17 שנות מאסר למשגיח התוקף - יש שינוי במגזר? • דעה

הסתכלתי על הכותרת שעלתה אצלנו ב'בחדרי חרדים': 17 שנות מאסר נגזרו על המשגיח התוקף מי-ם. מיד חלפו בראשי מחשבות אודות הקרבנות שלו. אני מודה, גם על אשתו ובני משפחתו. כל אחד ואחת מסיבותיהם – מן הסתם ימשיכו לחוות את החיים בצורה די קשה, ואף בלתי תקינה. ברמה האישית אני יכולה לאחל לכל אחד ואחת שיקבלו את הטיפול הנפשי לו יזדקקו ויצליחו לשקם את חייהם. אני מאחלת את זה גם לאדם החולה בעצמו, שייכנס לכלא למשך שבע עשרה שנים, ואולי ייצא משם זקן ובא בימים.

אין צורך לשחזר את הסיפור, הוא מוכר מדי לכל מי שמכיר את המגזר החרדי. מוכר עד כאב – ולא על כך באתי להרחיב. כשאני מביטה על ההתרחשויות, וכעת גם על התוצאה, אני רואה כמה שינויים מעניינים שחלים במשך השנים.

ראשית, כפי שאני תמיד נוהגת לענות לשאלות אנשים מ'בחוץ' – איך ייתכן שמשגיח בישיבה נהג בצורה כה חולה ואסורה? חרדים הם בני אדם ככל האחרים, עשויים מאותו חומר בשר ודם, חולים באותן מחלות, עוברים את אותם ניסיונות, מתמודדים עם חשקים ורצונות – נכון שמעל לכל עומד העניין של תורה, מוסר, דרך ארץ – אך האם העובדה שאדם חרדי התחנך על קיום תורה ומצוות, מחייב בהכרח שהוא מצליח להתגבר על כל עוון וצרה?

ממש לא.

אני חושבת שבעניין הזה יש שתי התפתחויות. א. אנשים מבחוץ מבינים שגם חרדים מתמודדים באופן זהה, ויחפשו פחות לקנטר. ב. חרדים מבית, מבינים יותר ויותר שגם החרדי הכי חשוב, הכי מקובל, הכי צדיק, הכי נחשב – עדיין יכול להיות חולה או לוקה בתסמיני זוועות כאלו ואחרים, ואסור לסמוך בעיניים עצומות על אף אדם.

עניין נוסף שמצביע על שינוי, הוא אופי הטיפול בכל סיפור הזוועה הזו וכן העונש שהוטל עליו בסופו שלו דבר. אחת הטענות הבולטות, ולצערי ככל הנראה בצדק, מקרים רבים אינם מטופלים ובוודאי שאינם מדווחים, שכן אנשים פוחדים להיכנס לתוך מערבולת של חקירות ושיימינג בלתי מידתי, שבסופם העונש כל כך מזערי, אם בכלל – שעדיף פשוט לסבול ולשתוק. כשנה וחצי לאחר התפוצצות הפרשה, כבר יש גזר דין שאינו עונש של מה בכך. נכון שאין מספיק שנים בכלא כדי לחפות על המעשים – אך אם מסתכלים ברמה הפרקטית והאפשרית מבחינת בית המשפט, ניתן פה גזר דין שיכול לגרום לקרבנות לחוש כי נעשה מעט מן הצדק, ולא לגרום להן למרר בבכי בביתן, לאחר שהתוקף קיבל עונש קל שבקלים, אם התיק הגיע בכלל לידי גזר דין ולא התמוסס איפשהו בדרך.
נכון שמדובר במקרה קיצוני שהרעיד את אמות הספים המגזריים ומחוצה לו, אך האם יש כאן תקדים לטיפול בעבירות מסוג זה? האם נראה התייחסות רצינית ומידתית גם בהקשרים פחות מעוררי פלצות? האם פגיעה "רגילה" שלא התרחשה במשך כל כך הרבה שנים או על ידי דמות מכובדת ומוכרת מגזרית, תזכה אף היא לטיפול כה הולם של מערכת המשפט?

ימים יגידו מה יקרה, האם מדובר במקרה חד פעמי וחריג שישקע במצולות הזוועות וישאר שם כדוגמה מפה לשם, או שאכן התהליך יצבור תאוצה. דבר אחד ברור: ניקוי אורוות אינו עניין של מה בכך, ולתהליכים כמו לתהליכים, חייבים לתת את הזמן שלהם כי זהו טבעם. הלוואי שהיינו זוכים לעולם טוב יותר ומתוקן במיידית, אך אם נסתכל להיגיון בעיניים, אין ספק שההתעוררות בנושא יכולה להביא אותנו לחיים ברמה מתוקנת יותר, ובטוחה עבור כולנו, אנשים, נשים וילדים.
גאה להיות חלק ממערכת אתר 'בחדרי חרדים', שלקח על עצמו את חובת הדיווח בכל הנוגע לעבירות חמורות מתוך רגישות והבנה, וכמובן בהכוונה של מורי הוראה, כיצד מדווחים, על מה וכמה. שיח הוא כלי מספר 1 להעלאת מודעות, כי כשיש מודעות, יש פתח לכל יתר הדברים הנדרשים.

אני בוחרת לסיים בדבריו של עו"ד ארז פדן מפרקליטות מחוז ירושלים, ששוחח לאחר הגשת כתב האישום עם 'בחדרי חרדים' ואמר כי "היה שיתוף פעולה של הקהילה החרדית, של המתלוננות, רבנים ואחרים שאפשרו את חשיפת הפרשה. אני מקווה ששיתוף הפעולה יימשך".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!