האתגר: להיות יהודיה ורוקדת - סיפורה המרתק של חיה שלמה

אמנות תפסה נפח מכובד בחייהם של אנשים רבים ואט אט, כמעט כמו בכל תחום, חדרה על תוך הציבור החרדי שהעז סוף סוף לקום ולומר: גם אנחנו אמנים. מה שנתפס כתחום ששייך רק לאנשים מאוד מסוימים, החל להתפשט ולהשרות אווירה הרבה יותר נינוחה ומאפשרת. כך מוצאות עצמן אמניות רבות נהנות ואף מתפרנסות מתחום האמנות אליו הן מחוברות.

אחת מהנשים שלקחו את האמנות צעד אחד קדימה, או שנכון יותר לומר כמה צעדי ריקוד קדימה, היא חיה שלמה, נשואה ואם לארבעה – תושבת ירושלים. שלמה, מנהלת את 'הללו', וכעת משמשת כראשת מחול במיזם 'אמנות ואמונה'.

חיה אליס שלמה, נולדה בתל אביב למשפחה מזרחית מסורתית. "מגיל 4 למדתי ריקוד", היא משתפת בראיון ל'לובי נשי'. "למעשה הייתי מהילדות האלו שנרשמו לכל חוג במתנ"ס, כי היה לי הרבה זמן פנוי, ואהבתי מאוד לדעת הכל. רק בריקוד מצאתי את עצמי מתמידה ומתפתחת ללא הפוגה. התחברתי והתאהבתי מיד. כמובן שהמשכתי גם לתחומי ספורט שונים, התעמלות קרקע ועוד, עד שהגעתי עם הלימודים שלי ללימודי מחול לתואר".

בגיל 23 היא חזרה בתשובה. או אז נתקלה בשאלה הקיומית הבסיסית שמתקילה כמעט כל אדם שניצב בפני מחוזותיה של התשובה: האם ניתן לחזור בתשובה ועדיין להמשיך לעשות מה שאני עושה ונהנה? או במקרה של חיה: "האם אפשר להיות יהודי מאמין ורוקד"?

כשמסתכלים 25 שנים אחורה, לאותה תקופה בה החלה שלמה את חזרתה בתשובה, לא היה באמת את מי לשאול האם מותר או אסור, "אז עשיתי ויתור זמני", היא מסבירה, וחוזרת בזמן עוד קצת אחורה.
"למעשה בגיל 23 היה את רגע ההכרעה, אם כי ברור שתהליך כזה אינו מתרחש בן יום". כמו כל בחורה תל אביבית ממוצעת, התגייסה לצבא, שמשה בתפקיד נחשב, השתחררה ונסעה לטיול הגדול למזרח, שם הסתובבה כשנה, וחוותה חוויות רוחניות שונות, מדיטציות, שקט, ושם – במקומות הרחוקים ביותר והשקטים ביותר, הלב שלה התחיל לדבר.

"כשחוזרים ממסע כזה – אין דרך להמשיך את החיים כאילו כלום לא קרה. הרגשתי שהלב שלי מחפש עוד ממה שעבר עליו שם. הרגשתי שאני צריכה עוד משהו לתוכי, ולא ידעתי כמובן להסביר את זה. רק ידעתי שיש בי צורך רוחני עז כדי להרגיש טוב".

את יום כיפור היא צמה מאז ומעולם, שכן ביתה היה מסורתי, ואילו סביה וסבתותיה היו דתיים ממש. "כשאת באה ממשפחה מזרחית, אין מצב שאת לא יודעת על ערכים וקודש", היא מחייכת
ושם, כשהיא בת 23, חיפשה את הרצון לחיבור בין יהדות לבין ריקוד. בגיל 25 נישאה לבעלה, שהיה חילוני לחלוטין, אם כי עסק בתחום שמתקרב לרוחניות. "הוא היה מאסטר לרייקי, אני הייתי אסיסטנטית שלו, יחד דיברנו הרבה על רוחניות, עד שיום אחד שאלנו את עצמנו, למה לא נלמד יחד יהדות"? והם למדו, ונסחפו, ומשם הכל היסטוריה.

"העיניים ננעצו בי במבט לא תמיד – קמתי והלכתי, ולעולם לא חזרתי"

תחילה המשיכה שלמה ללכת לסטודיו לריקוד. לימודי הריקוד היו עבורה כל החיים. היא היתה קמה מדי בוקר והולכת לרקוד במשך 8 שעות רצופות. "המפנה התרחש כשהרגשתי זוג עיניים ננעצות בי, והמבט כפי שהרגשתי אותו, היה בלתי תמים לחלוטין. אספתי את עצמי באותה השניה, לקחתי את הדברים והלכתי משם. לא חזרתי לשם אף פעם".

את התחושה הזו מתארת שלמה, כאישה שמרגישה התקרבות לקדושה. או אז המבטים אליהם הורגלה בעבר, הפכו להיות מטרד.

"כשהחלטתי לא ללכת לסטודיו מעורב, נשארתי בבית והתחלתי לחפש תשובות לשאלות שלי על יהדות וריקוד", היא משחזרת. "חיפשתי בספרים על גבי ספרים, אולי מישהו יודע מה זה לרקוד? והגעתי לספר של רבי נחמן מברסלב, שם הוא כותב מאמר שלם על גודל קדושת הריקוד. באותו רגע הבנתי שאני יכולה להתקדם עם הדרך שלי. תחזרי בתשובה, את יכולה!"

"התחלתי לחיות מחדש"

כשהבינה את המשמעות המדהימה, החליטה שלמה ליצור מופע אישי שיספר את סיפורה בתוך מחול. "התחלתי להופיע במדרשות בכנסים באירועים לנשים. לחיות מחדש. הוויתור שלי היה זמני לחלוטין. אנקדוטה מעניינת בחייה היא דווקא מצד הוריה. אמה, שחזרה בתשובה אפילו לפניה, המשיכה לחיות באהבה ובשלווה עם אביה שנשאר חילוני כבימים ימימה. "זה התחיל כשאבא שלה נפטר והיא לקחה על עצמה לשמור שבת במשך שנה אחת", משחזרת שלמה. "לאחר שנה לא היה לה נעים לחזור אחורה ולמעשה היא אהבה את מה שעשתה, ומשם חזרה בתשובה שלמה".

תשובה. היא אור גדול. "אור מכסה על כל דבר. יש בזה כוחות נפש עצומים", מצהירה שלמה.
את המעבר מתל אביב לירושלים, עשתה בעקבות מעבר ללימוד באקדמיה למוזיקה ולמחול. "גרנו בבית וגן במשך 13 שנה וכיום אנו מתגוררים בשכונת קרית יובל המתחרדת", היא משתפת.

"נשים אמרו לי שהן חולמות לרקוד"

את עבודתה היא מקדישה לתחום המחול כמובן, עבודה עם נערות ונשים שרוצות להגשים את עצמן. "כשהופעתי עם סיפור התשובה שלי, הגיעו אלי נשים והתחילו לספר לי על חלום שלהן לרקוד, על חלום שהבת שלהן תרקוד, אז ליקטתי את הסיפורים לחלום שבו אקים בית לריקוד. הקמתי את 'הללו' – בית ספר למחול בניגון יהודי, שמו נובע כמובן מתוך הללו קל בקודשו, מקום שהוקם לפני הכל בסיעתא דשמיא ומתוך השגחה פרטית.

הריקוד אצל חיה הוא חוויה רוחנית ומחולק לפי מסלולים, מתחביב ועד מסלול מקצועי – כולל אישור לתואר ראשון שקיבלה לאחרונה. "הריקוד אצלי מונחה דרך פרשת שבוע, נוצר תהליך אמיתי סביב תנועה ורגש, ללא כללים, רק רצון פנימי. זה מדהים.

להגשים את עצמן בסביבה רוחנית, לנשים בלבד

העובדה שאני יוצרת ממקום מחובר, והעובדה שיש ביקוש כל כך גדול לריקוד, מאשרים לי את התחושה של הדרך הנכונה שלי. היום לא שולחים ילדה ללמוד ריקוד רק כי היא לא השתלבה בלימודים או כי היא סוג ב'. זה סוג א' בוודאות. יש כאן אפשרות להתחבר רוחנית, יש כאן אפשרות להתפרנס ממקום של קדושה, בעבודה נטו עם נשים, ללא בוס כמובן ובמקסימום הנאה.

אמנות ואמונה – להעצים את נקודת היוצרים האמנים

בימים אלו הוקם לראשונה במגזר החרדי איגוד ששמו "אמנות ואמונה – המרכז לאומנות ברוח יהודית", בית לאומנות חרדית שיאגד את כל האמנים והיוצרים החרדיים במקום אחד. יוזמי המהלך מציינים את הפניות הרבות שהובילו להקמת האיגוד החדש, אשר ייתן מענה וייצוג ראוי לאמנים והיוצרים החרדיים ובכך יעודד אמנות, יצירה ותרבות במגזר החרדי. האיגוד יפעל בהתאמה מלאה לעקרונות החינוך של הציבור החרדי, תוך ליווי ופיקוח רבנים, מורי הוראה ואישי חינוך המומחים בתחום. עם הקמתו, הצטרפו כחברי האיגוד למעלה משלוש מאות אמנים ויוצרים לצד אמניות ויוצרות במחלקות נפרדות.

האמנים והיוצרים החברים באיגוד, יזכו לייעוץ משפטי וליווי עסקי; ייצוג מול מערכות השלטון והרשויות השונות; יצירת שיתופי פעולה בין גופי האמנות והאמנים השונים ופיתוח קשרים עם מייצגי קהל צרכני התרבות - מחלקות התרבות והמתנ"סים החרדיים; פרסום, שיווק, ייעוץ אסטרטגי ויח"צ תקשורתי; ליווי מקצועי ומשפטי בתהליכים בירוקרטיים כדוגמת: מתן מענה לקולות קוראים, ליווי בהגשת הצעות למכרזים, מילוי בקשות לתקנות תמיכה תקציביים, סיוע להשתלבות במאגרים ובזכיינות, ועוד, באמצעות המחלקה המשפטית של האיגוד בראשותה של עו"ד עומר ינקלביץ ועוד. בנוסף, מעמיד האיגוד קרנות ופרסים לטובת האמנים השונים.

לצד כל אלה מפעיל האיגוד גלריה חברתית בה מוצגות ומתקיימות תערוכות, סדנאות, כיתות אמן ועוד, כאשר בנוסף מופעלים במקום קורסים ייחודיים.

באגוד זה עומדת חיה בראש תחום המחול. "יש פה אמירה", היא מבהירה. "אדם שעוסק באמנות - עסוק באמן. אמן זה אני השם רופאך. יש פה גיבוי גיבוי לקום ולומר אמנות זה מלכתחילה! יש פה חיבור ליוצר – אמן שברא אותנו. לא נהיה עוד אנשים בלי ערך מוסך ולא נסתפק בארבע אמות חיים ריקים אלא מלאים במשמעות, חיבור, אהבה זה לזה.

יש פה קול קורא לחרדים שרוצים ליצור – והלוואי שנראה את האמנות פורחת ומשגשגת ומביאה איתה ברכה ושפע לכל עם ישראל".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!