אש חיה - OUT • תנ"ך וקוראן - IN • דואר צבאי

ככה, מבלי משים, חשף שבועון חיילי צה"ל "במחנה" את הנשק הטאקטי החדש שהוכנס לאחרונה לשימוש נגד האויב שמסתובב על הגבעות.

שימו לב לציטוט המדהים מהעיתון: "כשה'סופה' עושה את דרכה במעלה אחת הגבעות, קצת לפני ההגעה אל היעד, חוסמים את הדרך שני נערים תושבי המקום וחוקרים את הרב הצבאי במבטם. הם מתקרבים אל הרכב בניסיון לאמוד את טיבו של היושב בו, והוא מצידו פותח איתם בשיחה שקטה. לא עובר זמן רב והנערים נוטשים את פרץ, מותירים אותו עם חיוך מנצח.

"התקלתי אותם", הוא אומר כשמתקדמים אל עבר הפסגה. "שאלתי אותם כמה שאלות על פרשת השבוע, והם פשוט נותרו ללא תשובה".

זהו. אין צורך ביס"מניקים שחורי מדים, לא עוד שוטרי אטומי מבט. מהיום תתנהל המלחמה על-ידי רבנים צבאיים חמושים בפרשת שבוע.

בשלב הבא, כך שמעתי מאחורי הפרגוד, ייעצרו המשטים על-ידי שאלות מכשילות מהקוראן והפלישה מסוריה ע"י ציטטות מספרו של קים פטריק - הביוגרף הרשמי של אסד האב.

אם חשבתם שהמלחמה הבאה תהיה גרעינית, טעיתם. היא תהיה ספרותית.

חדש ב'במחנה': וורט על הפרשה

אם זה לא היה מצחיק, זה היה עצוב. מה מביא אדם מכובד להשתטות ככה מול עיתונאי חייל בן 18?

מזה כארבעה חודשים, מאז כניסת סגן הרמטכ"ל הדתי יאיר נווה לתפקידו, מתפרסם בשבועון 'במחנה' מדור פרשת שבוע: לרוב הוא נכתב ע"י קצין מהשורה, לא תמיד דתי. אבל כמעט תמיד משעשע, לרוב קצת מביך.

בשבוע שעבר נכתב הטור ע"י קצין זוטר - איני זוכר את שמו - והוא דן במשמעות ספירת העומר.

מפני מה סופרים כלפי מעלה ולא את הימים שעברו? שואל הקצין - ומשיב: כיון שלדרך ישנה חשיבות עצומה.

העורך המלומד הלך צעד אחד קדימה ובכותרת המאמר קבע שהדרך חשובה מן המטרה. מעניין מה היה עונה על כך נער הגבעות שנסוג מפני שאלת הרבצ"ר.

ואם ב'במחנה' עסקינן. מיי פעם נוהג השבועון להקדיש את הגליון לנושא מסויים שמסוקר לאורכו ולרוחבו של צה"ל. לקראת יום העצמאות היה זה גליון שהוקדש לשאלה "מה עושים החיילים בלילות". לצד תמונות מרהיבות עין של מטוסים ממריאים, אוניות מייצרות שובל קצף וחיילים במארבים, הייתה גם פינה שעסקה באחת היחידות היותר ג'ובניקיות, הלא היא יחידת דובר צה"ל.

חיילת משועממת סיפרה שאת הלילות היא מעבירה במתן תשובות דחופות לשאילתות שמעלה התקשורת,

כדוגמה היא הביאה שאילתא שהוגשה על-ידי אתר האינטרנט החרדי 'בחדרי חרדים'.

זו ההזדמנות לבקש סליחה מאותה גברת. מכאן ולהבא אשתדל להתקשר רק בשעות שמונה אפס חמש, לעולם לא אפריע לך לישון, גבירתי.

החוק טרם נולד, התוצאות מורגשות בשטח

ומחיילת מתלוננת לחיילת מרוצה.

המינוי (הכל כך צפוי) של אשה לתפקיד אלוף בצה"ל אין בו כדי להעיד על כישוריה - והיא מוכשרת - כמו שיש בו כדי להעיד על הפוליטיקה של המינויים הבכירים בצה"ל.

אורנה ברביבאי (אחות של), קצינה מוכשרת ומסורה, עשתה את כל התפקידים הנדרשים במעלה הדרך אל לשכת ראש אכ"א. שימשה כקצינת שלישות אוגדתית ופיקודית ועוד. היא ידועה כקפדנית אבל אנושית, כמקצוענית נטו אבל בעלת ראש פתוח, הייתה במקומות הנכונים בזמנים הנכונים ולא מעדה.

זכורה תמונתה נשענת על ג'יפ בעת מבצע עקירת קברי גוש קטיף, אבל בניגוד לרבצ"ר דאז, ישראל וייס, היא לא רצה להצטלם ולכן לא נפלה בבור שהוא כרה לעצמו.

ואם ביחסי רבצ"ר-ראש אכ"א עסקינן, אורנה תוגדר קורקטית לחלוטין. עם וייס היו לה קשרי ידידות חמים. עם רונצקי לא, אבל לאף אחד לא קשרים ידידותיים איתו. עם פרץ סביר שתסתדר. מקסימום הוא ישאל אותה שאלות בפרשת השבוע והיא תיסוג.

מינוי אלוף יש בו קריצה רבה לפוליטיקה, גם לפוליטיקלי קורקט.

כשממנים דרוזי לאלוף - זו אמירה. גם אם לא הכי מתאים, הוא הכי דרוזי. כך גם דתי, אישה ושאר ירקות.

האלופה ברביאי חייבת במידה רבה את מינוייה לאחת שלא קיבלה אלוף, לגברת מירי רגב, תא"ל בדימוס וח"כ בהווה. הצעת החוק שלה למינוי אלוף ממין נקבה עדיין לא עברה את המשוכה הראשונה, אבל היא עשתה את שלה.

בסופו של יום, גם בני גנץ פוליטיקאי, והוא יודע היטב מה יעזור לו בעתיד.

אומר הרבה, אבל בעצם אומר כלום

לא רק בני גנץ פוליטיקאי. כל רמטכ"ל הוא כזה. לא רק שלושת הרמטכ"לים המכהנים כיום בכנסת (ברק, מופז ויעלון) אפילו לא זה שהתחיל את המירוץ המלוכלך (חלוץ).

גם זה שמצטנן בבית (אשכנזי) פוליטיקאי, ועוד איך.

בעבר חשפנו כאן את דעותיו המחייבות נסיגה מרמת הגולן. מזל שהמרד בסוריה פרץ לפני ששמעו בקולו. או אז לא הייתה מתבצעת פריצת גדר ליד מג'דל שמס אלא בפאתי טבריה, ואנה אנו באים.

לאן יועדו פני אשכנזי לאחר תום תקופת הצינון? לאחת המפלגות מהעבודה ושמאלה, שמא קדימה,
שמא מר"ץ. הליכוד לא בונה עליו.

כיצד מזהים פוליטיקאי? בקלי קלות. התכונה המובילה אצל פוליטיקאים היא לדבר הרבה ולא לומר כלום. קחו למשל את המשפט הבא מתוך נאום בר אילן של גבי אשכנזי, השבוע בטקס חגיגי, ובכן, אמר הנואם: "אם לא נצליח לייצר אופציה צבאית לשחרורו, יש להודות בכך ביושר ולשלם מחיר סביר תמורת שחרורו".

מה הוא בעצם אומר? שיש לשלם מחיר סביר. אבל הרי זו השאלה, על כך נסובה המחלוקת, מהו מחיר סביר. מחבל אחד, שניים, מאה? עם דם על הידים? בלי דם על הידים? לאן ישתחרר? לארץ? לאירופה?

אשכנזי אמר הרבה ולא אמר כלום.

המשפט הסתום הזה לא מכיל מאחוריו מאומה חוץ מאשר דיבור נבוב. וזה אשכנזי במיטבו.

גם אם נוריד 90 אחוז ממה שכתבו כספית ומרגלית בספרם "הבור", גם עשרת האחוזים שישארו - מדאיגים ביותר.

אשכנזי השתקן, כך מסתבר, לא חדל לרגע מקיום שיחות עם עיתונאים. אלא שזה נעשה בהשקט ובביטחה (סיסמת הפנימיה הצבאית בה למד אשכנזי בצעירותו), בלשכתו ובלי מצלמות, בלי ייחוס ובלי ציטוט.

על הציבור החרדי אמר אשכנזי: "זו החמצה. זה ציבור מדהים. חבר'ה מצוינים, ואם נהיה רגישים לצרכים שלהם ונצליח לתת להם הכשרה מתאימה, הם יתגייסו גם לשירות קבע".

גם כאן הוא אמר הרבה ובעצם לא אמר כלום. מי מנע ממך רא"ל אשכנזי להיות רגיש לצרכים שלהם? ומי כמוך מחובר למקורות חרדיים קלאסיים כמו רב הכותל?

אין זה אלא נאום כניסה לשדה הפוליטי, וכאן מחכה לשועל הצעיר להקת זאבים משופשפים. מה שמופז, ברק, יעלון, וילנאי, ליפקין שחק, איציק מרדכי ואפי איתם הספיקו לשכוח - הוא עוד לא למד.

כשיבואו הימים ההם, תיראה התדמית שלו בהתאם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!