלום הפנימי הוצג לעין כל במקום צנוע, והתבטא במחוות פשוטות כמו באותו רגע שבו ראש ישיבת פוניבז’ הגרי”ג אדלשטיין קם ממקומו ועקר לשולחן המועצת החסידית. חברי הכנסת שמנציחים שנות דור את קטטות השישים-ארבעים, הוצאו והוכנסו חלופות והושמו במקומם הראוי והפרופורציונאלי. גם העיתונאים.

בפרפרזה לאמרתו של מנחם בגין המנוח, ”יש שופטים בירושלים”, ניתן היה לומר בתום המעמד שיש גדולי תורה בבירת ישראל. בסוג של אחריות ממלכתית שכבר מזמן אינה נראית בקרב ההנהגה הישראלית הרשמית, לא הושמעו אזהרות ולא הופרחו איומים ממשיים. על חצי השנה שניתנה לראש הממשלה, ביבי היה מחתים כאן ועכשיו את היועץ המשפטי לממשלה, ועם המסר החיובי של שמירת הפרהסיה הציבורית, כל יהודי מסורתי יכול להזדהות.

הברכה המובטחת לשומרי השבת - היא היפוכה של שפת האיומים והחרמות. לא רק התוכן, גם הטון היה שבתי. המסר המתון הזה של שבת מחבקת ולא מרחיקה, ראוי שיהיה גם לנגד עיני עיתונאים שהפכו את השבת קרדום לחפור בה כותרות. לא תבערו אש - על חשבון יום השבת.

תחנת גדולי האומה

גם אחרי שרכבת הפרישה מהממשלה נבלמה בתחנת גדולי האומה, יש כמה חברי כנסת חרדים, ראויים ולא מתלהמים, שבאים חשבון עם שר התחבורה ישראל כץ ומבטיחים שעל רכבות השבת הללו הוא עוד ישלם, וביום חול. לא עוזרים לכץ ההסברים ש“רכבת ישראל” לא קרויה על שמו הפרטי וגם לא מסייעות בידיו ההנחיות שהוציא היועמ”ש לממשלה – האוסרות על התערבותו. לדידם של חברי הכנסת, המחוזקים בפרשנויות מוסמכות של גורמים בכירים בלשכת רה”מ, כץ הוא הקטר, הקרון והמסילה. אין תזוזה בלי הוראתו, אין מלאכה בלי הנחייתו. לדידם, במבחן השטח, רוח השר שמחזיק במשרד זו הקדנציה השלישית ברציפות, רלוונטית יותר מכל הנחיה משפטית דקדקנית.

אחד מחברי הכנסת של יהדות התורה (לא מנחם לייזר מוזס כמובן, שעבורו הרכבת למירון היא תכלית הכול) טען השבוע שאפילו המתקפה התקשורתית נגד שר העבודה חיים כץ אחרי שעצר את עבודות הרכבת ב'שבת חזון', יצאו בכלל מכיוון לשכת שר התחבורה. ”הוא רוצה לגזור סרטים על הפרויקטים שהוביל וכמה שיותר מהר”, טוען הח”כ שמציג נתון ולפיו, עבודה בשבת, יכולה לזרז את התקדמות הפרויקטים בקצב מואץ של עשרים וחמישה אחוזים - לא כולל התערבות, צפויה במקרה הזה, של כוח עליון.

לתיאוריה הזו יש סימוכין ברורים, בלשכתו של אבו-יאיר, נתניהו. בלשכת רה"מ רואים בישראל כץ, בעל תנועות הידיים המעגליות שמקלות על החקיינים והבדרנים לעשות את מלאכתם, מעין תמנון רב זרועות. כשעינם הממצמצת בין חקירה לחקירה, בין טיסה לגיחה, צופיה לעבר חלופות אפשריות בממשלה, הם רואים את כץ במלוא גודלו, טרום השלת עשרות הקילוגרמים ממשקלו.

לא עוזרת ההתייצבות הסדרתית בכנסי ביטן וגם לא הבעת הנאמנות בשיחות גלויות. בלשכת רה"מ, סמוכים ובטוחים שכץ הוא השר הבכיר שמתדרך ללא הפסקה, הוא-הוא הגורם הליכודי המכהן, שכבר מכין את היום שאחרי - עוד בקדנציה הנוכחית. אין אחר מלבדו, ברשימת השרים המעודכנת של הליכוד. סער מחוץ למשחק בכנסת הנוכחית, השר לביטחון פנים ארדן, איבד זה מכבר את בטחונו העצמי, יובל המבולבל שטייניץ מגלה לפתע שסביבתו צחה – כשלג שנותר על הכביש אחרי שלושה ימי שמש, והבכירה הבאה בתור היא מירי רגב.

כשמתבוננים על רשימת הגמדים שאחרי נתניהו, כץ בולט לפחות בראש אחד מעל כל השאר וגם מקפיד לתחזק יחסים טובים עם כל האגפים, כמעט ללא יוצא מן הכלל. בלשכת נתניהו חוששים מהיום שבו היועמ”ש יורה על כתב אישום שיחייב את נתניהו להתפטר. הם בטוחים שכץ לא יוותר על ההזדמנות הבלתי חוזרת שתיקרה בפניו לכבוש את ראשות הליכוד, ללא צורך בבחירות – כמו לבני אחרי אולמרט, רק עם תוצאות אחרות. להשלמת התיאור רק חסר שהקריקטוריסט יאיר, יאייר לנו עוד ציור אנטישמי, שכץ והחרדים מרקדים במרכזו.

במוצ"ש הזכור לרע, בו התייצב כץ בנתיבי איילון למסיבת עיתונאים שצולמה ממעוף הרחפן וגרמה לכולנו לראות כוכבים, ביבי כבר גמר אומר לפטר את השר שירד מהפסים. ראש הממשלה חזר בו מכוונתו אחרי שהעבודות הופסקו, החיילים נתקעו והעיתונאים חגגו. נתניהו שמחפש מאז ומתמיד את האינטרס הפוליטי שעומד מאחורי הכותרות נגדו – סימן את כץ כמקור המידע ונשבע לנקום. עבודות הרכבת בשבת בנתיבי איילון. תיעוד בלעדי שפורסם ב'בחדרי חרדים'

מכתב הפיטורין כבר הוכן, ההצהרה חסרת התקדים נגד השר המכהן שוגרה, אך היו אלה שני פוליטיקאים חרדים בכירים, אחד מש"ס ואחד מיהדות התורה, שהפצירו בו באישון ליל שלא לזרוק את החרדים מתחת לגלגלי קטר ההסתה השועט. "אל תפטר את כץ, כי הראשונים שיפסידו מזה יהיו החרדים", אמרו לו השניים, ששמרו על ערוצים עקיפים עם כץ מאחורי הקלעים.

בסבב הנוכחי, כץ שמשמש גם כשר המודיעין, עשה עבודת הכנה מאחורי קווי האויב. הוא נערך לרוחב הגזרה והבין כי יד נעלמה מכוונת את האצבע לעברו במטרה להפוך אותו ליעד אישי, שיסומן בהחלטת מועצת גדולי התורה. אם שמו של כץ היה מוזכר לדיראון, בהחלטה משותפת של כל גדולי ישראל, הוא היה מאבד סיכוי לתמיכה חרדית פוטנציאלית ונמחק בן רגע מרשימת המחליפים הריאליים, בוודאי בקדנציה הנוכחית. ראש הממשלה שהעדיף בגדול להרגיע את הגזרה, לא היה מזיל דמעה לנוכח החרפת הטון הנקודתית.

כץ זיהה את הסכנה, ובעיצומה של האסיפה הוא עלה ממגננה להתקפה ותוך כדי כך חשף את הנוסחה שגובשה מול ראש הממשלה. "צריך לחזור ולהזכיר שבשעתו הובאה חוות דעת רשמית על דעת היועץ המשפטי לממשלה שאוסרת עלי לפנות להנהלת הרכבת ולהתערב. מעבר לזה אני הוא זה שהציע פתרון שהתקבל על דעת שלושת ראשי המפלגות, להחיל את סעיף הכפיפות למסורת ישראל גם לנושא עבודות בשבת, כמו שתוקן ב-1991 בנושא הקצאת קווי תחבורה ציבורית וזה מה שמקודם כעת. שלושתם התכנסו איתי ביום ראשון והחליטו לתמוך בפתרון של הכפפה למסורת ישראל ולאחר מכן נכנסו אל רה״מ עם העמדה הזאת. אני זה שהבאתי את הפתרון היצירתי - אחרי שבדקתי את ההיסטוריה, ומי שרוצים לשרבב את שמי אלו גורמים פוליטיים מתחרים".

עד שהרעיון יאומץ ויוסדר בחקיקה בחצי השנה הקרובה (נשבות ונשפוט), צריך לשוב ולהזכיר שכל הדיבורים על כך שהחוק מתיר עבודות במצב של פיקוח נפש בלבד, רחוקים מלשקף את המצב המשפטי כפי שהוא מעוגן בהסדרי החקיקה של מדינת היהודים. סעיף 12 לחוק שעות עבודה ומנוחה שנחקק בראשית שנות החמישים קובע סטנדרטים שונים לחלוטין, ומאפשר לשר העבודה, להתיר העסקת עובד בשבת, "אם הוא משוכנע שהפסקת העבודה עלולה לפגוע בהגנת המדינה או בביטחון הגוף או הרכוש, או לפגוע פגיעה רבה בכלכלה, בתהליך עבודה או בסיפוק צרכים שהם, לדעת שר העבודה, חיוניים לציבור או לחלק ממנו". סעיף הסל הזה, מאפשר לשר הממונה מרחב פעולה ברוחב ששת המסלולים בנתיבי איילון כולל פסי הרכבת המפרידים ביניהם.

התח"צ הפך ליח"צ

בתזמון נפלא - כאילו נשלף פסק הדין מכספתו המאובטחת של מזכיר ועדת הרבנים למען שמירת השבת - גלגלו השבוע שופטי בג"ץ את סיעת מרצ והעותרים הרפורמים שביקשו לאפשר תחבורה ציבורית בשבת. הכותרת שיצאה בעקבות הפסיקה - נהדרת, אבל אין סיכוי שבעקבותיה נראה את חברי הכנסת החרדים חותמים על המימרה הבגינית "יש שופטים בירושלים", ולא רק בגלל המקל שהונחת על ראשינו אחרי הגזר הקצר. עיון בפסק הדין מלמד שהשופטים נתנו פתח להגשה מחודשת של העתירה, כשקבעו כי אם חברת תחבורה שמעוניינת להפעיל קווים בשבת, תגיש עתירה מחדש, הם ידונו בה.

הטיימינג של עתירת התח"צ בא טוב גם ליח"צ של ישראל כץ, שמשרד התחבורה – בהנחייתו, הביע עמדה ברורה במסגרת העתירה. גם חברי כנסת חרדים שנוטרים לו טינה על תעלולי הרכבת, מסכימים שבעניין עתירת התח"צ, הוא עשה מעל ומעבר כדי להבהיר את עמדת המדינה. לא רק כלכלית, גם פוליטית, מסתבר, לא מפסידים משמירת השבת – גם אם למחצה. בסופ"ש הזה ניתן לומר, על בסיס אמרתו של אחד העם, כי יותר מששמר ישראל כץ על השבת, השבת שמרה עליו.

מה שצריך להדיר שינה מעיני הנציגים החרדים, זו לא העתירה, או המשמעות הנסתרת של ההחלטה, אלא דווקא זהות הגורמים העומדים מאחורי הגשתה. במשך שנות דור, הארגונים הרפורמים שקנו אחיזה בקרב הציבור היהודי בארה"ב, ניסו ללא הצלחה לחדור ללב המיינסטרים הישראלי. בשנתיים האחרונות, הם מצליחים לחדור ללבבות, בחסות של יהדות מקרבת, תפילה שוויונית וכותל משפחתי.

לפני שנה, נראו ברחבי הערים החילוניות שלטי חוצות הקוראים לציבור המסורתי להגיע לתפילות הימים הנוראים, באווירה שוויונית. במדור זה נחשפה, אך לפני שנה, החסות שהעניקו עשרות רשויות מקומיות, לשלטי רחוב הקוראים לציבור להגיע לתפילות החגים "ברוח משפחתית ושוויונית". רוב רובם של שומרי המסורת אומנם הוסיפו לנהור, ברגל, לבתי הכנסת האורתודוקסיים, אך לראשונה זה עשרות שנים, זוהתה קפיצה דרמטית בשיעור המתפללים בבתי הכנסת הרפורמים והקונסרבטיביים, כאן בישראל.

המגמה הזאת רק הלכה והתעצמה במהלך השנה שחלפה. עינינו הרואות שהרפורמים כאן כדי להיאבק בכל הכוח על דעת הקהל - מה שמחזק את הצורך בריבוי אהבה במקום שנאה. מי שאינו מבין כיצד ניתן לשלב בין שמירה על קוצו של יוד לבין הקפדה יתירה על קירוב לבבות, מוזמן לשוב ולעיין בנוסח ההחלטה של מועצות גדולי וחכמי התורה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!