למה שנתניהו יחשוב שדווקא עכשיו הם רוצים לפרוש?

רכבת ישראל

שלושה ראשי סיעות עתידים לצאת מחר מפגישה בבית ראש הממשלה שלא היה להם שום חשק להגיע אליה. הם מראש ידעו שהסיכויים שייצא ממנה משהו, זעומים מאוד. הם באו אליה נטולי כלי-הנשק האפקטיבי היחיד שיש לסיעה בקואליציה שדורכים לה על היבלות: איום בפרישה מהקואליציה. כמו שהם הספיקו להכיר את נתניהו, הם גם ידעו כיצד ייצאו מהפגישה, בדיוק עם מה שיצאו מפגישות קודמות עם ראש הממשלה בנושא השבת.

בהיעדר סמכות, יכולת ורצון לאיים בפרישה (ומיד יוסבר למה), הצטיידו הח"כים החרדים באקדח-דמה, די מרשים יש לומר. שלושה ימים לפני הפגישה הם פרסמו כי בהיעדר התקדמות, עשויות שלוש מועצות גדולי התורה להתכנס ולדון בנושא השבת. ולמה לא די בכינוסה של מועצה אחת? מפני שכינוס של מועצה אחת כבר היה ונתניהו לא נרתע. ההודעה על כינוס משולש, נועדה ליצור אפקט של הרתעה. מכינוס כזה, נרמז לנתניהו, עלולה לצאת הודעה על פרישה.

מאחר וטור זה יגיע לידי עורכי לקט קטעי העיתונות של לשכת רה"מ רק לאחר הפגישה, ניתן לומר שהסיכויים לקיום מפגש משולש הם קלושים למדי. שתי מועצות לא הצליחו לכנס כבר כמה וכמה שנים, אז שלוש? לכל אחד מגדולי התורה והאדמו"רים יש סדר יום עמוס משלו, בפרט בחודש אלול. רבים מהאדמו"רים מקבלים קהל לרגל הימים הנוראים העומדים בפתח וראשי הישיבות החלו זה עתה את הזמן החדש על כל הכרוך בכך. הסיכוי שהם יתכנסו בשבועיים פלוס שנותרו עד ראש השנה, קלוש למדי.

ובכלל, אם יש מחשבה רצינית על פרישה מהקואליציה היא יכולה להפוך מהלכה למעשה גם בלי כינוס המועצות. הפעם האחרונה שסיעה חרדית פרשה מהקואליציה - ולא שזרקו אותה ממנה - הייתה בפרשת המשחן הידועה. וגם אז לא הייתה זו פרישה מלאה מהקואליציה אלא הפסקת תמיכה מבחוץ. יהדות התורה לא הייתה חברה בקואליציה של אהוד ברק, בגלל עמדותיו בנושא גיוס בני ישיבות והמהפכה האזרחית, אלא רק תמכה מבחוץ בלי לקבל תפקידים. לא ועדת כספים ולא סגן שר עם או בלי שר מעליו. פרישה מקואליציה לכל דבר על רקע אידישקייט הייתה רק פעם אחת בתולדות המדינה, בימי איצ'ה מאיר לוין וההעברה על הדת של ממשלת בן גוריון. אז למה שנתניהו יחשוב שדווקא עכשיו הם רוצים לפרוש?

אפרופו פרשת המשחן. להיסטוריה יש נטייה לחזור לתאריכים שהיא כבר מכירה. היום (חמישי) הוא היארצייט של פרשת המשחן. לפני שמונה-עשרה שנה בדיוק, בט' אלול תשנ"ט, הודיע אהוד ברק על העברת המשחן בשבת. הוא גם הוסיף הצהרה מחוצפת שהרתיחה את החרדים. היום, כך ברק, זה יום העצמאות החילוני הראשון. ליהדות התורה זה הספיק. בלי כינוס של מועצגה"ת אלא בהוראה ישירה לח"כים הודיעה הסיעה על הפסקת התמיכה. לש"ס שהייתה אז חברה מלאה בקואליציה (והייתה זו הקואליציה הראשונה של אלי ישי לאחר הדחת דרעי) זה לא הספיק כדי לצאת. נדרשו עוד כמה חודשים של התעללות בתקציבי המפלגה ורשת החינוך עד שגם שם הבינו שמאהוד ברק יבואו רק צרות. גם שותפות אחרות בקואליציה הבינו והברנש סיים את הכהונה הקצרה ביותר של ראש ממשלה בישראל. שנה וארבעה חודשים בלבד.

מבחינת היקף חילול השבת של אז והיום, המשחן הוא פיפס קטן בלבד. שש שעות הוא נסע בכבישי ישראל עד שהגיע מהנמל לתחנת הכוח בחדרה. היום, למרבה הצער והכאב, בכל שבת נרשמות עשרות שעות של עבודות תשתית, מתחנת הרכבת בהרצליה ועד באר שבע. ההבדל הוא ברמת החוצפה. אצל ברק זה היה סוג של הצהרה שנועדה להעמיד את החרדים במקום. אצל ישראל וחיים כץ זה עוד נעשה בכיסוי של עבודות תחזוקה שכביכול אין דרך לבצע אותן בלי לשתק את המדינה אלא בשבת. הראשון היה מומר להכעיס. האחרונים הם רק לתאבון. הבדל הלכתי בעל משמעות רבה.

זכויות לגיהינום

ואם בלימוד זכות עסקינן (אלול. אלול), הנה מה שאומר לנו השבוע אחד ממקורביו הדתיים של השר ישראל כץ. "מאז קום המדינה", כך הנ"ל, "יש עבודות תשתית בכבישים בשבת. אלא מאי? פעם היו עובדים על כביש אחד או שניים בשנה. היום אין עשרה קילומטרים רצופים באיזה כביש שלא מרחיבים או משפצים אותו. מכביש שלושים ושמונה ועד שישים וחמש ועד שלושים ואחד. כץ הוא לא צדיק גדול אבל העובדה שבזמנו נעשות הרבה יותר עבודות בשבת לא הופכת אותו לגרוע יותר מקודמיו. הוא בסך הכול בונה יותר". עם זכות כזאת לא עוברים בבית דין של מעלה. מקסימום מקבלים עוד ונטילטור בגיהינום.

הח"כים החרדים הרגוזים לא מקבלים את ההבדל הזה. הם רואים בכץ אחד שבונה את הקריירה הפוליטית שלו על בניית פרויקטים ענקיים של תחבורה ברחבי הארץ. זה כשלעצמו נחמד מאוד. הבעיה היא שאצה לו הרכבת לגמור את העבודות ולגזור סרטים עוד לפני שהממשלה הזאת תחשב את קיצה לאחור. אם בגלל החקירות נגד ראש הממשלה ואם בגלל שכמעט כל ממשלה בישראל לא שורדת מעבר לשלוש שנים פלוס.

שורש כל הצרות, אומרים ראשי המפלגות החרדיות, הוא סדר הזמנים הלחוץ שכץ מעמיד בפני הזוכים במכרזי התחבורה הגדולים. הדוגמה הבולטת ביותר היא הרכבת החדשה לירושלים. הלו"ז של כץ הוא פסח תשע"ח. בסך הכול עוד שבעה חודשים. החזון של כץ הוא להעלות מאות אלפי ישראלים לרגל לירושלים בתוך עשרים ושמונה דקות ברכבת המהירה. זו תהיה גולת הכותרת של כל פעילותו במשרד התחבורה. כדי לעמוד בלוחות זמנים, מולחצים כל מנהלי הפרויקט, שכל אחד נדרש להציג דו"ח התקדמות על בסיס שבועי.

ומה יעשה אפוא הבן ולא יחטא. העבודות להשלמת פרויקט הרכבת מתקיימות אפוא עשרים וארבע כפול שבעה ימים בשבוע רח"ל. מה שמקומם בסיפור שאפילו התירוץ הקלוש של פיקוח נפש לא תופס כאן. בכל עבודות התשתית האחרות של הרכבת הנימוק הוא שאם הן לא תיעשינה, עלולות רכבות לרדת מהפסים ללא תחזוקה. הרכבת לירושלים עדיין לא פועלת ושום סכנה לא נשקפת לאף אחד אם הבנייה שלה תסתיים בחודש סיוון או תמוז, ולא בחודש ניסן הבא כפי שדורש כץ ממנהלי הפרויקט.

מעבר לחשש מנפילת הממשלה שתקטע את שרשרת ההישגים שלו, לכץ יש יעד קרוב נוסף. במהלך החורף יתכן שיתקיימו הפריימריז בליכוד לקראת בחירות אפשריות לכנסת. כץ רוצה להגיע לשם עם כמה שיותר סרטים גזורים של פרויקטים מושלמים. את המחיר משלמת השבת וכאב הראש הקואליציוני הוא של ראש הממשלה. אז מה באמת אכפת לו, לכץ? כלום. מקסימום, קבלני הקולות החרדים של הליכוד לא יעבדו איתו. וגם זה לא בטוח. כמה מהם זכו לאחרונה במכרזים של חברות תחבורה, עם או בלי קשר למערכת היחסים המצוינת שלהם עם ישראל כץ.

שם המשחק של כץ ברור היטב לראש הממשלה. היחסים בין השניים הולכים ונעשים רעים יותר ויותר בלי שום קשר לחרדים. בבית שברחוב בלפור כבר מזמן רשמו לפניהם שכץ מתעתד לרוץ לראשות הממשלה אם וכאשר יוגש כתב אישום נגד נתניהו. הם חושדים שהוא זה שיניף את נס המרד הפנימי וינהיג קבוצת שרים שביום הגשת כתב האישום תיכנס לראש הממשלה לחדר ותאמר לו: אדוני, עד כאן. קיבלת מאתנו גיבוי כל זמן שטענת שלא יהיה כלום כי אין כלום. אם יש כתב אישום נגדך עליו חתום היועץ המשפטי לממשלה אז יש יותר מכלום. התכבד אפוא ושב בביתך.

משכך סומן ישראל כץ ביעד מועדף לחיסול. להוותם של אנשי בלפור 2, כץ הוא אחד השרים הפופולריים ביותר בממשלה. יש לו גם עוצמה רבה במרכז הליכוד. צריך קייס מאוד חזק לשלוח שר כזה הביתה. לפני ארבעה חודשים החבר'ה שם חשבו שהם השיגו את הקייס. כץ הודיע על כינוס מזכירות הליכוד לקראת עריכת שינויים בחוקה, לא משהו שמכוון נגד נתניהו וגם לא כזה שיכול להגביל את כוחו הכול יכול. סתם שינויים שנועדו טיפ טיפה לחזק את כוחה של המזכירות. מאחר וכץ הוא יו"ר המזכירות ולא טרח לקבל קודם לכן את האישור של נתניהו, ניפח הבית בבלפור את האירוע הזוטר לכלל משבר. בהדלפות לתקשורת רמזו מקורבי רה"מ שהוא עומד לפטר את כץ אם כינוס המזכירות לא יבוטל.

בין מלחמה להשפלה

כץ היה צריך לבחור בין מלחמה ובין השפלה. בניגוד לפתגם המפורסם של צ'רצ'יל, הוא בחר בהשפלה ולא קיבל גם מלחמה. נתניהו היה שמח להפיל אותו גם לאחר ביטול הישיבה אבל לא היה לו קייס ציבורי ופנים ליכודי לעשות זאת. כץ ניגב את הרוק מהפנים והמשיך הלאה. את החשבון שלו עם נתניהו הוא יעשה, אם בכלל, רק כאשר אביחי מנדלבליט יחליט להעמיד את נתניהו לדין.

בסביבתו של נתניהו חושדים זה מזמן שכץ מאיץ את העבודות בתשתיות כולל בשבת לא רק כדי לעמוד בלוחות הזמנים. הוא הרי לא סופג את הזעם של החרדים והאיומים שלהם לכנס את שלושת מועצות גדולי התורה. כשהרבנים דורשים מהח"כים לקום מרבצם ולעשות משהו, הם לא באים לישראל כץ אלא לנתניהו ודורשים ממנו הסברים. במהלך השנה הנוכחית נפגשו ראשי המפלגות החרדיות עם נתניהו חמש פעמים. בכל פעם הם יצאו עם הבטחה שהוא ידבר עם כץ והעניין יסודר. דיבר או לא דיבר, שום דבר לא סודר.

בפעם היחידה שנתניהו החליט שלא לדבר אלא לעשות מעשה זה עלה לו ביוקר רב. לפני חצי שנה עקף נתניהו את כץ והורה ישירות לרכבת ישראל לבטל את העבודות המתוכננות בשבת. ההוראה ניתנה שעתיים לפני שבת. מה עשו מנהלי הרכבת הכפופים לכץ? הם לא סתם עצרו את העבודות. קודם לכן הם פירקו את המסילות בהן צריכה הייתה העבודה להתבצע והניחו אותן בצד עד יום ראשון בבוקר. מיליון נהגים בישראל קמו בבוקר ראשון לפקקים מהגיהינום. כל תנועת הרכבות מחיפה ועד באר שבע הושבתה בשעות הנסיעה הדחוסות ביותר של השבוע.

בלשכת נתניהו הבינו את התרגיל. טכנית אפשר היה לעצור את העבודות בלי לפרק קודם את המסילות. הפירוק גרם לכך שאי אפשר היה לחבר אותן מחדש במוצאי שבת עד ראשון בבוקר ובכך גרמו לעם ישראל לעמוד בפקקים שעות ארוכות. הזעם הציבורי הפך את כץ לקדוש מעונה ואת נתניהו לפושע שנכנע לחרדים ומסכן חיי אדם. נתניהו, וגם החרדים יש לומר, התקפלו במהירות ובשבתות הבאות הושלמו העבודות שלא בוצעו בשבת ההפסקה.

כץ ראה, כנראה, כי טוב והחליט להמשיך. הוא קלט שאם אמנם ויכוח זוטר על כינוס מזכירות יכול להביא לפיטוריו, הרי שבנושא השבת הוא רוכב על סוס מנצח. נתניהו לא יכול לגעת בזה בלי להצטייר כמי שנכנע לחרדים, ומה שגרוע יותר מבחינתו: שכץ יצטייר כמי שרווחת הציבור החילוני היא לנגד עיניו. את התענוג הזה נתניהו לא ייתן למי שרואה עצמו כיורש העצר שלו. אם יש יורש עצר הוא יושב אצלו בבית וקוראים לו יאיר. לא ישראל.

נתניהו גם יודע שהחרדים יודעים שלא צפויה להם בשום אופק ממשלה טובה יותר מזו הנוכחית. אחרי שהעביר לחרדים את חוק הגיוס המתוקן ושפך מיליארדים לחינוך החרדי ולתרבות החרדית, מה עוד יכול לתת להם יותר ראש ממשלה אחר? אם הזכרנו את המשחן, אז לא היו למפלגות החרדיות העוגנים של ועדת הכספים ומשרד הבריאות בממשלת ברק. היום הם יושבים ואוכלים מתוך הסיר והשומן נוזל להם על הזקן. מה יכול להיות יותר טוב מזה?

ואולי זו הסיבה להנמכת הציפיות מהפגישה שאמורה להתקיים היום (חמישי) בבוקר. בסדר יומו של ראש הממשלה מופיעה הפגישה תחת הכותרת: דיון בנושא המרכולים בשבת לבקשתו של שר הפנים אריה דרעי. נושא הרכבת ועבודות התשתית בשבת לא הוזכר כלל. במפלגות החרדיות טוענים כי הנושא המקורי היה אכן המרכולים בשבת ותשובת המדינה לבג"ץ. כמובן שאם כבר יושבים עם ראש הממשלה בנושא השבת, יעלו גם את נושא עבודות התחבורה בשבת.

וכך (בערך) יהיה אופי הדיון:

ראש הממשלה: או. קיי. בנושא המרכולים תשבו אחר כך עם אביחי ותסכמו את עמדת המדינה. עוד משהו?

דרעי: כן. הרבנים ביקשו שנעלה גם את נושא העבודות בשבת של ישראל כץ.

נתניהו: דיברנו על זה כמה פעמים. הכדור אצל ישראל. דיברתם איתו?

גפני: כן. הוא לא רואה אותנו ממטר. אבל מה זה חשוב. אתה ראש הממשלה ואת התשובות אנחנו מבקשים ממך.

ליצמן: תשמע, הפעם הרבנים רציניים מאוד. אתה הרי קורא כל בוקר את עיתון 'המודיע'. אין יום שזה לא תופס כותרת באוזן שמאל או אפילו כותרת ראשית.

נתניהו: מה אני יכול לעשות? אני חושב על כץ בדיוק את מה שאתם חושבים. כבר עצרתי לו פעם עבודות לפני שבת וראיתם מה קרה. האיש הזה בונה את הקריירה שלו על מלחמות איתי. אם אפשר היה לפטר אותו...

דרעי: לא. גם אנחנו לא רוצים את זה. זה ייצור גלי שנאה כלפינו. זה ממש לא טוב.

נתניהו: אולי נקים ועדה?

ליצמן: כבר הקמנו את ועדת הארבעה. מה יצא מזה? שום דבר. אני אומר לך שהרבנים מאוד כועסים ואני לא יודע מה הם יגידו לנו לעשות.

דרעי: אולי אפשר לחנוק קצת את כץ בתקציבים. שלא יקבל את כל מה שהוא רוצה. מוישה, מה אתה אומר?

גפני: אין אפשרות כזאת. כל התקציבים של משרד התחבורה מופיעים בספר התקציב ויש כבר תקציב מאושר גם לשנת 2018. הוא ממש לא צריך אותנו.

דרעי: אז מה עושים? אי אפשר לגמור כך את הפגישה. עוד שעתיים אני עולה במהדורות החדשות. מה אגיד שם?

נתניהו: תגיד להם שראש הממשלה רואה בחומרה רבה את חילולי השבת בתשתיות והוא הבטיח שיעשה כל שביכולתו כדי לצמצם אותם למקרים של פיקוח נפש בלבד.

דרעי: זה לא מספיק. ממש לא.

נתניהו: אז תגיד גם שאפגש בקרוב עם השרים ישראל וחיים כץ ונדון ביחד בדרכים לצמצום חילולי השבת.

גפני: זה כבר הרבה יותר טוב.

נתניהו: תודה לכולם. אני בשבוע הבא יוצא לסיבוב מדיני חשוב של עשרה ימים בדרום אמריקה. אחר כך ראש השנה, יום כיפור וסוכות.

השלישיה (במקהלה): שתהיה לך ומשפחתך דרך צלחה ושנה טובה ומתוקה.

נתניהו: אמסור גם לשרה. באמת תודה רבה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!