העורך שלא נכנע • בשולי הדרמה ב'קו עיתונות'

העורך שלנו עוזב את 'קו עיתונות'. בשורה מכת גלים מן הסתם.

בדרך כלל אינני נמנית על עדת הגולשים (לא מצדקות, כמו מחוסר עניין מוחלט, שטעמיו עימו), אבל ביום כזה רציתי לראות מה הם אומרים.

שיטוט קל באינטרנט, עם התמקדות באייטם ה"דרמה בקו עיתונות" (לא פחות!), פתח בפני צוהר מופלא של תגובות מופלאות עוד יותר. כל מי שהכיר פעם מישהו שהכיר פעם מישהו שהיה גיסו של אבי רוזן, מצא לנכון לפלוט תגובה ידענית, מלאת עסיס וטעם.

לשון זהורית של פרשן אחד קבעה כי רוזן הוא "העורך היחיד בתבל שאינו מחובר לכבלי האינטרנט".

אין לי מושג עד כמה מכיר אותו אדם שצייר את דיוקנו של עורכינו בדימוס, וזוהי ללא ספק קביעה נכונה ואמיתית, אבל האם היה נדמה לי ששמעתי שמץ זלזול במשפט? התנשאות של חרדי נאור ועדכני ומשכיל וליבראל על דוס פנאט וחשוך?

יתכן ואני טועה, יתכן ובאמת ציינו את זה בתור עובדה. או אפילו הערכה, אבל למקרה שלא, אני מרגישה צורך עז להעמיד כמה דברים על דיוקם. 'דבר דבור על אופניו' כמו שאומרים בבית כנסת של אבא שלי בסנהדריה.

המרחק שבין עיתונות לדבר ה'

ל'קו עיתונות' הגעתי אחרי שתים עשרה שנה בהן מיציתי פחות או יותר את כל העיתונים החרדיים, ובתחושה עמומה שכבר ראיתי ושמעתי הכל. כמובן שהתברר לי עד מהרה שלא ראיתי ולא שמעתי שום דבר, אבל עזבו, ככה כל הזקנים מדברים...

תסכימו או לא, זה לא משנה: עיתונות היא לא משהו שהולך תמיד בכפיפה אחת עם החרדה הנדרשת לדבר השם. ובאמת, זה עצוב לקבוע, אבל המציאות קשה יותר מהקביעה וחבל. כי איך אפשר להיות ירא שמים באמת אם כל העולם שלך מושתת על פוליטיקה, פוליטיקה פנימית משומנת, תככנות, מאבקי כוחות, שמועות, לשה"ר, רכילות וכדומה? (כשהצד השני של המטבע הוא התיימרות להיות ביטאונה של היהדות החרדית לדבר השם, תוך שימוש ביסודות מפוקפקים, אבל לא ניכנס לזה הפעם).

לאחר שנים של כתיבה מגזינית בלבד, מהבית, התוודעתי מקרוב למה שמכנים ספק בסלידה, ספק תוך תליית עיניים מעריצות "הבראנז'ה" החרדית.

אז זהו, שזה ממש לא מלבב וזאת בלשון המעטה.

בתוך כל העולם השטוף והמבולבל הזה, בהידחקות המזיעה בקהל המתרוצץ עכברית, בין סיפור לסיפור, אסמס לאסמס, ידעתי תמיד שיש מקום אחד, מישהו אחד. עוגן שלא מרצונו, והוא נמצא בחדר העורך הראשי של קו עיתונות דתית.

על קיר החדר של רוזן, מול התמונות של הרבנים מכל העדות, בין המזגן לערימה הנצחית של הספרים החדשים שמגיעים לביקורת, תלוי פתק קטן ומוצנע למדיי וכתוב עליו באותיות אדומות על רקע שחור: "אל תיכנע".

אני לא יודעת אם מישהו שם לב לפתק הזה, אחרי הכל כל מיני סטיקרים קטנים דבוקים על קירות החדרים, אבל אני ראיתי אותו בכל פעם שנכנסתי, ובלא מודע, חשתי אנחת רווחה קטנה ורגועה בתוך תוכי.

שובל אמיתי ונקי

לאמת יש ריח.

אני אישית מריחה אותה מקילומטרים. אני בטוחה שיש עוד עורכים בכל מיני ביטאונים נכבדים שבהן יש תמונות של רבנים על קירות, ואפילו ספרי קודש מכל הסוגים. אבל ראיתי את כולם. מאף אחד מהם לא נישא השובל הזה, האמיתי והנקי, של אדם שלא משנה איפה הוא נמצא, מי מקיף אותו, ובאיזה עולם הוא נאלץ לחיות, הוא, יישאר הוא, ולא ייכנע.

ועכשיו לעצם העניין:

להיות היום, בעידן של היום, ללא חיבור לאינטרנט – זו דרגה. לא פשוטה כלל.

להיות עורך עיתון גדול ומרכזי בציבור החרדי, ללא חיבור תמידי לאינטרנט זו לא רק דרגה, אלא סוג של אמירה ועדות לאישיות בעלת אופי שונה, אחר, ואם תרצו: מבורך. ויש להבין, חוסר החיבור לאינטרנט לא היה מכיוון שהאיש הזה איננו תקשורתי או איננו מחובר. ההיפך, מטבעו הוא מהיר, חד תפיסה לשון ואוזן, מוכשר בענייני שידורים חיים ושרוי היטב ב"נייעס" יותר מהרבה אנשים, אבל הוא, מה אני אומר לכם? הוא פשוט לא נכנע.

אינני יודעת אם מותר להספיד אדם בחייו, ולכן לא אכתוב דיוקן של עובדת על הבוס שלה, שנזהר בבן אדם למקום אבל יותר מכל בבין אדם לחברו והיה רגיש מאוד לבלתי פגוע באיש חלילה, למרות אופייה של משרתו.

אבל עכשיו, כשהוא הולך, אל מול בליל השמועות והרכילות שאין להם תכלה ובסיס. אני פשוט רוצה שיהיה מאוד מאוד ברור. תאמינו לי. אני מקור מהימן. אין עוד דברים כאלה.

זה האיש היה אחרון הצדיקים בסדום.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!