אקטואליה: למה הבכור נוטל פי שנים על אחיו?

השבוע, עם פתיחת זמן הלימודים, זכיתי להשתתף במעל ל-30(!) פתיחת שנת הלימודים במוסדות חינוך, גנים, כיתות א', תיכון חדש ועוד. ובכל פעם מחדש זו התרגשות. אתה רואה את הילדים הנרגשים הפותחים דף חדש בחייהם ואת ההורים מתקשים להיפרד מאוצרותיהם. זה בהחלט מרגש.
בתחילת השבוע נסעתי גם לתל אביב לפתיחת כמה גנים של רשת 'מדעים ויהדות'. מצאתי את עצמי יושב ומדבר עם אימהות מודאגות על תפריט ארוחת הצהרים, על חוג דרמה ומחול, ולרגע נפלתי מעט ברוחי, שאלתי את עצמי: מה אני עושה כאן? יצאתי קצת מדוכדך. והנה, כשאני מחפש תפילת ערבית ברמת אביב ג', אומר לי חבר שיש מניין עכשיו במרכז שוסטר.

אני מגיע למקום והרב יוסף יהודה ליפש רב המקום פונה אלי בווארט חביב על פרשת השבוע עם מסר חינוכי יוצא דופן. והנה הדברים שנאים למי שאמר אותם:

בפרשתנו, פרשת כי תצא, אנו קוראים על הציווי האלוקי להעניק לבכור פי שניים בירושה מחלקם של אחיו. וכל כך למה?

העולם אומרים בדרך הלצה כי על הבכור עושים את כל הטעויות. ההורים הצעירים מנסים כזו דרך, דרך נוספת וכדומה. לכן, על הניסיונות הללו מעניקים לו בבוא העת פי שניים בירושה.

אמנם, בספרים הקדושים תמהים, מצוה זו שהיא אחת מתרי"ג מצוות, שייכת רק לבכורים? וכי מה יש ליהודי הממוצע שאינו בכור חלק במצווה זו?

וביארו כי כמו שיש בכור בנפש יש גם בזמן ובמקום עניין של בכרות. במקום - הקב"ה בחר מקומות של השראת השכינה והם המקומות המובחרים והמובכרים שיש להיוועד שם ולספוג מקדושת המקום כמו הכותל המערבי, בית הכנסת ועוד.

ובזמן - יש לנצל את השעות הראשונות של היום, אז הלב מסוגל ביותר. הבכרות של היום היא יקרה ונעלה. וכמו כן, יש בכרות בשנותיו הראשונות של האדם. אין כמו בפסיעות הראשונות שילד יהודי עושה. הם ימים גדולים יקרים ונעלים ויש לנצל אותם יפה יפה.

אכן על הכתוב "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך" דרשו צדיקים כי הכוונה לשנותיו הראשונות של האדם (- אדמתך מרמז על האדם). את השנים הראשונות יש להביא לקדוש ברוך הוא.
ואומר הבעל שם טוב שיש להשקיע את הכול בשנים הראשונות של הילד. השנים הראשונות של הילד משפיעות על כל ימי חייו. כמה שהילד קטן יותר ההשקעה בו גדולה יותר.

מיד הבנתי שזה בדיוק מה שהייתי צריך לשמוע. זו התשובה לתמיהתי: רק כאן המקום להשקיע, בגני הילדים, בעודם שתילים רכים. רציתי לחזור לדון שוב עם האימהות על איזה חוג יהיה בין 3:15-3:45 בצהרים, אבל הן כבר התפזרו.

החינוך בראש: בבואנו לעסוק בחינוך עלינו לשאול, אם לבשר ודם יש זכות להתערב בתהליך החינוך. התשובה לשאלה זו היא יסוד במשנתו החינוכית של הגאון רבי משה פיינשטיין. על המילים "נעשה אדם" פירש רש"י, שאע"פ שלא עזרוהו המלאכים, לימדנו הקב"ה דרך ארץ שיהא הגדול נמלך בקטן. וביאר רבי משה, שיש כאן הוראה וציווי לדורות: הטלת משימה על האדם לעזור ולהשתתף בחינוכם של דור העתיד, עד שיהיו אנשי-מעלה מתוקנים וראויים לתכלית הבריאה.
החינוך אינו זכותו של האדם, זו חובתו הראשונית! החינוך אינו עוד משימה או מקצוע בעולם הזה - אלא מהות ותכלית קיומו של האדם! רק מתוך השקפה כזו ניתן לחנך באמת.

שלמה המלך ע"ה אומר "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". בשנות הנערות מעוצבת נפשו של אדם. מי שמשקיע בשנים אלו מרוויח כפול. גם את מחיר ההשקעה, וגם את טיב ההשקעה. אלו השנים הטובות הקובעות את המשך החיים.

הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל מי שהיה רבה של ירושלים וממקימי 'העדה החרדית' ביקר פעם במוסד חינוכי לילד הרך. הוא ניגש אל המחנך ושאל אותו: לו ידעת שאחד מתלמידיך הוא
משיח לו אנו מצפים בכל יום שיבוא, כיצד היית נוהג עמו?

חכמינו אמרו "אל תגעו במשיחי אלו תינוקת של בית רבן". אתה מחזיק כיתה עם 30 פוטנציאלים לכהן כמשיח, כמנהיג, כמוביל. זו אחריות כבידה המונחת לפתחו של המחנך, המורה, המנהל.
זה היחס אותו יש לזכור היטב: כל תלמיד הוא מנהיג של דור הבא. נשמור עליו מכל משמר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!