המלחמה על התואר • מכתב אישי ל'יתד נאמן'

לכבוד בעלי הדעה ומובילי הקו הרעיוני בעיתון 'יתד נאמן'

מכובדיי,

בשבוע שעבר נפל דבר ברחוב החרדי. עיתונכם החשוב הגיע לפרשת דרכים. הביטאון הליטאי עומד בפני 'קו פרשת המים' הפרטית שלו, ההולמת את ההגדרה המטאפורית של המינוח לפיה חיי העיתון לפני הארוע, והתנהלותו אחריו - כבר אינם רצף אחד.

אינני מתכוון לסצנת העוקץ המפורסמת, שיפה הגדרת אותה מר פ. חובב, כאקט ילדותי חסר עומק. יתירה מזו, אינני סבור, כי האירוע פגע במשהו במעמדו של העיתון, או במצבת המנויים שברשותכם. אינכם צריכים, לטעמי המקצועי לפחות, לדאוג מגופה של פעולת ה'עוקץ'.

אתם צריכים או מוכרחים לדאוג כן, מכובדי, מהתגובות ב'רחוב' לאותה פעולה ילדותית. 'הרחובות החרדיים' אמנם, מר חובב, לא התמלאו ב'המון חוגגים' כפי שציינת בטורך, וה'חרדים החדשים' לא קבעו יום חג ליום 'נפילתו של היתד', ועם זאת, ניתן היה לראות על פני החרדים את שביעות הרצון, את הסיפוק ואת השמחה לאיד.

שמח הספרדי, שמח החסיד, שמח הספרדי ה'משתכנז', ואפילו שמח הליטאי. התחושה הכללית היתה של 'מגיע להם', 'הגיע הזמן', וגם 'אני לא הייתי עושה את זה, אבל טוב שיש מי שכן'.

ואת הפרובלמה התחושתית הזו אתם מוכרחים לפתור: מדוע כל-כך הרבה חרדים 'רגילים' שונאים אתכם? מדוע המון העם, צעירים ומבוגרים פיתחו כלפיכם ריאקציה כה חמורה, עד ש'הנפילה' הבלתי מרשימה הזו היתה לשיחת היום?

אני מסרב לקבל את טיעוניכם כי קונוונציה ידועה היא כי 'עמי הארצות שונאים לתלמידי חכמים' ומכאן שנאת 'הרחוב' ליומון בני התורה, שכן, גם עיתון 'המודיע' ועיתון 'המבשר' שייכים לזרמים המזוהים עם בני תורה, חסידיים אמנם, ומעולם לא נצפתה עקומה כל-כך גבוהה של תיעוב לעיתון ברחוב החרדי.

אני סבור כי המענה לשאלות הכמעט רטוריות המוצגות ברור לכם: ההתעלמות והזלזול שעיתונכם, כשיטה, מפגין כנגד כל מי שאינו עומד בקו אחד עם האידיאה אותה אתם מנסים להוביל. אתם סבורים מסתבר, כי הזילות, הפגיעה, 'שתית הדם', וההתנכלות למי שאינו יקר לליבכם, חובלת את המותקף ומשרתת אתכם, אך לטווח הארוך היא פוגעת למעשה בכם.

שכן, האם סבורים אתם באמת כי הצעיר החרדי יכול לקבל, למשל, בהבנה את העובדה שהשמטתם משמו של הראשון לציון ומחבר שו"ת בנין אב הגר"א בקשי דורון את התואר 'רב' וכיניתם אותו סתם כך בשמו רק מפני שהיה בפוזיציה כזו שלא קיבלה את עמדותיכם? האם אתם מאמינים כי צירוף התואר 'רב' בלבד לשמו של הגר"ע יוסף, תואר אקויוילנטי למעמדו של ח"כ הרב משה גפני, אכן פוגעת ברב ומרוממת אתכם?

ומה בעניין המלחמה בדיינים המפורסמים הגר"ש פישר והגרז"נ גולדברג? הפרט החרדי, מכובדי, אינו כל-כך 'שטחי', קונפורמיסטי, וחסר דעה עצמית כפי שאתם מניחים בטעות, והגישה השגויה הזו, בתנועה מעגלית, פוגעת בעצם רק בכם.

זכותו ואף חובתו הלגיטימית של כל כלי תקשורת באשר הוא, לשאול, להוכיח, לתחקר, ואף לבקר את מי שאינו עומד באינטרס הציבורי בו מאמינים בעליו.

הסופר הנטר ס. טומפסון, אבי ז'אנר הניו-זורנליזם של שנות ה-70, לימד אותנו כי אין חיה כזו 'עיתונאות אובייקטיבית', ועיתון רשאי להוביל 'אג'נדה' מסויימת, ועם זאת גם במרחב הזה אי-אפשר להתעלם מכללי אתיקה, הגינות ומוסר בסיסיים, כמו שמירת כבודם הראוי של מושאי הביקורת. לא ניתן, לצורך העניין, להמעיט בחוכמתו של הפיזיקאי היהודי אלברט איינשטיין למשל, רק בגלל שהוא 'חילוני', ואינו שייך אורגנית למחנה של שומרי המצוות.

ביום בו יקום עיתון יומי בלתי מפלגתי חדש, הרי שגם מעט המנויים שברשותכם יתנפצו לכל רוח. הכרסום הבלתי פוסק במעמדו של העיתון אינו רק פונקציה של התחזקותם השבועונים הבלתי תלויים, אלא בעיקר תוצאה ישירה של ההתנהגות ההרסנית - סיסטמטית המוצגת.

ניתן להמר ולקבוע, אפוא, כי אם לא תתעשתו ותשנו מעט את הקו הנוקשה אותו בחרתם להוביל, הרי שמלבד טורי דעה שלנו, החרדים השפויים ב'אינטרנט הטמא', תיאלצו להתמודד גם עם חוברות 'אברכיות'-פנים-חרדיות כמו 'בדק בית' - שיהפכו ל'דבר יום ביומו' - המצביעות על הכפשתם של רבנים וקוראות להתרחק מ'יתד נאמן' כמו מאש.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!