פרטנר הפסידה בעליון: תחשוף מסמכים על ניצול חבילות תקשורת בחו"ל

אחת הבעיות העומדות בפני לקוח שתובע חברה גדולה בשם קבוצת נפגעים (תביעה ייצוגית) היא פערי המידע בין הצדדים. ללקוח קשה להוכיח את טענותיו בלי לקבל מידע מהצד הנתבע — ולכן החוק מאפשר לתובע לבקש מהצד השני לגלות מסמכים שבידיו, היכולים להוכיח את טענות התביעה.

מצד שני, לאור ריבוי בקשות הסרק לתביעות ייצוגיות, נדרש איזון, ולא כל טענה בעלמא מחייבת את החברה הנתבעת לספק מסמכים. כדי שיינתן צו לגילוי מסמכים, תובע ייצוגי צריך להראות כי המסמכים נוגעים לשאלות הרלוונטיות לאישור התביעה כייצוגית, ולהעמיד תשתית ראייתית ראשונית המצביעה על אפשרות סבירה שהתביעה תוכרע לטובת הקבוצה המיוצגת.

ביום חמישי האחרון קיבלה השופטת אסתר חיות מבית המשפט העליון ערעור שהוגש על ההחלטה של בית המשפט המחוזי שקבעה כי חברת התקשורת פרטנר לא תצטרך לגלות מסמכים ללקוח שהגיש בקשה לייצוגית. השופטת חיות קבעה כי הונחה במקרה זה תשתית ראייתית ראשונית מספיקה על מנת לתת צו לגילוי מסמכים.

הבקשה לתביעה ייצוגית הוגשה בתחילת 2016 על ידי רמי קליאוט, לקוח של פרטנר, באמצעות עורכי הדין רונן עדיני, יעקב כהן, עמיחי טסלר ודניאל בן צבי. בבקשה נטען כי פרטנר מספקת ללקוחותיה חבילות תקשורת לחו"ל שאינן תואמות את צורכיהם, ובאופן שמקשה עליהם לנצל את החבילות במלואן.

לפי הבקשה, מקור הבעיה נעוץ בתנאי מקפח בחוזה אחיד שמכתיבה פרטנר ללקוחות, שלפיו מי שרכש חבילת תקשורת בחו"ל יכול לממש אותה בתוך חודש ימים בלבד. גם אם נותרה ללקוח יתרה לא־מנוצלת, בנסיעתו הבאה לחו"ל הוא ייאלץ לרכוש חבילה חדשה.

התובע הייצוגי, בעל משרד רואי חשבון, נוהג לטוס כמה פעמים בשנה לחו"ל. במסגרת תנאי החבילה שרכש מפרטנר (חבילת פספורט), הוא משלם תעריף גלובלי על יחידות התקשורת (דקות שיחה, הודעות SMS וגלישה) הנכללות בה. באחת מנסיעותיו, נסיעה של שבוע לרוסיה, הוא רכש חבילת פספורט ב–140 שקל, וניצל יחידות תקשורת ב–30.6 שקל בלבד. כשנסע שוב, לאחר חודשיים, הוא נאלץ לקנות חבילה חדשה בתעריף מלא.

מנגד, פרטנר טענה כי היא פועלת בהתאם להוראות הרישיון שקיבלה ממשרד התקשורת ובהתאם למוסכם עם לקוחותיה, וכי היא מציעה מגוון חבילות מסוגים שונים ובתעריפים נמוכים מאלה שהיו חלים אלמלא החבילות. החברה גם טענה כי בחלק לא־מבוטל מהמקרים שבהם רכש ממנה קליאוט חבילות תקשורת, הוא ניצל אותן כמעט במלואן.

לאחר שהבקשה נותבה לשופטת דפנה בלטמן־קדראי מבית המשפט המחוזי מרכז, ביקש התובע מפרטנר גילוי ועיון במסמכים בנוגע למספר הלקוחות שלה, מספר וסוג חבילות התקשורת לחו"ל שהיא שיווקה בשבע השנים שקדמו לתביעה, ומידת הניצול של החבילות. בינואר האחרון דחתה בלטמן־קדראי את הבקשה. השופטת פסקה כי קליאוט לא העמיד תשתית ראייתית ראשונית, ולא ביסס את הטענות העובדתיות והמשפטיות שלפיהן חבילות התקשורת הנמכרות על ידי פרטנר חורגות מהמותר בחוק או מקפחות זכויות צרכניות.

התובע הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, וביום חמישי קיבלה השופטת חיות את ערעורו. "אם יוכח כי חבילות התקשורת המשווקות על ידי פרטנר מאפשרות לה בשל המגבלות הקבועות בהן לגבות באופן שיטתי כספים שלא ניתנת תמורה בעדם, עשוי בית המשפט להגיע למסקנה כי מדובר בתניות מקפחות".

השופטת חיות הוסיפה כי מהנתונים שהציגה פרטנר עצמה עולה כי רק שתיים מ–11 חבילות התקשורת שרכש קליאוט ב–2011–2016 נוצלו במלואן, ואילו לגבי יתר החבילות, שנרכשו ב–2013–2016, עולה כי עבור חלק מהסכומים ששולמו לא סופקו שירותים. השופטת קבעה כי די בנתונים אלה כדי לבסס תשתית ראייתית ראשונית מספיקה.

כעת יחזור הדיון לבית המשפט המחוזי. חיות ציינה כי "על פני הדברים ומבלי לטעת מסמרות בעניין, דומה כי צו גילוי המתייחס לחודשיים עד שלושה חודשים של שיווק חבילות תקשורת על ידי פרטנר עשוי להספיק".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!