כך נהגה המורה החרדית כשהילד הטיח את ראש חברו בעוצמה בקיר

חלק מילדינו התחילו ללמוד בר"ח אלול ובשעה טובה ומוצלחת בסוף שבוע שעבר, נקלטו כל הילדים בכל מוסדות החינוך – מגנים ועד כל בתי הספר. בין כל התפילות להצלחת הילדים, אנו מתפללים שאנשי החינוך בידם הפקדנו את היהלומים היקרים שלנו יהיו מודעים למלוא האחריות הרובצת על כתפיהם ולכח הטמון בידם להטביע חותם בלבבות הרכים. אנו שולחים את ילדינו למוסדות מתוך תקווה שאכן כל אנשי ההוראה יעשו את שליחותם הרוחנית באותם כובד ראש ואחריות מרובה שבה הם דואגים להישגים הלימודיים.

ברגעים המרגשים של שליחת הילדים למוסדות איני יכולה להימנע מלחשוב עליה שוב – המורה היקרה והמיוחדת שהטביעה חותם בלבבות תלמידיה במשך עשרות שנות עבודתה. במיוחד באחד הרגעים הקשים ביותר שעוברים על מורה בישראל: היה זה בכיתה ז' - יצאנו להפסקה בתום השיעור במחשבה תמימה שתהא זו הפסקה רגילה ככל ההפסקות. אלא שמהר מאוד נקלענו לאחד הרגעים האפלים שידענו בחטיבת הביניים: ויכוח בין שני בנים על תוצאת משחק גוגואים התפתח לתגרה ולפתע אחד מהם איבד שליטה והטיח את חברו בקיר המסדרון. זה נחבל בראשו והחל לדמם כולו. צרחות הבהלה של כולנו התערבבו עם שאגות הכאב של הפצוע ויללות הסירנה של האמבולנס.

תוך כדי שחברנו לכיתה פונה לבית החולים וצוות המורים ניסה להרגיע את ההורים ולהבין מה קרה, הלך וגאה הזעם בקרבנו כלפי התוקף, במהירות התגבש חרם סביב הילד המבועת שהתקשה לקלוט את הזוועה שחולל במו ידיו ברגע של איבוד שליטה. כמה דקות אחרי הצלצול הגיעה המורה והתחיל השיעור. כמובן שלא לימדה והחלה להוכיח את הילד אלא שאז נשמעה דפיקה בדלת. אל הכיתה נכנסה רכזת השכבה המופלאה שלנו וביקשה מהמורה רשות להעביר את השיעור במקומה. הייתה זו הרכזת שכולנו אהבנו, רכזת שחלק מהכיתות זכו להכירה גם כמורה המרתקת שלהם לתנ"ך. הכיתה שלנו לא הייתה מבין הזוכים אבל שמה הלך לפניה וידענו שהפסדנו הזדמנות נדירה ללמוד תנ"ך ברוח יהודית אמיתית בצורה מעניינת מאין כמוה.

באותו רגע אפל וקשה כאמור היא נכנסה. היא פתחה ואמרה כצפוי כמה המעשה שנעשה הוא נורא. אלא שבעוד הילד הפוגע מתכווץ כמי שאינו יכול לשאת יותר בנטל האשמה, היא הפתיעה את כולנו ואמרה שהחובה שלנו כבני אדם היא להבדיל את המעשה הנורא מהאדם שעשה אותו. "ע' הוא חבר שלנו וימשיך להיות חבר שלנו. ע' הוא ילד טוב, אדם טוב שעשה טעות נוראה שהוא בודאי מתחרט עליה. אנחנו נבדיל בין הטעות לאדם שעשה אותה. אנחנו נמשיך להיות חברים שלו ולחבק אותו ולעזור לו להתגבר ולהתמודד עם הטעות שעשה". היא נתנה לנו כמה דקות לעכל את שנאמר ואז התחילה לדבר על הניצוץ הקיים בנשמה של כל אחד מאיתנו, אותו חלק אלוקה ממעל. אולי היו שתהו על השיעור הרוחני העמוק שלא היה אופייני למוסד חילוני, אולי היו כאלה שקישרו אותו עם היותה המורה לתנ"ך. אני שכל שנה פגשתי אותה מתפללת בדבקות בבית הכנסת בחגי תשרי הייתי פחות מופתעת. מה שכן כולנו היינו מרותקים לשיעור, החרם שתוכנן כמובן בוטל וכולנו יצאנו מחוברים לטוב שבתוכנו ולכח ולתקווה להמשיך ולהשתפר.

הרבה שנים חלפו מאז, הרבה שנים בהן נפגשנו כל שנה מחדש בבית הכנסת וכל שנה אני רוצה לספר לה על ההשפעה המבורכת של השיעור ההוא שלה, על ההערכה הגדולה שלי אליה כמורה וכאדם. אלא שעד לאחרונה זה לא התאפשר. למרות החיבוק וההתעניינות בשלומי תוך כדי איחול שנה טובה ומתוקה לא יצא לחזור אל הנקודה ההיא בעבר, בתוך ההתרגשות של הימים הנוראים.
אלא שלאחרונה דרכינו הצטלבו שוב במסגרת עבודתי ובמסגרת התנדבותה עם קבוצת קשישים בני העיר, אותם היא מלמדת תנ"ך ופרשת השבוע. אחת לשבועיים אנו נפגשות, אני רואה איך הקשישים נוהרים אחריה כמו הילדים שלימדה בעברה – כולם מרותקים ורוצים לשמוע – רחוקים וקרובים ואלו שבאמצע. אני רואה אותה קוראת להם לשיעור תוך שביד ימין היא אוחזת בדבקות בספר התנ"ך צמוד לליבה. כל פעם משהו בדרך שהיא אוחזת את הספר תמיד נראה לי כשייך למחוזות אחרים עם נוף אחר ולבוש אחר.

יום אחד מצאתי שעת כושר לספר לה על הרגע ההוא ועל ההשפעה שהייתה לו. היא חיבקה אותי בעוד עיניה דומעות בהתרגשות ואז סיפרה לי את סודה. התברר שנולדה לאחת המשפחות המיוחסות באחת החסידויות הגדולות והשמורות בארץ. כנערה היא הרגישה שחייבת להיות דרך אחרת להרגיש קרובה לבורא עולם, דרך הרבה יותר עמוקה מאשר התמקדות באורך השרוול ובחיצוניות. היא מצאה עצמה חנוקה בסביבה נוקשה שלא הבינה את השאלות והתהיות שלה ובסופו של דבר יצאה החוצה. היא יצאה, נישאה לאיש צבא מחיל האוויר והקימה איתו בית בישראל. זו הייתה תקופה שבה החברה החילונית סגדה לאנשי צבא ולטייסים בפרט. אבל הנערה החסידה לא הלכה שולל, היא לא שכחה לרגע מיהו מלך מלכי המלכים ומי מסובב את העולם. את אהבת הבורא ומסורת ישראל היא העבירה הלאה לילדיה. בעבודתה היא הייתה מודעת כל רגע לשליחותה כמורה וכמחנכת על ההתפתחות של נפש הילד/ה. היא שימשה כמורה לתנ"ך במוסדות חילוניים ולא התפתתה לרגע להצגת המקצוע בדרך המדע. היא העבירה את המקצוע החשוב במלוא כובד הראש היהודי הדרוש.

בימים טרופים אלו שבהם הארץ סוערת סביב נושא ההדתה קשה שלא לתהות עוד יותר על סוד קסמה. הרי באותם מוסדות בעיר בהם בוערת כיום אש המרד, היא לימדה ודיברה ללא חשש על הניצוץ, על החיבור היהודי ואנו כולנו בלענו את דבריה בצמא. הסבים והסבתות של אלו שהוריהם הנאבקים בהדתה הם בין הלומדים אצלה פרשת השבוע בדבקות וסופרים את הימים עד שיגיע השיעור המיוחל.
אולי הסוד הוא הרבה יותר פשוט ממה שאנו חושבים. אולי דברים היוצאים באמת מעומק הלב, הם אלו שנכנסים למעמקי הלב בחזרה. כשדברים נאמרים מתוך כוונה אמיתית וטהורה לקדש את שמו יתברך, כשדברים נעשים מרצון אמיתי וחף מכל פוליטיקה ו/או כל שיקול זר אחר, לגרש את החושך עם מעט מהאור, הדברים נוגעים ומאירים.

נראה שבימים קשים אלו, החסידה לשעבר יכולה לתת לרבים בחברה, שיעור על שליחותו החינוכית של מורה ומחנך ושיעור מוסר על הדלקת הניצוץ היהודי בלבבות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!