מאבק השבת: גדולי ישראל קובעים - לא ספקי החדשות // אבי בלום

הסערה שחוללו דברי שר הפנים אריה מכלוף דרעי הייתה צפויה, כמו סופת ההוריקן 'הארווי' על המפות הסינופטיות של החזאים ביוסטון. מרגע שדרעי הבהיר כי ראש-הממשלה טס על אדי הדלק ואגלי הזעה למעון הקיץ של הנשיא פוטין כדי לחלות את פניו, היה ברור שהתקשורת העוינת תצטרף למקהלה. הוא-הא-מי-נסע.

בחדשות ערוץ 2, נפתחה המהדורה עם ציטוטים מדברי השר, חבר הקבינט, על כך שפוטין לא היה מעוניין בפגישה עם נתניהו. הפרשנים האובייקטיביים ראו בדבריו סימוכין לפרסומי העיתונות הישראלית והסבירו שראש הממשלה הישראלי התדפק על פתחו של הנשיא הרוסי כמו עובד זר העומד על מפתן מרשם האוכלוסין. ידיעות אחרונות הפך את הציטוט שהושמע בליל שישי, לכותרת ראשית של גיליון ערב שבת.

את הביקורת הרפה שהושמעה מכיוונה של לשכת ראש הממשלה המרוקנת מאנרגיה, דחו אנשי התקשורת החופשית בשאט נפש כשהם מכבירים מילים על זכות הציבור לדעת, חופש הביטוי וכל שאר הסיסמאות ששגורות על לשונם של יפי הנפש בפתח תקווה - עד לרגע שאדם חרדי נקלע לסביבת ההפגנה.
אם שהיתם בגבולות המדינה בסופ"ש שעבר, אתם משפשפים מן הסתם עיניים ותמהים איך הכותרות האמורות נעלמו מעיניכם. אז זהו, שאין צורך בריענון זיכרון וגם לא בבדיקת הערכה תקופתית אצל רופא המשפחה. הפאטה מורגנה הזאת, אכן לא התרחשה במציאות. לא משום ששר הפנים וחבר הקבינט לא אמר דבר, אלא דווקא בשל כך שהוא אמר את הדבר ההפוך.

בעקבות גל הביקורת הלגלגנית, ששיאו היה במריחת הכותרת בידיעות אחרונות על הפאניקה שאחזה בנתניהו בביקורו אצל הנשיא פוטין, העלינו (בתוכנית פילפוליטיקה, יחד עם עמיתי יעקב ריבלין), את שר הפנים דרעי לשידור ושאלנו אותו בנוגע למתקפה ההדדית של נתניהו והתקשורת הישראלית.

דרעי שנכווה ברותחין בשנות התשעים, כשניצח את התקשורת במגרש האלקטורלי אך הפסיד במערכה המשפטית, נזהר בצוננין. הוא סירב בתוקף להתייחס לקרב-רב שמתנהל לעיני כל ישראל-היום. אלא שהשר החזיק מעמד עד לרגע שבו נשאל האם אכן נתניהו השפיל עצמו בפני פוטין.
בשלב הזה, דרעי שיושב בקבינט ושומע את הדיווחים ממקור ראשון לא הצליח להתאפק והשמיע את האמת כפי שהוא רואה בעיניו ושומע באוזניו. שר הפנים סיפר כי לא רק שנתניהו לא התחנחן בפני פוטין, אלא שלנשיא רוסיה עצמו, היה אינטרס הדדי בפגישה. מעבר לכך, הסביר דרעי, כי האמריקאים עצמם ביקשו מנתניהו להיפגש עם הנשיא הרוסי ולהעביר לו מסרים. למחרת היום, כשפורסמה הידיעה על סגירת הנציגויות הרוסיות בארה"ב, קיבלו הדברים ממד חדשותי עדכני.
הדברים של דרעי, נפלו על אוזניים קשובות של יועצי תקשורת, שמיהרו להעביר את קובץ השמע למהדורות החדשות ולעיתונאים. לא בכל יום, מקבל ראש-הממשלה חיזוק כה משמעותי מחבר קבינט שאינו חבר מפלגתו, ונחשד אומנם בזוטות, אך לא בכך שהוא מעוניין להיקלע לעימות עם עיתונאים.

חלף כמעט שבוע ומילה מכל מה שנאמר לא פורסמה. החליט מי שהחליט עבורכם ועבור כלל ישראל, שאין עניין לציבור בחיזוק גרסתו של ראש הממשלה. למחרת היום, גם שגריר רוסיה בישראל פנה לתקשורת הישראלית וביקש להכחיש את הידיעה. "נתניהו לא היה היסטרי מול פוטין – זה שקר", התבטא השגריר אלכסנדר שיין והוסיף כי "מוסקבה מעריכה את ישראל על שלא הצטרפה לסנקציות של המערב נגדה".

מי שמכיר את יחסי הכוחות יודע ומבין שהשגריר לא היה פוצה את פיו ללא הוראה מגבוה המגיעה ישירות מאימא-רוסיה, אבל התקשורת הישראלית נצרה את לשונה והאתר היחיד שציטט את הדברים, היה אתר הבית (לשעבר) וואלה.

עיצומו של זמן אלול מעורר ה'פלצות' אינו המועד המתאים לעסוק בביקורת עיתונות. כשדגים שבים ואפילו סלטים שעל השולחן, נתקפים רעדה מיום הדין הקרב ובא, אפשר וצריך להתעסק גם בנושאים אחרים (שאבעס, תכף ומיד).

אבל אי אפשר שלא לחוש הזדהות עם ראש-הממשלה, שחווה על בשרו את מה שאנו החרדים חשים במשך שנים. גם ברמת החקירות, ייתכן שנתניהו ידע ממעללי עוזריו (של שטייניץ) וייתכן גם שלא. בדיוק כפי שהרמטכ"לים שכיהנו באותה תקופה לא ידעו על מעללי פקודיהם, לבני לא ידעה בשעתו על מעללי גזברות קדימה, שרון האב לא ידע על מעללי בנו עמרי וברק לא ידע על מעללי הרצוג והעמותות ועל העסקת העובדת הזרה בביתו.

במקום לתת למצעד הנחקרים לדבר בעד עצמו, התקשורת הישראלית מתגייסת נגד ראש הממשלה גם בחזיתות אחרות, ללא כל קשר לעובדות. את אהדת תומכיו, נתניהו לא מגייס רק באמצעות מלל עצמי של נאומי הסתה. כשהתקשורת הישראלית מאמצת מנטליות חדשותית של סוכנות ידיעות רוסית, היא עושה לנתניהו את מרבית העבודה.

גירוש ספרד

כמו קפטן שמשליך את הסרט מזרועו עם הישמע קריאות הבוז לעברו, כך היו"ר המכהן של ש"ס דרעי, אינו מסוגל להשמיע מילה טובה על היו"ר לשעבר ישי. כשאמרנו לדרעי לקראת סוף הריאיון כי צריך לומר מילה טובה על אלי ישי שהיה הראשון שזיהה את בעיית המסתננים, השיב דרעי כי בתקופתו של ישי, חדר לישראל מספר המסתננים הגבוה ביותר.

דרעי צודק עובדתית בנתונים. בדיבורים, אכן לא עוצרים מסתננים. ובכל זאת, דומה שניתן היה לפרגן קצת יותר לשר הפנים לשעבר. גם מי שלא אהב את השפה והסגנון של ישי כלפי המסתננים, לא יכול לשכוח לו את העובדה שהוא נעמד בשעתו כחומה בצורה בניסיונו לשמור על גבולות המדינה. מולו עמדה התקשורת הישראלית כולה וגם רעיית ראש הממשלה ששלחה לו מכתב שחציו בקשה וחציו נזיפה. ישי לא ויתר ונסע בעצמו לטרמינל 1 כדי לעקוב אחרי יישום העברת המסתננים למדינה שלישית. הייתי בשעתו לידו, וזה ממש לא היה קל, לנוכח המתקפות שספג מבית ומחוץ.
כמו ביבי וברק, יש אנשים שאי אפשר לצפות מהם לומר אחד על השני מילה טובה באלה הימים. התגובה של דרעי הייתה הרמה להנחתה. ישי מיהר להגיב וכינה את דרעי מסתנן לתנועת ש"ס. ולחשוב שאלו הספרדים, שהחלו לומר סליחות כבר בחודש אלול. לחדר האוכל של ישיבת פוניבז', דווקא הנציגים הספרדים, היו מתקבלים השבוע ונהנים ממבחר הסלטים.

ישי הגיב במילים והתרפק על זיכרונות העבר, דרעי השיב במעשים וקבע את סדר היום בהווה. אחרי שוויתר על הנסיעה המאובטחת והסטרילית לדרום תל אביב, בחברת ראש הממשלה והשרים רגב וארדן, ביום חמישי, אירגן דרעי נסיעת סולו עם נתניהו בצהרי יום ראשון. בלי מירי רגב הצבעונית ובלי גלעד ארדן הישנוני, שהפך בקדנציה הנוכחית לנרפה שבשרי הליכוד. השר לביטחון הפנים איבד זה מכבר את ביטחונו העצמי.

נתניהו מכהן בתפקידים רשמיים כמעט מאז שהחל לכהן כשגריר ישראל באו"ם. גם בעת שנותר אזרח מודאג לתקופה קצרה, הוא שהה לרוב מחוץ לגבולות המדינה. ברחובות דרום תל אביב, הוא לא הסתובב מזה שנים. בלוח זיכרונו הצילומי, בו נצרבו דמויותיהם של חיילים בריטים, מתועדות תמונותיה של דרום תל אביב מתקופת ילדותו ונערותו. המוכרים ברחוב הנעליים בנווה שאנן, בתי הכנסת שבפתחיהם קשישים מכל העדות, רחוב לווינסקי עם ניחוחות עולי הגלויות.

ההצעה להפגיש את נתניהו עם המציאות שהשתנתה, היא היוזמה המקורית של השנה החדשה. חבוש כובע מצחייה, ישוב בתוך וואן שחלונותיו מושחרים, הוא ישב לצדו של דרעי וסייר במשך כשעתיים ברחובות ובסמטאות. שר הפנים נתן את המושכות לעידן כהן, מנהל מחוז תל-אביב של רשות האוכלוסין. בלי הסטריליזציה הרגילה שעוטפת את פמליית ראש הממשלה, ולמרות החלונות הכהים, היושבים ברכב זיהו את העלטה שיורדת על רחובות דרום תל אביב במשך כל שעות היממה. זרים נרקומנים שמטילים אימה, בתי כנסת עתיקים שהפכו לחמארה – בתי מרזח בהם שותים לשוכרה. "מדינה בתוך מדינה", כפי שהגדיר זאת אמן הניסוח, בנימין נתניהו.

ראש הממשלה השתכנע, אך הכתובת האמיתית מצויה בגבעת רם - במותב שופטי העליון. בהעדרן של 61 אצבעות שיתמכו בכנסת בהליך חקיקה עוקף בג"ץ (הקוצים לכחלון שחוסם בגופו כל שינוי חקיקה), נגזר על הממשלה המתפקדת לכהן תחת מגבלות בלתי אפשריות. ארבעה שרי פנים, שניים מהליכוד ושניים מש"ס, כל אחד מהם ליברלי יותר מקודמו במידת מה, מצאו עצמם בפני גדר פרוצה, כשהחלטותיהם נפסלו בבג"ץ, קדנציה אחר קדנציה. היחידה שאזרה עוז ודיברה נכוחה הייתה שרת המשפטים, כשנשאה את נאומה בטקס פתיחת מערכת המשפט על קידוש הערכים הליברליים על פני ערכי היהדות והציונות.

ערב הקמת הממשלה הנוכחית, פנו שרים בליכוד לחברי כנסת ביהדות התורה וביקשו שיציגו דרישה חרדית – שחברי הכנסת מהליכוד ישמחו להיענות לה, לחקיקת חוק שיגביל את כוחו של בג"ץ מול הכנסת. ח"כ מאיר פרוש, צידד במהלך, אולם חברים אחרים ביקשו שלא להתנדב ולהגיש את צווארם לחסדי המאכלת הבג"צית הידועה.

והנה, קמה שרה, שאומרת בגלוי את מה ששאר החברים חושבים. לא פלא שדרעי שיגר לשקד - באותו מכשיר שהותרה בו לצורך השעה, שליחת הודעות דרבון לנציגים מחתימי המנויים ל'הדרך' - ברכת יישר כוח בכתב על האומץ והמקוריות. "מיוחד, שקול, נוקב, חד, ברמה גבוהה ולא מתלהמת", פרגן דרעי לתוכן הנאום בסימוסו, ואת הדוברת הכתיר בתואר "כבוד הרבנית". צדיקים, זוכים ומלאכתם נעשית על ידי אחרות.

השרים יוסיפו לנאום ושיירת בג"ץ תמשיך לעבור. כחלון לא יאפשר להעביר חקיקה עוקפת בג"ץ בכנסת, ודומה שגם נתניהו שמח בכך, שהוא יכול לתלות את חדלונו באחרים. בינתיים, לכל הפחות נמצאה פרצה, בפסיקה האחרונה, שתאפשר את המשך תהליך הוצאתם מהארץ של המסתננים. במשרד הפנים טוענים, ששינוי ההסכמים עם המדינות הקולטות - כך שישתמע מהם, כי המדינות תקלוטנה גם עובדים שיגורשו בכוח, יאפשר את המשך תהליך גירושם של המסתננים.

עד שההסכם ישונה, תוגש מן הסתם העתירה הבאה בתור, וגם הפסיקה שתבוא בעקבותיה - ידועה. הבוחרים יכולים לומר את דברם בחירות אחר בחירות, אך במוקד הכוח האמיתי של המדינה, יש לימין הישראלי זכות עמידה הפחותה בעוצמתה, מזו שיש לנתניהו בתקשורת הישראלית.

תחבולות השבת

יש בהחלט דבר מה מבורך שיצא מהמפגש בין נתניהו לחברי הכנסת החרדים בנוגע לפרשיות השבת, ומדובר בעיקר בהתנהלות ולא רק במהות. לראשונה הרשו לעצמם חברי הכנסת לשאוף קצת אוויר פסגות ולהירגע. לא להתרגש מכל כותרת באתרים, או מציוציהם של עיתונאים.

האטרף שאחז בהם לנוכח כל ידיעה על רכבת שאולי יוצאת בצהרי יום שישי מהתחנה, הפך כמה מהפוליטיקאים החרדים למשרתיהם של העיתונאים. במקום שייקחו פיקוד, יסבירו לציבור שלמרות נוכחותנו הדומיננטית בקואליציה, עדיין איננו חיים במדינת הלכה – הם התמסרו לשפת האיומים הפומפוזיים וההצהרות הריקות.

מי שמרגיש רע בממשלה הנוכחית מוזמן להיזכר בטוב שחווינו בקדנציה שעברה. אלפי משפחות אברכים שנכנסו לתקופת החגים מחוסרי תמיכה בסיסית. תלמודי תורה וישיבות שעמדו על סף קריסה כלכלית. ממשלה שהדירה אזרח חרדי, קטן כגדול, מכל מוקדי העשייה, ההטבות והשותפות – מתוכנית מע"מ אפס, עבור למפת העדיפות הלאומית וכלה במפעלי ההזנה.

ההחלטה האם לקדש מלחמה על חילולי שבת, שנהוגים לצערנו מקום המדינה, נתונה בידי ההנהגה הרוחנית ולא בידיהם של אוחזים במיקרופון ובמקלדת וירטואלית. לרגעים דומה היה שהיוצרות התהפכו, וטוב שלפחות השבוע, ראינו את חברי הכנסת החרדים בשעתם היפה. יושבים מול ראש הממשלה, מנסים למזער עד כמה שאפשר את חילולי השבת, בלי הצהרות מתלהמות, בלי כותרות מיותרות ובלי לעורר עלינו את זעם ההמון.

ולכן, המפגש שהתקיים השבוע בין חברי הכנסת לראש-הממשלה חשוב בעיקר בשל התנהלותו ולא רק בגלל תוכנו. צריך להיות מספיק כנים ולומר לציבור שכמיעוט במדינה, עלינו לזכור תמיד את מגבלות הכוח, גם ואולי בעיקר, בשעה שמשקלנו בקואליציה משפיע מעבר למידותינו.

כבר נוכחנו לדעת מה קורה כשהגבולות מטשטשים וההיבריס עולה לכולנו לראש. יאיר לפיד הסביר לנו זאת, ולפניו טומי האב. לפיד ג'וניור נשבע בטלית עוטפת ובחלה מופרשת, שפניו לשלום ולא למלחמה, אחרי שהבין שההסתה לא מספקת תוצאות בקלפיות. אם נתעקש, עוד נצליח לחולל שינוי לרעה בהלך הרוח הציבורי של קהל הבוחרים הישראלי.

מי שמעוניין לגוון ימצא, אולי, במערכת הבחירות הבאה, את אבי גבאי על קטר ההסתה האנטי חרדית. אם רק נמשיך בדרך של הילוך אימים ונפנוף במשברים, מנהלי הקמפיין שלו כבר ידאגו להעלות אותו על המסילה.

את השבת יש לקדש במוח ולא בכוח. דומה שחברי הכנסת החרדים השכילו לעשות זאת השבוע, ועל כך בהחלט מגיעה להם מילה טובה. דרעי וליצמן, גפני ופרוש, אל תבושו מפני המלעיזים והמצייצים. לכו בכוחכם זה, והילחמו למען השבת, בתחבולות ולא בכותרות, אלא אם כן חברי המועצות ולא ספקי החדשות – יתנו הוראות אחרות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!