שנת לימודים מתחילה: כיצד מתכוננים למציאות חדשה?

ישנו משפט עתיק שאומר "אי אפשר להתווכח על מציאות". זה אמנם משפט נכון, אם כי אותה מציאות יכולה להיראות אצל כל אחד כמשהו אחר לחלוטין והיא עדיין תהיה אותה מציאות. קוראים לזה סובייקטיביות, כפי שהנכם בוודאי מבינים.

על מה אני מדבר?

זה היה בוקר רגיל שלא ניבא על בואה של כל הפתעה מיוחדת. פתאום נשמעה נקישה על הדלת. לפניי נצבו זוג הורים עם ילד שסיים אצלי טיפול אימוני לפני זמן רב.
השתוממתי לי בתוכי והארתי פנים תוך כדי שאני שואל מה התחדש בתקופה האחרונה, וכמובן, מה מביא אותם אליי?

והילד, ששמו רפי, לוקח יוזמה ופותח ואומר לי: כשהייתי פה דיברנו הרבה והיה לי ממש טוב. ועכשיו, כבר תקופה שאני לא יודע מה לעשות וצריך להתייעץ עם מישהו. לכן באתי.

"טוב, אני שמח שבאת", אמרתי לו.
אולם בכל זאת, מדוע הגעתם בהרכב כזה של שני ההורים?
ורפי, מלא בטחון עצמי, עונה: "כדי שהם ירשמו אותי לעוד אימון ואבד לנו המספר שלך".

צחקתי כמו שלא צחקתי הרבה זמן.
שוחחתי עם רפי שיחה קצרה שמטרה להבהיר לו שלמעשה איננו מתחילים ממש מהתחלה כפי שעבדנו באימון הקודם, אלא ממשיכים ונוגעים בנקודה שבה הוא מרגיש רפיון מסוים, במקום בו הוא מרגיש צורך בהכוונה וכו'.
נסיבות שכאלו הן אפשריות בהחלט אצל כל אדם שעובר אימון. עם הזמן דברים דורשים תחזוקה ודחיפה, כי אין אפשרות להיות באותו 'דרייב' חזק כל הזמן. וזה מה שקרה עם רפי. הוא עבר אימון ושינוי משמעותי, והנה הגיע למצב בו הוא מרגיש חולשה בכיוון מסוים. מובן שהוא אינו אותו ילד שהגיע אלי לאימון הראשון. היום הוא חזק יותר ואף יודע להצביע על הנקודה בה הוא זקוק לעזרה.

ההורים ביקשו להישאר למשך מספר דקות כדי לשמוע את השיחה ביננו, ורפי שמח מאוד בנוכחותם, אז גם לי לא היה אכפת.

ורפי החל מספר: "התחלתי שנת לימודים חדשה ממש עכשיו, ואני מרגיש שהמורה לא ממש מתייחס אליי. אני לא מרגיש בנוח בכיתה".
פה ההורים מתערבים לרגע ומספרים לי שדיברו עם המורה והוא מצדו אומר, שהוא מתייחס אליו מאוד ואפילו יותר מאחרים.

כאן התחיל לצלצל לי המושג "הכל בעיני המתבונן".
שאלתי את רפי כיצד נראה סדר היום של המורה בכיתה?
והוא מתאר תיאור רגיל מאוד, רק הדגיש שהמורה נכנס בדיוק בצלצול בשעה שמונה ויוצא מיד בתחילת ההפסקה.

שאלתי את רפי, "מה אתה היית רוצה שיהיה"?
רפי מתאר שהיה רוצה מציאות שהיתה גם בשנה שעברה: "המורה היה בא לפני שמונה ומדבר עם הילדים וגם נשאר קצת בהפסקה לדבר עם הילדים".

הסברתי לרפי שכל מורה מתנהל שונה בכיתה, והכי חשוב שאת היחס ייקח מהמורה בלימודים בזמן השיעור, ואת יחס החברתי ייקח מהחברים בהפסקה.

רפי קם מהכיסא מרוצה, ואמר לי: "סוף סוף מישהו מבין אותי".

שוב צחקתי ואמרתי לו: "בכל פעם שקשה לך, תתקשר או תבוא ותראה אם אני פה".

טיפ לכם הורים יקרים:

אנחנו נמצאים פסיעה לפני תחילת שנת הלימודים. כבר בזמן הזה עלינו להכין את הילדים ולהראות להם את הספרים החדשים, שיבדקו כיצד הם נראים מבפנים, ויתכוננו לקום קצת יותר מוקדם, ינסו לעשות סדר כדי להתרגל ללימודים, ובעיקר מה שמאוד חשוב: להבין מה הילד אומר בשפתו ובמציאות שהוא חווה.

בטוח בהצלחתכם.
יצחק לוי
[email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!