כשהלב הגדול נאנק מייסורים

יחד עם כל בית ישראל עקבנו בדאגה אחר חוליו, ניתוחו והחלמתו של מורינו ורבינו הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן שליט"א, רבה של מגדל העמק, נשיא מוסדות מגדל אור וחבר מועצת הרבנות הראשית.

בטבעי איני איש של סיפורי מופת, אבל הפעם אחרוג מדרכי ומנהגי. מה שנגלה לעיני בשבוע האחרון הוא מסכת של קידוש השם וצידוק שמו, התנהגות של ירא אלוקים בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. ואלמלא ראיתי זאת במו עיניי גם אני לא הייתי מאמין.

תחילת המעשה ביישוב הצפוני שזכה לארח את הרב גרוסמן. עם סיום תפילת ערבית בליל ששי, ביקש אחד מבאי המקום מהרב להתלוות אליו לקלנועית להתייעץ עמו. באחד מעיקולי הדרך ככל הנראה עקב כך שהנהג נבהל ממכונית שנקרתה למקום ובסיבוב חד שעשה עם הקלנועית נמחצה רגלו של הרב שליט"א במחסום מברזל שהיה במקום.

במקום לצווח ולשאוג, בחר הרב לשתוק. הוא סבל בדומיה את ייסוריו עד בואו לאכסנייתו כדי שלא לבייש את הנהג המסכן. עם בואו הביתה הבחינו בני הבית כי יש חשש רציני לשבר כבד ברגל והבהילו את הרב לבית חולים מקומי. בבית החולים הוחלט כי יש לנתח את רגלו של הרב במהירות האפשרית.

עם נקוף השעות והתערבות עסקנים הוחלט על העברת הרב לבית חולים מרכזי יותר ומנוסה יותר: בית החולים רמב"ם בחיפה. אבל לתדהמת בני המשפחה הודיע הרב שאינו מוכן לעזוב בשום פנים ואופן את בית החולים הנוכחי, הוא לא מוכן לפגוע בבית החולים ובצוות המסור והיקר שהשקיע כה הרבה למענו בשעות האחרונות. רק לאחר הפצרות רבות ולאחר שמנהל בית החולים הגיע בכבודו ובעצמו והודיע כי הוא מבין את הסיטואציה ולא מקפיד כלל ומבקש שהרב ייאות לעבור לבית החולים רמב"ם, הסכים הרב בלית ברירה ובלב לא קל.

עם הגיעו לבית החולים רמב"ם מציץ הרב גרוסמן בשעונו, ורואה שהשעון מתקדם לעבר שבת קודש. הוא פונה אל הרופאים בשאלה אם ניתן לדחות את הניתוח המיועד עד למוצאי השבת. הרופאים בוחנים את המקרה ומשיבים כי ניתן לדחות, אבל זה לא שווה את הייסורים והמכאובים שהרב יעבור ויסבול כל השבת. הרב מבקש לדחות ולנסוע לביתו. וכך הווה.

*

מה שקרה בבית בשבת הוא יותר מפלאי. צוות בית החולים הכין לרב תיק מלא עם תרופות משככי כאבים וזריקות הרגעה לעת הצורך. אמנם, הרב מבקש מבאי ביתו שאינו רוצה ליטול או להזדקק כלל וכלל לתרופות בשבת. לא שיש בעיה ליטול רפואות בשבת למי שצריך, אבל הרב טוען שאין לו כל צורך, הוא לא חש כל כאב. "אבל זהו פיקוח נפש", מנסים בני המשפחה לשכנע אבל הרב באחת: "על השבת נאמר 'יכולה היא שתרחם' ו'שבת היא מלזעוק', איני מרגיש כל כאב או ייסורים". וכך בגבורה עילאית עבר הרב גרוסמן את השבת כשבכל השבת ניסו בני המשפחה להציע לו תרופות והוא בשלו: "איני מרגיש כל מכאוב".

עם צאת השבת וכששלושה כוכבים נראו ברקיע ביקש הרב לראשונה לאחר 24 שעות כדור אופטלגין לשיכוך כאבים. ויהי לפלא. שבת שלימה של רוגע ושלווה נסוכה, כמו לא רוסקה רגלו וכמו לא זקוקה לניתוח שנדחה.

המראות בבית החולים היו מעוררות השראה וכולם עמדו משתאים לנוכח גבורתו העילאית של הרב שרק ביקש בדרכו הוא להמשיך לשמח נדכאים ושבורי לב, דווקא כאן בין כתלי בית החולים. לזה חיוך, לזה אמירה טובה, לזה טפיחת שכם ולזה נתינת כתף. זה לא בא לו בקל, בעצמו בעל ייסורים, אבל הוא בשליחות, ממשיך את דרכו המקדשת שם שמים.

וכך כל התנהגותו בבית החולים מסכת של קידוש השם. רבים רבים נוהרים לחדרו ומבקשים את ברכתו והוא בשארית כוחותיו מנצל את הרגעים הנעלים הללו לבקש מעם שיתחזקו בקבלה אחת טובה, "אם לא בשבילכם, אז בשבילי, לזכותי ולרפואתי".

*

בעודו שוכב במיטתו חבוש ברגלו ללא יכולת לנוע, נכנס אדם חולה שזה עתה כרתו את רגלו, לא עלינו. הוא מבקש להצטלם עם הרב סלפי. לא איש כהרב גרוסמן שיגיד לא ליהודי, בוודאי ליהודי חולה. וכך, עם רגלו החבושה והרדומה מתכונן הרב גרוסמן לקום להצטלם עם היהודי שלא יכול לעמוד ברגליו הוא. כשראו זאת בני ביתו מיהרו להיכנס לחדר ולמחות, ורק בכוח גדול מנעו מהרב גרוסמן לקום ממיטת חוליו, העיקר לשמח לב יהודי נשבר.

ובשעות שלאחר הניתוח בעודו שוכב בחדר ההתאוששות כבר מבקש הרב מבני משפחתו לקנות מתנה לצוות המסור. ובאותם רגעים הוא חורט את הקדשתו:

"מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ (משלי כ, כד)

"מכובדיי היקרים, רופאים נאמנים, ה' עליכם יחיו!

"הלב גואה בהכרת הטוב והוקרת התודה על טיפול נאות ומסור ברגלי הכואבת. קיימתם את דברי הרמב"ם (על שמו נקרא בית החולים) בתפילת הרופא: "תְזַכֵּנִי לְהַבִּיט עַל כֹּל סוֹבֵל כְּעַל אָדָם... בַּצַר לוֹ הַרְאֵנִי רַק אֶת הָאָדָם".

"היו ברוכים. הרב יצחק דוד גרוסמן"

אשרי הדור שהרב גרוסמן - גדול מקדשי השם בדורנו - שרוי בתוכו. ואשרינו שיש לנו ממי ללמוד אורחות חיים ולוואי שנלמד ממעשיו הטובים ונתינתו לזולת ללא גבולות וללא תנאים.

ולנו לא נותר אלא לישא תפילה מעומק הלב לרפואת רבי יצחק דוד בן גוטא פערל לרפואה שלימה בתוך שאר חולי עמו ישראל. יהי רצון מלפני אבינו שבשמים לקיים בנו חכמי ישראל, ונאמר אמן.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!