דודי הטהור נטמן ובשבת לא הפסקתי לבכות

ביום שישי זמן קצר לפני כניסת השבת נטמן למנוחת עולמים ילד טהור בשם דודי מילר, ילד בן 12שסבל קרוב לשנתיים מהמחלה האיומה והנוראה, דודי התגורר סמוך למקום מגוריי והתפלל באותו בית הכנסת שבו אני מתפלל, דודי היה מגיע מגיל קטן מאד לכל התפילות, היה עומד לצד אביו כל התפילה, ולא משנה כמה זמן התקיימה התפילה, יום חול, יום שבת וחגים, יחד עם התפילות הארוכות של הימים הנוראים, דודי היה עומד לצד אביו ומתפלל כאדם בוגר.

הטוהר והתמימות נראו על פניו מהיום שראיתיו לראשונה, ילד שכיבד את הוריו בצורה מעוררת התפעלות, ילד שהיה אהוב ואהוד והיווה דוגמא לשאר חבריו בתלמוד תורה בוסטון בו למד, השנה וחצי האחרונות מאז שהתגלתה מחלתו, הותקנה מצלמה מיוחדת בכיתת הלימוד של דודי, וכך בין טיפול אחד לשני דודי היה צופה בשיעורים בכיתתו, בזמן שנלחם בגבורה במחלה, הוא לא ויתר על לימוד התורה, ועשה הכל כדי להמשיך ללמוד, בחג שבועות האחרון חבריו לכיתה הגיעו ללמוד איתו בבית הכנסת הראשונים ליד ביתו, כדי לחזקו ולעודדו.

אביו של דודי, חיים, שיבדל לחיים, אדם מדהים ודגול לכשעצמו, אחד המתפללים החשובים בבית כנסת הראשונים, לא נשבר וטיפל בדודי במסירות בלתי מוגבלת, כשבתווך ניצבת אמו של דודי המסורה שהקריבה רבות בכדי לשהות לצדו ולסעוד אותו במיטת חוליו. הוריו של דודי עשו ימים כלילות לצד בנם שנלחם במלחמה הפרטית שלו, אך לדאבון לב כולם משמים רצו אחרת, ודודי נפטר ונטמן בערב שבת האחרון.

לאחר הלוויתו בערב שבת, הגעתי הביתה ולא הצלחתי להפסיק לבכות. בשבת אמנם אסור לבכות, אבל סָהֲדִי בַּמְּרוֹמִים, ככל שניסיתי להפסיק לבכות לא הצלחתי, זה היה חזק ממני, למזלי שלושה מתוך ארבעת ילדיי לא היו בשבת בבית, הם היו אצל סבתא שלהם, זו הפעם הראשונה שהם הלכו לסבתא לשבת, וכך הם לא ראו את אביהם בוכה במהלך השבת, התנחמתי שהדמעות היו דמעות רגש.

לפני כשנה וחצי נפטר שכנו של דודי, בחור צעיר בגיל 15, בחור ישיבה צדיק שנפטר בשנתו, הזעקות שעלו מביתו באותו לילה עדיין לא נשכחו, בזמן שהוריו ישבו שבעה, הגיע אביו של דודי לנחמם, ועכשיו בעולם קשה ואכזר, אביו של אותו בחור שנפטר, יגיע לנחם את הוריו של דודי, לפני כמה חודשים התקיימה הכנסת ספר תורה לעילוי נשמת אותו הבחור הצעיר שנפטר, התהלוכה יצאה מהבנין שבו התגורר דודי, כך ששתי המשפחות שגרות באותו בנין עברו טרגדיה אישית.

את הדברים אני כותב מכאב ושברון לב, ואת המסר שאני מבקש להעביר לאלו שיקראו את הפוסט, תעריכו את הילדים שלכם, תשקיעו בהם כל זמן וכל דקה פנויה, זה רגיל אצל כולנו להתעורר בבוקר ולהתחיל את שגרת היום, אבל תעצרו כל בוקר דקה אחת, ותודו להקב"ה על שאתם בריאים ושלמים, ושהילדים שלכם אתכם. במיוחד עכשיו כשאנחנו קרבים לימים הנוראים, תוותרו תפייסו ותתפייסו עם מי שאתם יכולים, תעבירו על המידות, תראו עם מה אנשים מתמודדים, וכך תגיעו לכל נדרי עם הרגשה טובה הרבה יותר.

יהי רצון שלא נשמע עוד שוד ושבר בגבולנו, אך ששון ושמחה יישרו באהלנו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!