מדוע אוהבים אותו כאן? • שרי רוט ביומן מסע מוושיגטון

כשישבתי מול בנימין נתניהו, ביום שישי בצהריים, בחדר התדרוכים של ה'בלייר האוס', התקשיתי להבין את מה שרואות עיניי. כ-20 כלי תקשורת ישראליים שלחו לכאן את נציגיהם, וכל אחד מהם הישיר מבט לעבר ראש הממשלה, וניסה להתחרות בחברו: מי ישאל שאלה קשה יותר.

האם אתה מודע לכך שבגלל מה שאתה עושה או לא עושה הוחרפו היחסים בינך לבין אובמה? האם אתה מודע לזה שאינתיפאדה שלישית עלולה לפרוץ בספטמבר ויהיה לך חלק בלתי מבוטל בגרימתה?

טוב, לא אחזור על כל המלל שנורה לעבר ראש הממשלה. ישבתי שם ותהיתי: האם עיתונאי שמלווה את ראש ממשלת ישראל אמור לעשות את שליחותו באופן כזה?

שלמה צנזה, הכתב המדיני של 'ישראל היום', העז לומר את הדברים בקול רם. "אדוני ראש הממשלה", פתח ושאל. "לפני שנים נהגת לתקוף את התקשורת. למה היום אתה שותק? לא תוקף?!".

העיתונאים, ברובם, הסתכלו עליו בבוז. עוד אחד. ועוד מעיתון שקם על ברכי הנאמנות לנתניהו.

אך למרות ההזדמנות שניתנה לו, ההרמה להנחתה כמעט על מגש של כסף, בעצם שאילת השאלה, לא הסכים נתניהו לומר מילה בגנות התקשורת. לעיתים נדמה כי כיום נתניהו נמצא בצד של ה'מפחדים'. לא פעם עושה רושם כי ככל שאתה תוקף יותר, כך אתה זוכה אצל נתניהו ליחס מכובד יותר. לא הרי שאלה של כתב ימני, מעיתון ימני, כהרי שאלה של כתב שמאלני מעיתון שמאלני.

"לרגע לא חשבתי שמיעוט העיתונאים משקפים את דעת העם בישראל", אמר נתניהו בנאומו ביום שני שעבר מעל דוכן המליאה בכנסת. אולי יאמר זאת גם הלילה בנאומו באיפא"ק. אבל ברור לכל ילד שהעיתונאים בישראל שייכים, לפחות ברובם, לשוליים של השמאל בישראל בעוד העם, לעומת זאת, מתרכז בצידו הימני של הקו האמצעי.

נציגי התקשורת: הטובים והרעים

וכך, בעוד כלי תקשורת מעטים מדווחים על ההתרחשות כפי שהיא (למיטב אבחנתי, לפחות מבין המשתתפים: ג'רוזלם פוסט, קול חי, מקור ראשון ואנו, אתר 'בחדרי חרדים'). כל השאר מנסים להוביל את האג'נדה הפרטית שלהם.

במהלך שהותי בוושינגטון גיליתי את האהדה המפתיעה של יהודי ארה"ב כלפי נתניהו. מבחינת רובם, לא חשוב להם מי עומד בראש ממשלת ישראל ומהן העמדות אותן הוא מייצג - הוא זה שנבחר לראשות הממשלה? הם יתמכו בו.

על ברכי הרעיון הזה הוקמה השדולה הפרו-ישראלית (איפא"ק), אבל הרעיון הזה מפעם בליבם של רוב יהודי ארה"ב. גם שם, אגב, יש מיעוט שמאלני שמוכן לעשות הכול כדי לתקוף את הממשלה הנוכחית.

במהלך יום השבת, כיף היה לומר פה, בקרב הקהילה היהודית, שאת מישראל, ועוד מתלווית לפמליית ראש הממשלה. כל אמירה כזו זכתה לתשואות, להערצה. "ישראל" ו"נתניהו" נישאו פה בפי כל כמילים שאומרים אותן בחרדת קודש, בהערכה עצומה.

ודווקא התקיפות אותה שידר נתניהו ביום חמישי בלילה, תקיפות שזכתה לביקורת חריפה בעיתונות הישראלית ("לא ככה מגיעים לביקור חשוב", "לא מרגיזים את אובמה" - קולות אותם השמיעו עיתונאים רבים), היא זו שהיקנתה לו הילה מיוחדת.

"סוף סוף מנהיג. לא עוד רכב נגרר".

ערב שבת: בדידות אמיתית

יום שישי בצהריים. התדריך הסתיים. חמש שעות לשבת. אוכל כשר אין בנמצא בכל החנויות שבמתחם הסובב לבית המלון בו אנו שוהים.

מה אמור אדם חרדי לעשות ב-30 השעות הקרובות, כדי לחוש אווירת שבת? בבר שבלובי נשמעים קולות צוהלים של שתיינים לשכרה. לכל זה אין כל קשר לשבת העומדת להכנס בעוד מספר שעות. בארץ, כבר שבת, המסנג'רים סגורים כמו גם הפלאפונים. בפעם הראשונה בחיי יכולתי לחוש בדידות אמיתית מהי. התחלתי להבין על מה מדברים משגיחי כשרות למיניהם, כשהם מספרים על נחיתה בערים בלתי מוכרות, ועל ריצתם המהירה לבית חב"ד הקרוב.

עוד שעה חלפה, בטרם הבנתי שזה גם מה שאני עומדת לעשות. אם בתחילה 'בניתי' על האוכל אותו הבאתי עימי, אותו אוכל איכשהו תוך כדי קריאת מספר שבועונים אותם דחפתי למזוודה ברגע האחרון, אט-אט התחלתי לחוש שאווירת שבת לא תהיה פה.

החלטתי לטלפן לבית חב"ד המקומי. התחלתי עם בקשה פשוטה של זוג נרות להדלקה (אותם שכחתי לדחוף למזוודה), ונעניתי בהודעה כי קבלת שבת תתקיים ב-19.15, כ-45 דקות לפני כניסת השבת, ולאחריה אני מוזמנת גם לארוחה. זה היה כל-כך טבעי בשביל העומד מהצד השני של הקו. כאילו עקרת הבית לא סיימה את הכנותיה זה מכבר (שעתיים לפני שבת), כאילו אני לא מפתיעה אותה.

"אנחנו שוכנים ברחוב Laroy", אמר לי הרב לוי שמטוב. לך תמצא איפה זה. ישבתי רכונה על המפה הגדולה, מסמנת סימונים ומחפשת רחובות. עכשיו, את כל זה צריך לאכסן במוח, שכן הטלטול אסור.

את מפתח החדר השארתי בלובי, משאירה את פקידת הקבלה מופתעת לגמרי. היא ניסתה לבקש לראות את הדרכון, אבל גם אותו השארתי בחדר. "אני דתיה, לא יכולה לקחת איתי החוצה כלום", ניסיתי להסביר לה. היא נטלה את המפתח, הביטה בי, והנהנה בראשה בחוסר ברירה. היא עדיין לא ידעה שבשובי אל המלון אבקש מהם לעלות עמי כלאחר כבוד היישר אל הקומה השלישית. לפתוח עבורי את החדר. הבקשה הזו כבר גרמה להם להביט בי כעל מרגל או גנב, והם נאלצו לבקש ממני להראות להם את דרכוני, ולשלוח אחרי לא פחות מאשר את איש הבטחון שבמלון, כדי לבצע את הפעולה המסוכנת של פתיחת דלת חדר בידי חשוד.

רק אחרי שבחן היטב את התמונה שבדרכון שבתיקי (הוא שלף אותו בכוחות עצמו, אלא מה), החליט קצין הביטחון שאני כנראה לא כל-כך חשודה כפי שחשב מלכתחילה. גם אם אינו מבין את בקשותיי המוזרות.

בסעודה בבית חב"ד: תרגיל מוקדם

בית חב"ד.

אילולי היתה זו שבת, הייתי שבה עם רשימה מרשימה של מרואיינים. אבל מאחר ולא יכולתי לרשום זאת לעצמי, עד למועד כתיבת הדברים נשכחו מזכרוני השמות הרבים. אבל האנשים שהתאספו לתפילה בבית חב"ד ואחר-כך גם הצטרפו אל סעודת השבת, נמנו על כל קצוות הקשת היהודית בארה"ב. אחד מהם, חבר קונגרס לשעבר, המתכוון להציג מועמדות בפעם הבאה. כמה מהם חברי איפא"ק. אנשים העובדים בתפקיד ציבורי ממשלתי בוושינגטון ועוד אישים יהודים חשובים.

מאיפה הכוח להכין מנות כה רבות לכל ארוחה? - שאלתי את נחמה שמטוב, ה'שליחה' המסורה.

"ה' נותן כוח", השיבה לי, בטבעיות גמורה.

ומאיפה את יודעת כמה יגיעו לכל ארוחה? - המשכתי להקשות.

"לא, אני באמת לא יודעת. האוכל פה זה כמו האור, דולק לכל מי שצריך", אמרה.

הנוכחים לא הפסיקו לספר סיפורים. אחד מהם, יהודי בגיל מתקדם, סיפר כי לפני מספר שנים השתתף באירוע בו נכחו בנימין נתניהו (לא כראש ממשלה) וגם ד"ר חנן עשראווי, חברת הוועד המרכזי של אש"ף והמועצה המחוקקת הפלסטינית. כאשר היא עלתה לנאום, היא קצרה תשואות רבות בקרב הקהל. אחר-כך, כשעלה נתניהו לנאום, איש לא מחא לו כפיים. מטבע הדברים, הנוכחים באולם ייצגו השקפת עולם הרחוקה מרחק רב מההשקפות אותן ייצג נתניהו.

"קמתי", סיפר האיש במהלך סעודת השבת, "והתחלתי למחוא לו כפיים. התאמצתי, מחיתי חזק מאוד, כדי שזה יבלוט באולם. נתניהו הביט בי במבט מכיר תודה. בהמשך נפגשנו שנינו והוא הודה לי על התמיכה. מאז, כשאני מרים אליו טלפון והאנשים שלו אומרים שהוא עסוק, אני אומר להם: 'תזכירו לו מי מחא לו כפיים'".

כשסיים את סיפורו, זכה למחיאות כפיים סביב השולחנות

בין לבין ניתחו הנוכחים, כולם אישים בכירים ויודעי-דבר, את ה'מצב'. רובם היו תמימי דעים בכך שמדובר ב'תרגיל' מתוכנן ומתוזמן, שהתבשל בין לשכת נתניהו לאנשי אובמה. אולי זה נכון, ואולי זה מה שהיהודים כאן מעדיפים לחשוב, אבל האנשים ידעו לצטט מקורות 'מבפנים'.

לדבריהם, התוכנית הייתה שאובמה מדבר קצת חריף מדי, נתניהו משיב לו קצת חריף מדי, ואז הם מסתדרים לקול תשואות אנשי איפא"ק...

האמת היא שבלשכת נתניהו ניסו לרמוז לנו העיתונאים, כי כך הוא הדבר. קשה היה להאמין לזה, כי זה נשמע טוב מדי. אלא שהמציאות הוכיחה שגם אם זה לא היה מתוכנן, ה'תרגיל' של ביבי עבד הפעם. החריפות בה הגיב על דברי אובמה בנושא גבולות 67' הייתה אולי מיועדת גם לצד הימני של המפה בליכוד, אבל מן הסתם לא רק.

הייתה מאחוריה חשיבה שאומרת שיש דברים שצריך למחות נגדם בצורה ברורה, בטרם יהפכו לעובדות בשטח. וכפי שנתניהו הגיב בחומרה לאחר האיחוד בין פאתח לחמאס, כך בחר להגיב בחומרה על אזכור החזרה לקווי 67'. עכשיו הוצרך אובמה להסביר שזה לא בדיוק מה שהתכוון לומר.

דבר הרב והסועדים: וורטים וציונות

כבר במהלך התפילה ניתן ביטוי לאופן שבה רואה יהדות ארה"ב את השליחות של נתניהו. היה זה במהלך דברי התורה שנשא הרב בפני המתפללים. הוא דיבר על פרשת 'בחוקותי' ועל המצוות שאת חלקן אנו מקיימים מבלי שנדע את טעמן. מכאן עבר אל השליחות העצומה בה נמצא ראש ממשלת ישראל בימים אלו בוושינגטון.

ההתרגשות הגדולה למשמע הדברים ניכרה בפניהם של הנוכחים הקשובים. הרב הסביר כי בעוד יש מי שמנסה לדרוש מנתניהו להחזיר חלקי מולדת, אין כל אפשרות שהוא יעשה זאת. הקשר של עם ישראל עם ארץ ישראל הוא לא משהו שנוצר בשנים האחרונות, הוא קשר של אלפי שנים. הרב ציטט את המקורות השונים בהם מדובר על הבטחת אארץ ישראל לעם ישראל, וההתרגשות הגדולה ניכרה במתפללים.

יתכן, שכאן בארה"ב, יושבים הציונים האמיתיים. יתכן שבארץ חלק גדול מהאזרחים, כבר שכחו נאמנות לארץ ישראל מהי. אך כאן, מעבר לים הגדול, איש לא שכח.

"חבל שנתניהו לא מגיע לכאן, למקומות מן הסוג הזה, להיפגש עם אנשים כמונו, ו'שם' יותר על הקיצוניים השמאליים שבין יהודי ארה"ב", אמר לי אחד מהנוכחים, איש איפא"ק "בכל נשמתו", כפי שהגדיר זאת בפני.

לעיתים, יש להם תחושה שנתניהו מתעניין יותר במה שחושבים אנשי השמאל, בעיקר אלו השייכים לחוגי הקונסרבטיבים והרפורמים. "כי בינינו, הדתיים והחרדים, כולם תומכים במדיניות שלו וכועסים מאוד על אובמה", כך אמר לי. בהמשך, שמעתי זאת שוב ושוב, מפי רבים.

במהלך סעודות השבת נשא כל אחד מהאורחים נאום פרטי משל עצמו. כל אחד סיפר על הקשר המיוחד של עם ארץ ישראל, על התמיכה הבלתי מסויגת שלו במדיניות ישראל. מבחינתם, כל מנהיג ישראלי ראוי שיקבל את תמיכתם, יהא שייך למפלגה כזו או אחרת. "זה כבר לא העסק שלנו, אנחנו תומכים בכל מנהיג ישראלי", אמרו לי. חלקם סיימו בקריאה נרגשת של 'אלוקים, ברך את אמריקה'.

הקריאה הזו, אגב, נשמעה שוב ושוב גם מפי נואמי איפא"ק. אחד מהם בחר להציג על המרקע הענק סרט על הביוגרפיה האישית שלו: תמונות ממחנות ההשמדה שם נספו הוריו, תמונות מימי הקמת המדינה, כיבוש ירושלים ועוד. צריך היה לראות את אלפי המשתתפים קמים על רגליהם באקסטזה, מוחאים כפיים ומזדהים איתנו בכל ליבם ונשמתם, כדי להבין מהי העוצמה אותה משדרת יהדות ארה"ב ולמה אובמה לא יכול לנהוג בנו שלא בכבוד.

הנאום: ויתור על הכותל

לא בכדי הוסרה מעליו תמיכתו של הקונגרס בבחירות האחרונות. נשיא ארה"ב שמתנכר למדינת ישראל, כפי שנהג בנו אובמה בשנתיים הראשונות לכהונתו, מסיר מעליו תמיכה רצינית של ציבור ענק בארה"ב. אובמה, שיודע זאת היטב וגם חש זאת זה על בשרו, נאלץ לשדר מסר מרגיע, מפייס, בנאומו באיפא"ק. רק כך, הצליח לסחוט מחיאות כפיים סוערות.

לאחר נאום מרוכך שכזה, הייתה גם תגובתו של נתניהו מרוככת להפליא. "אני שותף לרצונו של הנשיא לקדם את השלום, ואני מעריך את מאמציו בעבר ובהווה להשגת מטרה זו. אני נחוש לפעול יחד עם הנשיא אובמה, כדי למצוא דרכים לחדש את המשא ומתן לשלום. השלום הוא צורך חיוני לכולנו", הגיב.

שלא באופן רשמי נשמעו בפמלייה קריאות ה"אמרנו לכם". הם הרי ניבאו מראש שזה מה שיקרה. שהגבול עליו ידבר אובמה יהיה שונה מקווי 67' הכוללים ויתור על הכותל.

האם היה זה קצר אמיתי בין שתי הלשכות, בישראל ובארה"ב, או שמא תכנון של מהלך מבריק? נראה כי לעולם לא נדע. בלשכת נתניהו תמיד יעדיפו לתת תחושה שמדובר במשהו מתוכנן ומתואם. בלשכת אובמה אומרים שדברי הנשיא לא הובנו כפי שהם, וכי לא היה על אובמה להבהיר דבר בנאומו באיפא"ק. "המילים הן אותן מילים", הם מבהירים. "הן רק הובנו בתחילה בצורה מעוותת".

התגובה החריפה של נתניהו, מיום חמישי בלילה, עוררה זעם רב בקרב אנשי הממשל. התחושה שלהם הייתה כי נתניהו "התחצף" לנשיא, אם כי לא אמרו זאת במילים הללו.

נתניהו: זגזוג בישראל, תמיכה בארה"ב

למרות ההישג הגדול, שמציגים אנשי לשכת נתניהו, בימין מתקשים להיות מרוצים. יו״ר מועצת יש״ע, דני דיין, מיהר להוציא תגובה:״שום גבולות שמבוססים על קוי 67, עם או בלי תיקונים, עם או בלי הגושים, אינם בני הגנה. אם תוקם מדינה פלשתינית, יווצר רצף טריטוריאלי מוסלמי מאפגניסטן ועד כפר סבא. רק נהר הירדן, הבקעה ורכס הרי יהודה ושומרון יכולים לספק ביטחון לישראל. ורק אחיזה בחברון, בית אל ושילה יכולים לשמור על ישראל כמדינה יהודית״.

גם ב'קדימה' מיהרו להגיב, תוך מתיחת ביקורת על הסכסוך, כביכול, של נתניהו עם אובמה. "חשוב להבין שבכל העולם מסתכלים על מערכת היחסים בין ישראל לארה"ב, בעיקר אלה שעדיין לא מקבלים את הקיום שלנו כאן. וחלק מכושר ההרתעה של מדינת ישראל זה ההבנה שלהם שאנחנו עובדים ביחד. לכן יש חשיבות רבה למסר שיוצא מוושינגטון בימים האלה. לא רק לישראל בבית פנימה, לא רק לאמריקה בבית פנימה, אלא בעיקר לאזור. הדברים שהזכיר אובמה מייצגים מדיניות אמריקאית ארוכת שנים. לכן, כשרוצים ניתן לגייס את ארה"ב מתוך הבנה שמדובר באינטרס משותף. זה מאוד חשוב למדינת ישראל. גם לביטחון שלה, גם לכושר ההרתעה שלה, וגם כדיי שנוכל פעם אחת ולתמיד לקדם את התהליך ולמנוע תהליכים חד-צדדיים באו"ם".

ובין שתי התגובות הללו צריך, למעשה, נתניהו, לזגזג. הוא חייב שלא להכעיס יותר מדי את הימין, שבחר בו, מצד שני, אסור לו לשרוף קשרים עם ממשל אובמה. נתניהו זוכר שברקע עומד חודש ספטמבר, מאיים, וכי הוא יזדקק נואשות לעזרתה של הידידה שמעבר לים. בין לבין, יש מקום נרחב לתמרונים, למשחקים, לכיפופי ידיים, אך אסור להגזים בהם, כמובן. יש גבול למה שיהיה אובמה מוכן לספוג, ויהא כוחם של איפא"ק ויהודי ארה"ב אשר יהא.

בין לבין, קשה שלא להתרגש מהבעת האהדה כלפינו מצד אחינו שמעבר לים. לא היה אחד, שלא צייד אותי במסר של תמיכה לנתניהו. "שיהיה חזק, הוא גילה מנהיגות, אנחנו איתו, נשמור עליו מפני אובמה, שלא ידאג".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!