הרנסס של יחסי ליברמן והחרדים // אבי בלום

ביום חמישי שעבר הגיע שר הביטחון איווט ליברמן לקבלת תואר יקיר העיר אלעד, והביא עמו מתנה יקרת ערך. לא מדובר בהפשרת שטח האש הצה"לי הצמוד לעיר, עליה נדבר תכף ומיד, אלא בצוות הצילום של ערוץ 2 שנלווה אליו, עם הבטחה לאספקת כותרת טרייה, היישר לראש המהדורה.

אחרי שסיים לדבר לאוזני המשתתפים החרדים, על צרכי הדיור החרדי, הסיט ליברמן את מבטו ממצלמות התקשורת החרדית לזרקורי התקשורת החופשית, והחל לדבר, כמובטח, על ענייני דיומא.
מארגני ועידות, יוזמי אספות, מתכנני ביקורים וממתגי אולמות כינוסים, יודעים שמידת החשיפה התקשורתית של האירוע תלויה בשני גורמים: זהות האישיות הממלכתית שתתארח ותוכן נאומה. 'כנס הרצליה' פרץ לחיינו הציבוריים והפך לפנינת הוועידות הציבוריות במשך עשור, אחרי ששרון הכריז בו לראשונה על 'תכנית ההתנתקות'. אוניברסיטת בר אילן התנתקה מהזיהוי האוטומטי של שמה עם רוצח ראש הממשלה אחרי שנתניהו הכריז בין כתליה על תמיכתו ברעיון שתי המדינות. ישבתי באולם באותו יום ובמבט לאחור, הייתה זו אחיזת העיניים הגדולה של העשור. הסכסוך הישראלי-פלסטיני נותר כשהיה אבל האוניברסיטה לפחות, הלבינה את שמה.

במבחן 'כנס הרצליה', שר הביטחון קיבל ציון 10 בתום ביקורו באלעד. מאז שפשט את מדי האופוזיציונר ובא בשערי הקריה בתל-אביב, ליברמן נוצר את לשונו בהתאם לכללים המחמירים של בעל החפץ חיים. הביקורת הקשה נגד ראש הממשלה נגנזה והומרה במשפטי תמיכה. ההצהרות הלוחמניות נגד יעדי החיסול הנייה ושות', אופסנו תוך עשרים וארבע שעות מרגע כניסתו ללשכת שר הביטחון. שרי הקבינט שיושבים עמו מדברים על שר בטחון שבא מהתחום האזרחי ומזכיר בשיקול דעתו ובמתינותו את מישה ארנס בשעתו. בחודש הרחמים והסליחות ניתן לומר שאיווט מחייב את השבים בתשובה. מרגע שהצהיר אמונים לתפקידו, הוא שינה את דרכיו מן הקצה אל הקצה.

שינוי התדמית של ליברמן נעשה בכוונה תחילה, מתוך מחשבה סדורה. עם חמישה מנדטים (שנותרו ברשימה, אחרי נטישתה של אורלי לוי אבוקסיס), הצליח ליברמן לתפוס את העמדה מספר שתיים בממשלה. בתפקיד הזה, הוא מתכוון להיאחז ככל שיותיר לו הזמן הקצוב לסיום הקדנציה בכפוף להחלטות היועץ המשפטי לממשלה. כל דקה נוספת בתפקיד, מוסיפה לו ניחוח בטחוני עם ארומה של מתינות, יציבות וממלכתיות.

דווקא בשל מתינותו המתחדשת והשמעת טקסטים נוטפי אחריות לאומית גם כשמנגד ניצבים הורים שכולים, המילים שהשמיע ליברמן באלעד הפתיעו בחריפותן: "איראן באמצעות משמרות המהפכה מנסה לייצר מציאות חדשה סביבנו עם בסיסי חיל אוויר וחיל ים איראניים בסוריה ועם מיליציות שיעיות המונות אלפי שכירי חרב וייצור נשק מדויק בלבנון".

את התיאור העובדתי הזה, עטף ליברמן באיומים לא שגרתיים - סטייל איווט האופוזיציונר: "ישראל לא מתכוונת להשלים עם הניסיונות האלה ולא נסתפק בתפקיד של צופים מהצד. העובדה שאיראן מנסה להפוך את סוריה למוצב קדמי כנגד ישראל, עם בסיסים צבאיים ואלפי שכירי חרב שיעים שמובאים מכל רחבי המזרח התיכון אל תוך סוריה – זו מציאות שאנחנו לא מתכוונים להשלים אתה".

ראש הממשלה ששב מביקור בזק מרוסיה, ביממה שקדמה לנאום האזהרה של איווט, השמיע אזהרות דומות מפני מלחמה אזורית. אלא שהאיום של איווט נשמע דרמטי בהרבה. ראש הממשלה, נחשד אוטומטית כמי שמנסה להסיט את כותרות הקלון על עדי מדינה, חקירות והפגנות – לעבר הערוץ הביטחוני-מדיני. לליברמן לעומתו, אינטרס הפוך. הן בשל קרבתו רבת השנים לממשל הרוסי והן בשל היציבות והרוגע שהוא מנסה לשדר בתפקידו. האיש שהיה חשוד סדרתי במשך עשור ויצא מזה בשלום (חרף מחול השדים בתיק ישראל ביתנו שסוחף את מקורביו לשעבר לבתי המשפט), לא נחשד כיום בליבוי 'פייק ניוז' לצרכי כותרות.

דווקא בגלל זה, האיומים שהשמיע אחרי שובו של נתניהו מהפגישה עם פוטין, מעידים יותר מכל על חומרת מצבנו. עוד לפני שפורסמו הכותרות המביכות ב'פראבדה' הרוסי ('רוסיה היום' של פוטין) על הפאניקה שאחזה בראש הממשלה, שאלנו את שר הביטחון האם יש סיכוי להרחקת האיראנים מהגבולות באמצעים מדיניים. "תמיד עדיפה דרך דיפלומטית וחייבים למצות אותה לפני שהולכים בדרך אחרת", השיב ליברמן בזהירות, "אני חושב שראש הממשלה פעל נכון. צריך למצות את כל הדרכים האחרות ולנקוט באמצעים אחרים רק אם לא תישאר ברירה".

האמירות שנשמעות מפי ראש הממשלה ושר הביטחון, מכניסות את כולנו לתחושה של ימי דין ומעניקות גוון אקטואלי למילים שכולנו נאמר בעוד פחות מחודש בתפילת ראש השנה: "ועל המדינות בו יאמר, איזו לחרב ואיזו לשלום".

הפשרת יחסים

מאז הסתובב בסמטאות ירושלים ערב הבחירות לעירייה, נע ונד בין שכונת שערי חסד לרחובות מאה שערים, ידע ליברמן בעיקר יחסים עכורים עם החרדים. בעיצומה של קדנציית לפיד-בנט, שהתבססה על הברית האנטי-חרדית שאיווט ניסה לטרפד, עקב הקמת הממשלה הזכורה לרע, חבר ליברמן לדרעי ולגפני, בניסיון לכבוש את ראשות עיריית ירושלים. המהלך נכשל, ואיווט שלא שוכח ולא סולח, נראה לרגעים כתואם יאיר לפיד של אותם הימים.

יו"ר ועדת הכספים ח"כ מוישה גפני שהגיע לטקס הפשרת שטחי האש, נוהג להזכיר איך למד על בשרו לא לשלול שום אופציה לחבירה פוליטית עתידית. כששרון חבר ללפיד האב, הצהיר גפני שהיהדות החרדית לעולם לא תסלח. חלפה חצי קדנציה, ויהדות התורה שבה לשכון תחת כנפיו של אבו עמרי.

אלמלא התובנה ההיא, סביר להניח שגפני היה משמיע לכיוונו של איווט אמירות דומות, של שלילת ברית עתידית, ולא רק בקדנציה הרעה שלפני זו הנוכחית, אלא גם בראשית קדנציה זו. השניים התקוטטו במליאת הכנסת ושיגרו אחד לעבר השני ביטויים עולבים. את משנתו נגד גפני שגרוע מאחמד טיבי, השמיע ליברמן, בין השאר בראיון שהעניק באכסניה זו. גפני חד הלשון לא נותר חייב והחזיר עם ריבית והצמדה. הדיו טרם יבש (טוב, לא ממש), והשניים התייצבו בסופ"ש האחרון לביקור משותף, מסוחבקים ומיודדים, כאילו היו מאז ומתמיד החברים הכי טובים.

כשליברמן נכנס לאולפן הנייד של רדיו קול חי כדי להעניק ראיון ליעקב ריבלין ולחתום מעלה (במסגרת תוכנית 'פילפוליטיקה'), מוישה גפני ומאיר פרוש 'עשו כבוד' והתיישבו לצדו. כמה רגעים לפני, סייר שר הביטחון כאורח כבוד בישיבת 'תורה בתפארתה' ששייכותה הפוליטית-תורנית ידועה. בז'רגון הפנים חרדי, סיור מהסוג הזה, מהווה תעודת הכשר מהודרת בהרבה מכל 'כשרויות הספק' של עופות מוזרים: הבראקל, ובקרוב מי יודע, אולי גם החסידה, האנפה והדוכיפת, בשינויי שמות מתבקשים.

פוליטיקאים חרדים בכלל, וליטאים הנוהגים לקמץ במחמאות בפרט, לא נוהגים לפנק פוליטיקאים חילוניים בחיני-חינם ובטח שלא להעניק תואר ייחודי של יקיר העיר (הש"סניקים המקומיים טוענים שהאות לא ניתן כדין. אבל זה כבר סיפור פנים אלעדי מגבולות 'שטח האש' הפוליטי של העיר שנותר חם תמיד). את החיבוק החרדי, שר הביטחון ליברמן - בתפקידו זה, דווקא - הרוויח ביושר. לא רק בגלל מה שהוא משמיע, אלא גם ואולי בעיקר בזכות שתיקתו.

בעיצומה של סערת העבודות בשבת, קולו של ליברמן כמעט ולא נשמע, וכשהוא מדבר, הווליום נמוך והשיח ממלכתי. כשמשווים את התנהלותו להתנהגותו של ישראל כץ שהכתיר עצמו בקדנציית לפיד כידיד החרדים האחרון שנותר בממשלה, המסקנה של החברים היא, שעם כאלה ידידים, עדיף אויבים לשעבר.

ליברמן שומר על פאסיביות מדודה, ומגלה אסרטיביות מועילה. את תקנות הגיוס הוא החליק באלגנטיות, כשתוך כדי התהליך הוא מנטרל את המוקשים שהוטמנו בתקופתו של שר הביטחון הקודם בוגי יעלון. לא נכון ולא רצוי לחבק אותו חזק עד שיישמע הקנאק, אבל על התהליכים שהתרחשו מאחורי הקלעים מול ראשי הישיבות, עוד ידובר ויסופר, כשייפתח הארכיון של ועד הישיבות.
הבוננזה של הפשרת שטח אש צה"לי במרכז הארץ, לטובת בנייה חרדית, היא הדובדבן שבקצפת. כל שרי הביטחון לפניו, מפואד בן אליעזר, עבור לאהוד ברק וכלה בבוגי יעלון, דיברו גבוהה אך כיוונו נמוך. ברגע האמת הם הסבירו שמדובר בשטח האש הכמעט אחרון באזור המרכז, ולפיכך הפשרתו, עוד תקודם, אך לא בזמנם. ליברמן אמר ועשה. לפחות על תקופת כהונתו הראשונה כשר ביטחון, מגיע לו בצדק אות יקיר המגזר, ולא רק העיר אלעד. נותר רק לקוות כי האיש שכבר הוכיח כי לוליינותו אומנותו, לא ישנה את שיחו ושגו, בהתקרב מועד הבחירות.

חדל אש

בין הסיור הבלתי שגרתי בישיבה, לבין קבלת התואר, הבלתי אופייני גם כן, מעיר חרדית, התיישבנו לראיון עם שר הביטחון, ולא רק בנושאים הביטחוניים החביבים עליו בעת הנוכחית, אלא גם בסוגיות מגזריות. אז נכון ש"הוא לא הפך לח"כ השביעי של יהדות התורה", כפי שהגדיר זאת ח"כ יעקב אשר, אך את האמירות המתונות ולא רק בנושאי ביטחון, רצוי לגזור ולשמור לקראת מערכת הבחירות הבאה.

התארחת בישיבה חרדית, בפעם הראשונה מאז שנבחרת לתפקיד, אתה מבקר בעיר חרדית ומקבל את תואר יקיר העיר, משהו טוב קורה ליחסים שלך עם החרדים מאז שנכנסת לתפקיד, אמרנו.

"יצא לי כמה פעמים לבקר באלעד, תמיד לצערי בנסיבות לא טובות, גם בניחום אבלים, אצל משפחת יפרח, אחד משלושת הנערים שנרצחו על ידי מחבלי החמאס, גם לאחרונה אצל משפחת סלומון אחרי הטרגדיה בחומש וכעת בנסיבות אחרות לגמרי. אני שמח שנפלה בחלקי הזכות לעזור בפתרון מצוקת הדיור גם למגזר החרדי, ואם הזדמן לי בתפקידי הזה להגיע לפה כדי לעזור, זה משמח. אני עוד זוכר את הפרויקט של הקמת העיר מ-96', בתפקידי כמנכ"ל משרד ראש הממשלה. מי שעבד אז מולי כסגן שר השיכון, תחת ראש הממשלה שהחזיק בתיק, היה מאיר פרוש שנמצא פה היום עם בנו, ראש העיר. אלעד התחילה ב-98' להיבנות בפועל ואני שמח שיש לי כיום חלק גם בפרק ב' של בניית והרחבת העיר".

חתמתם על הפשרת שטח האש, שרי הביטחון שהיו לפניך לא חתמו. האם הגעת למסקנה שבניגוד להצהרות של חלק מקודמיך, השטח לא באמת נחוץ לצבא, שאלנו.

"לא היינו הולכים למהלך בלי גיבוי של הצבא ובלי חוות דעת מקצועית תומכת. אפשר ללמוד מהמהלך הזה שניתן לשלב בין הצרכים הביטחוניים לאזרחיים. כשאנחנו מדברים על החוסן הלאומי, חלק מהיכולת היא לפתור בעיות - ולא רק צבאיות. צריך להבין שהצבא הוא המחולל הכלכלי מספר אחת במדינת ישראל, לא רק כאן אלא גם בדרום. אתה מסתכל על עיר הבה"דים שבזמנו הטילו ספק בהתפתחותה, ואתה רואה היום כעשרת אלפים איש מגיעים יום יום לנגב, אתה רואה תעשיות גדולות שעוברות לאזור, אתה מסתכל על מה שקורה ומבין שאפשר לשלב גם אינטרס צבאי, גם אינטרס כלכלי וגם אינטרס אזרחי באותה החלטה".

ביקרת בישיבת תורה בתפארתה והתקבלת בכבוד אחרי העברת תקנות חוק הגיוס. בעוד כשבועיים אמורה להתפרסם פסיקת בג"ץ בעתירות נגד חוק הגיוס. מה ישמח אותך יותר, פסילת החוק בבג"ץ או אישורו, הקשינו.

"זה לא עניין של מה ישמח. קודם כל צריך לכבד כל פסיקה. לפעמים יש פסיקה שמשמחת אותך, לפעמים ההיפך, אבל אני מכבד תמיד את הפסיקה. גם פה אני מציע לכולנו לכבד את כללי המשחק ולשמור עליהם".

אנחנו רואים אותך כאן עם חברי הכנסת החרדים אחרי קדנציה קודמת של חיכוכים וגם תחילת קדנציה של ישיבה משני צדי המתרס. אתה יכול לומר במבט לאחור, שהנתק שהיה לא יחזור על עצמו?

"כמו תמיד יש הרבה דברים שעליהם אנחנו מסכימים, יש גם דברים שאנחנו לא מסכימים לגביהם. אנחנו מכירים הרבה מאוד שנים. יושבים פה יו"ר ועדת הכספים גפני, וסגן השר פרוש. את שניהם אני מכיר עוד משנות התשעים. את מאיר פרוש הכרתי עוד כשהיה חבר מועצת העיר בירושלים ואת הבן שלו כעת בכל התהליך של ההפשרה. כנראה שזה גנטי במשפחת פרוש. את הג'וב הראשון שלי בליכוד קיבלתי עוד כשהסבא ר' מנחם היה פעיל. ידענו עליות ומורדות. החכמה היא לפעול ביחד ולעבוד ביחד גם כשלא מסכימים. עובדה שזה מצליח".

בזמן קיץ אכן נרשמה הצלחה, אך בזמן אלול נעמוד בפני המבחן האמיתי אחרי שבג"ץ יאמר את דברו, כצפוי, בעתירות נגד חוק הגיוס המתוקן. אם החוק ייפסל, שטח האש בגזרת יחסי חרדים-חילונים יחזור לפעילות מבצעית מלאה, ואנחנו נהיה המטרה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!